נכתב ע"י לביא
הינדה נולדה בבולטימור שבארצות הברית למשפחה ציונית-דתית. היא הייתה חברה בתנועת בני עקיבא ובאחד ממחנות הקיץ שבהם השתתפה פגשה את בעלה לעתיד – שמואל לנדאו, ואתו עלתה ארצה, לקיבוץ לביא, שם הקימו משפחה.
דברים שנאמרו בלוויה על ידי בנה:
מילים שלא אמרנו לאמא | לא הספקנו להיפרד | לא הספקנו להיפגש... | לא אמרת לנו מילים | לא אמרנו לך מילים.
אמא, לאחרונה החלו להופיע אצלי פצעי ילדות... באים והולכים ומשאירים צלקות. שאלות רבות צצות ועולות. סוג של חשבון נפש ארוך. חישוב מסלול מחדש. חיבור.
נשאלתי לא אחת מה קיבלתי, מה את הענקת לי (אני עוסק הרבה בשאלה מה אני החזרתי...)
אני יודע שאת קצרת סבלנות (גם את זה קיבלנו ממך)... כבר מגיע לעניין.
- חום ואהבה לכל אדם באשר הוא
- אהבה לכל הכלבים. החתולים. הדובים בעולם...
- דבקות במטרה
- צניעות
- הסתפקות במועט
זו הזדמנות לבשר לך שניצחת בתחרות: זכית. הגעת למקום ראשון בקיבוץ בחיסכון.
בכלל ״לקבל״ זו מילה ומשמעות שאת לא מכירה. ואנחנו ירשנו זאת ממך. סוג של התהלכות בעולם בלי לקבל לעצמך. כך גם הלכת...
ומה קיבלת ממני? מאיתנו, בני המשפחה?
אין ספק שנשארנו חייבים. לימדת אותנו שיעור גדול. עכשיו משחק המחבואים שלנו נגמר. ״העומד״ מצא את כולם. אף אחד לא מתחבא יותר. כולנו כאן סביבך.
את הימים הקרובים נעביר בדרכך, בלי לבקש ולקבל. בשקט. בצניעות. איזה מסר ענק לחיים זה?
שמעתי אותך לוחשת ״סטפּת" (stop it).
עצרתי.
תודה וסליחה על הכול.
הלוואי שנזכה להיות ישרים ופשוטים כמוך.
חיבוק ענק.
בנך,
נועם אלדן