נכתב ע"י שדה אליהו
אבא, נולדת ברומא, אח בכור מתוך שישה ילדים, למשפחה יהודית בורגנית שלא שמרה מצוות אך הייתה מחוברת לקהילה היהודית. אביך היה אדריכל ומהנדס מפורסם. נאלצת להפסיק את לימודיך עקב חוקי הגזע ועברת לבית ספר יהודי שמוריו היו פרופסורים שפוטרו. בבית ספר זה התחדדו אצלך ואצל חבריך החשיבה העצמית והזהות היהודית, וחלקכם אף החלטתם לקיים מצוות. עם פלישת הגרמנים הסתתרה משפחתך בבתי ידידים ואתה ואביך, שהייתם ברי־גיוס, הסתתרתם במנזר.
כששוחררה איטליה הצטרפת להכשרת נוער של חיילי הבריגדה היהודית בארץ ישראל וב-1945 עלית על האנייה 'פרינסס קתלין' שהגיעה לחיפה ערב פסח. את ליל הסדר הראשון בארץ חגגת במחנה עתלית. משם הצטרפת עם כמה מחבריך לשדה אליהו. מאוחר יותר הצטרפו אליך אחיותיך, גילה וריטה. ב-1947 נשלחת לגייס כספים באיטליה, שם פגשת את אמא, נורית לבית רבנה, שהייתה אף היא בשליחות. נישאתם ונולדו לכם שלושה ילדים: דגנית, חובב והגר. חובב נפטר בהיותו נער בן 16. שניכם הפנמתם את הכאב והמשכתם לשאת בעול בקיבוץ. היית מורה, מדריך ומנהל של חברת נוער מתימן, ודרשת שיהיו במעמד זהה לבני המשק. בהמשך ריכזת את חברת הנוער ואת גרעיני הנח"ל בקיבוץ הדתי, עבדת במרעה, וב-1965 ניהלת את בית הספר היסודי בביכורה ואחר כך את בית הספר בשדה אליהו. בהמשך יצאת שוב לפעילות ציבורית בתנועה כמרכז החינוך, וכשחזרת עבדת בכרם. ב-1991 התחלת לעבוד בספרייה ושם עבדת בשמחה ובאהבה עד יום פטירתך.
אבא, היית אדם בעל עקרונות ששמר על צניעות, ערכים ועל עקרונות הקיבוץ. ראית בחברה הקיבוצית חברה שמסוגלת לקלוט ולחנך גרעיני עולים חדשים לחלוציות ולעבודה, על ידי הדרכה וחינוך לצורת חיים קיבוצית עם אווירה ביתית, חברית, עם אחווה והרגשת בית.
היית איש ספר בעל ידע נרחב בתחומים רבים, הרבית לכתוב מאמרים וטורי דעה בעיתוני הקיבוץ. היית אחראי במשך ארבעים שנה על שיעורי פרשת השבוע בשבת. בערוב ימיך נזקקת לסיוע קל במשך היום, אך לא ויתרת ונשארת להתגורר בביתך עד יום פטירתך.
יהיה זכרך ברוך
בנותיך, דגנית והגר