נכתב ע"י משואות יצחק
אבא יקר.
יום לכתך מאתנו הוא גם יום הולדתך ה-95.
מילאת את ימיך ומילאת את תפקידך בעולם הזה.
גדלת בהונגריה למשפחה ציונית, ובלומדך בחומש שאלת פעמים רבות את אביך – "מתי נעלה לכנען?".
בגיל עשר עליתם לארץ. למדת בבית ספר 'יבנה', הקמת את סניף בני עקיבא הראשון באחוזה בחיפה, היית נוטר בכרמל והצטרפת למשואות יצחק בגוש עציון.
עבדת במחצבה ובביצורים ושמרת לילה־לילה בעין צורים.
הפרידה מהילדים שהתפנו מהגוש גרמה לך להיות ממובילי המעבר למשק שיתופי, ולאחר דיונים ארוכים בחודשי השבי בירדן, כך היה לאחר חזרתכם.
רגעים מכוננים בחייך היו רגע יציאתך עם דגל לבן בתום המאבק על גוש עציון, והיציאה לשבי כשבידך ספר התורה, ובלבך חוסר הוודאות אם תחזרו בשלום.
לאחר החזרה מהשבי הקמתם את משואות מחדש כאן באדמות שפיר, וספר התורה קיבל מקום של כבוד בבית המדרש.
היית פרדסן, ספרן ומחנך. בגיל מאוחר יצאת ללימודים אקדמאיים, נשבית בקסם חקר יהדות צפון אפריקה, עסקת שנים רבות בהוראה ובחקר תולדותיהם ותרבותם של היהודים בארצות המזרח וצפון אפריקה עבודתך המחקרית הניבה 14 ספרים ו 150 מאמרים. היית פורץ דרך בתחום זה כתלמידו המובהק של פרופ' הירשברג.
תלמידיך הרבים זוכרים ומוקירים אותך על ידיעותיך הרבות, ומעל כולן - יחסך החם והאוהב. לפני שנתיים הספקת להשלים כתיבה של עוד שני ספרים.
פטירת אחינו הגדול, יאיר, גרמה לך ולאמא צער רב, אך אתם בחרתם בחיים. טיפחתם את המשפחה המורחבת וברוך השם זכיתם לנכדים, נינים ואף לחימש - פלא של ממש!
הייתם הזוג הראשון שהתחתן כאן במשואות לאחר החזרה מהשבי, ואף הזוג האחרון שנשאר מוותיקי הגוש. מעל 70 שנים יחד של זוגיות נפלאה ותומכת.
בריאותך ואריכות ימיך קשורים ללא ספק להשקעה הרבה של אמא שכה אהבה, דאגה ושמרה עליך מכל משמר.
אבא, אני מרגיש שהיו לך חיים מלאי תוכן, עומק ורצון לתרום לזולת. תודה גדולה לבורא עולם על הזכות ללוות אותך בשנותיך האחרונות, ולהיפרד ממך בשעתך האחרונה, יום ירושלים, ערב שבת, יחד בשירי שבת, עד שעצמת את עיניך.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.
בנך, בני בשן