תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

תשובת היחיד

06/09/2006
עמודים אלול תשס"ו (706) 9
תשובת היחיד
שמריהו מלר

המימד בו אנו בוחנים את המציאות כולה, הוא המימד המוסרי. המוסר מקיף את הכל. היוהרה נוגדת את המוסר, כיוון שהיא מונעת מהאדם לראות את האחר כמות שהוא- אדם בזכות עצמו על כל החובות והזכויות
שמריהו מלר, על טבעה של 'התשובה' והמציאות הסובבת אותנו

תשובת קדמה לעולם
אצל הרב, התשובה אינה פרט, חלק מעולם היהדות, אלא מהות כל החיים כולם והיא כוללת בתוכה את מעשה בראשית כמו את מעשה מרכבה. אפשר לומר שהיא אין סופית מכיוון שהיא קדמה לעולם . מטרתה להחזיר את העולם להרמוניה מלאה בין עולם האלוהות לבין הטבע, ובו האדם. התשובה נובעת משאיפת הטבע להגיע לשלמות. היא נמצאת בעומק חיי הטבע. ברגע שנעשה חטא, קיימת כבר תשובה ממנו, לכן התשובה מובטחת . בתוך השאיפה של הטבע לשלמות כוח להתגבר על מגבלות האדם החומרי. העולם מוכרח לבוא לידי תשובה שלמה כי ישנה כל הזמן התפתחות אמיתית לקראת הגשמתה. התיקון יעשה לא על ידי התעלמות מהחומר אלא על ידי קידושו.

המימד המוסרי
מדובר על האדם והעולם ועל אלוהים ועל האחדות שביניהם. על הרמוניה שהיא תוצאתה של האחדות. המימד שבו אנו בוחנים את המציאות כולה, הוא המימד המוסרי. המוסר מקיף את הכל. הערך העליון המוחלט להגשמת המוסר במציאות הוא התשובה. התשובה נמצאת בכל תופעה בעולם, זוהי המגמה הסופית של הבריאה ולכן כל מעשה טוב מקדם את העולם לשורשו , הווי אומר, למצבו המוסרי האידיאלי.
בהרמוניה אין מצב של חטא, כך היא ההוויה. החטא מצוי רק בפרטים- בבני האדם. אך לפני שניכנס לתחומו הבלעדי של האדם, צריך להדגיש כי הרב מציין שכדי שהאדם יעשה תשובה עליו להרגיש הרגשה של אמת שהתביעות המוסריות ממנו נובעות ממקור האמת האחת והיחידה, הוא האלוהים. כל דבר שנוגד את האמת נוגד את החיים והוא מעבר אליהם, לכן על האדם לשוב באמת, וכל תשובה שתוכה לא יהיה כברה היא חטא בעצמה כי זו רמייה.
האדם מטבעו, מצד אחד הוא בעל חוש מוסרי הדורש את הטוב, ומהצד השני הוא חוטא ופוגם. היה עלול להיווצר מצב שהאדם יהיה יצור בלתי אפשרי; איך ישאף למה שבאופן טבעי אינו יכול להגיע אליו – השלמות? זהו מקומה של התשובה, היא הופכת את החטא לנקודה שתמיד אפשר לחזור ממנה (בניגוד לנצרות שם אין אפשרות להימלט מהחטא).
מכיוון שיש אדם ויש עולם - יש תשובה. ללא תשובה, אין לאדם קיום. ושוב אדגיש, אין זה אחד הרכיבים בחיים הדתיים, התשובה היא התשתית לחיי האדם. או שהאדם יכול לשוב - או שאין אדם.
קיימת הכרעה דתית עקרונית: המציאות ביסודה מגלמת טוב אלוהי, כולל היקום הפיזי. אלוהים מחדש בכל יום מעשה בראשית - כל הזמן יש פוטנציאל של תשובה - חדש תמיד, לכן האדם יכול להיאחז בה. ההכרעה של האדם היא העומדת במרכז. בסופו של דבר, הכל תלוי באדם.

האמת הדתית - ניסיונית :
כיצד על האדם לפעול? עליו לסגל לעצמו הסתכלות דתית אשר תלויה ביכולתו לצלול למעמקי ישותו ולגלות את שפע החיים של עצמו ושל העולם, האמת הדתית היא אמת ניסיונית - אמת הניסיון הפנימי והחיצוני של האדם. האמת הדתית אינה תלויה בהתגלות היסטורית חד פעמית היא תלויה בהתגלות הנמשכת והולכת, היא התגלות של פגישת האדם עם העולם ועם עצמו .

