תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

שורשים

06/09/2006
עמודים אלול תשס"ו (706) 9
שורשים
מילים: שארה יובל

ידע כל עשב קט, איכר שותל, משקה וגם יזרע,
ללא שורשו ייבש... תפילה לאל עליון ישא,
אל מי תהום ישלח כשיאדירו שורשיו ידע,
עמוק נאחזים באדמה, הוא נאחז באדמה,
נאחזים באדמה... יחדיו נאחזים באדמה...

פזמון: רק אנו העקורים,
שורשים, שורשים נגדענו, נכרתו השורשים
עורקים של חיים כמו עץ שנעקר, כשיח שנשבר
בין עבר לעתיד אנו האיכר אשר ליבו נכמר,
מחברים. מתגלגלים על פני האדמה...

גם עץ אדיר ורם, יבוא היום רק נאמין,
לא יעמוד איתן, את הבית שוב נקים,
שורשים הרחק ישלח שוב זורעים ושוב שותלים,
בכוח נאחז באדמה, מעמיקים השורשים
נאחזים באדמה... באדמה חזק נאחזים!!!


נתבקשתי לכתוב על תחושתי, תחושת עקורה אחרי שנה... נעקרנו מביתנו בנווה דקלים בדיוק ביום זה 16.8.05.
מכתב זה נכתב בסופה (המקווה) של מלחמת "בין המצרים". מלחמה אשר סיימה שש שנות שקט פסטורלי בגליל, שקט שהיווה טיעון מרכזי לכל תומכי הגירוש: ..."ראו איזה שקט בצפון מאז יציאת צה"ל את לבנון...". כאשר ענינו כי השקט משקר והוא זמני לחלוטין, הביטו בנו כמשביתי שמחה.
אני חשה בשנה זו כבמוות קליני, אני הנשמה המנותקת ומרחפת מעל ההתרחשויות. צופה מטה בגוף המדמם, שמח או עצוב ומצפה בעתיד לשוב ולהתחבר.

מזיכרונותי המוחשיים ביותר מהבית בנווה דקלים, אני שוכבת על הדשא בגינתי המטופחת ומביטה אל על, אל מרום העצים הגבוהים, עצים בני למעלה מעשרים שנים וחושבת: "הן זה לא יכול להיות, לא תתכן עקירה מהשורש של ירוק שכזה, עוצמה שכזאת, חקלאות מפוארת, יישובים מבוססים המגנים על העורף...", זה מנוגד לכל היגיון, לכל חינוך שורשי עליו גדלנו כל חיינו בקיבוץ...!!!!
כעת אנחנו עקורים, נכרתו, נגדעו השורשים.
כל אחד במקומו מלקק פצעים עמוקים אשר אולי הזמן ירפא אך את צלקת הכריתה לא יסלק לעולמים.

כעסי הכואב ביותר על מקבלי החלטות ומבצעיהן, אשר בהתגלגל בכלי התקשורת: "...יש פיתרון לכל מתנחל...", אף אחד לא קם והתחלחל, נתנו לשקר הנורא לחלחל!!!
כאב העקירה הוא העדר שורשים הנטועים עמוק באדמה. העדר המשכיות וצמיחה. הגעגועים העזים לבית שהפך לגל חורבות הפכו לבני לוויה קבועים. גוש בלב.
היום אנחנו משתדלים להסתכל קדימה, ללמוד מקצועות חדשים, לקוות לבית חדש, אי אז כאשר יגמרו כל הבג"צים ויאושרו כל התוכניות. לאחד כמה שניתן את הקהילות הפזורות, מתגעגעות...
להתפלל שהעם למד את הלקח וימנע עקירות נוספות ומי ידע נפתולי ימים, כמו שחזרו לגוש-עציון ולליטאני שבו, נחזור ב"ה הביתה ונשקם הריסות בתינו...
כי - "שורשים, שורשים / עורקים של חיים /בין עבר לעתיד / מחברים..."
ואנו עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה...

אנצל במה זו שוב להודות לכל חברי קבוצת יבנה – האכסניה המארחת ולכם חברים ישנים וחדשים, מימי המאבק לפניו ואחריו. ללא עזרתכם, תמיכתכם וחיבוקכם לא היינו שורדים תקופה קשה זו.

נווה דקלים תובב"א
קבוצת יבנה
חסר רכיב