הראיה הכוללת:
העלאת האמת הדתית מתוך העולם הנתון, תלויה בניסיונו של האדם. ניסיון זה מושתת על כשרון דתי. ההתבוננות הדתית אינה מעלה תוכן חדש שאינו מצוי בעולם, העולם כולו הוא מושאה של ההתבוננות הזו. העולם בחינת ההשוויה הכללית וההתאמה להוויה. המחשבה הדתית חלה על כל המציאות כולה, ההרמוניה שמגלה המחשבה הדתית אינה אלא ביטוי לראייתה הכוללת. תכונתה של ההסתכלות הרוחנית היא סקירת הכל ביחד . אין האמת מתגלית לאדם קטעים קטעים אלא על ידי הופעה כללית בבת אחת. הרי שעצם טבעה של ההכרה גנוז במגמה לראיה כוללת הכובשת את הריבוי הנתון ומכלילה אותו במערכת אחדותית. האדם מגלה את האחדות לא רק באלוהות אלא גם בעולם כולו. מכיוון שהמחשבה הדתית אינה עוסקת באלוהות בלבד, שוב היא שקודה לגלות את סימני האחדות או את מהותה לא רק באלוהות בלבד. הווי אומר שהרב קוק מבליט את האחדות בתחום האובייקטיבי של העולם - ביחס שבין החומר לבין הרוח בתחום של הערכים, ביחסי קודש וחול, ובתחום הנפשי - ביחס שבין דרכי ההכרה וכשרי הנפש של האדם .

בחירה חופשית :
אי אפשר לעשות את כל הפעילות הנפשית-רוחנית הזו אלא על ידי בחירתו של האדם,
זאת מכיוון שמוטלת עליו אחריות עצומה שהוא לא ייטול על עצמו אלא אם הוא מאמין בבחירה החופשית - שהוא יכול לפעול בכל עת. לכן, הרמב"ם מציין את הוידוי כאקט המרכזי של התשובה. החוטא מודה בפה מלא: אני אשם ולא אחר, התאפשר לי לבחור ובחרתי ברע .

התשובה - תהליך מובנה :
הרב משתמש בביטויים רבים כדי לתאר את התשובה על שני חלקיה העיקריים: התשובה התחתונה והתשובה העליונה והעולה מחקירתי את העניין (ואין כאן המקום להאריך) שלא מדובר בסוגי תשובה רבים אלא בתיאור חלקיה השונים. ככל שהתהליך יהיה יותר מקיף, יותר שלם, יותר שלם בשקלול כוחותיו של האדם, תיאור התשובה יהיה יותר עליון.
לכאורה, בפרקים הראשונים הרב קובע שהתשובה השכלית היא העליונה והתשובה האמונית והתשובה הטבעית המאופיינות יותר על ידי מעשים הן התחתונות, אך כבר שם קובע הרב שלא תתכן תשובה עליונה ללא השתיים האחרות: "התשובה השכלית היא אותה שכבר רכשה לה הטבעית והאמונית שכבר באה למדרגה עליונה ", נאמר ב'אורות התשובה' בפרק הראשון. דהיינו, זהו תהליך מורכב שרק בהימצא כל הרכיבים יחד הם עשויים להביא לתוצאה המקווה.
דברים מפורשים באשר לנחיצות הסינתזה בין המחשבה למעשה אומר הרב במספר מקומות: "התשובה המעשית נחוצה לאיזון כל המעלות הרוחניות", "העלייה בשאיפות הרוחניות צריכה להיות אחוזה גם בענפים מעשיים".
יתר על כן, באדם שעשה את כל כברת הדרך הארוכה והנה חסר אך מעט כדי להגיע למיצוי התהליך - להגיע לרמת הכרה עליונה שאז האדם מוכן לקבל את השפעת הקודש, דווקא אז היצר הרע מתגבר על האדם. כיצד על האדם להלחם בו? "מיד בתשובה ברורה... וכפי אותה מידה שתתאמת התשובה בפועל בסדרי החיים כן יתאדרו תנובות המחשבה ופלג הרעיון יתברך", לאמור, התרופה להחלשות ההכרה כתוצאה מתקיפתו של יצר הרע היא תשובה מעשית: " כל החוכמות וההשגות שבעולם אינן מפקיעות חובת התשובה המעשית ". יחד עם זאת, הרב מדגיש שחייב להיות קשר בין האינטלקט שרואה את הפרטים לבין התבונה. רק על ידי התבונה, האדם רואה את המכלול. על ידי התבונה האדם מבין באופן עמוק את המציאות ואת ההיגיון העומד מאחורי התופעות. כך לימוד תורה באשר לחיים הדתיים (אין קשר ללימוד פרטי ההלכה), על ידי לימוד תורה האדם מבין לעומק את המציאות .

הרצון - כח תמידי :
כולנו מודעים לכך שלהבין את המצב זה לא מספיק, צריך רצון ויכולת (שהיא הרכיב השלישי של הבחירה החופשית) כדי לשנותו. הרב מחשיב את הרצון כדבר ראשון במעלה: "הרצון הטוב הוא הכל וכל הכשרונות שבעולם אינם אלא מילואיו". מדוע מחשיב הרב את הרצון כל כך? "זאת משום שהוא כוח בלתי פוסק באדם", והוא השליט על שאר הכשרים של האדם. לכן, אם האדם לא ינתב את הרצון לטוב הוא אוטומטית ינתב את עצמו לרע, כי כאמור, זה כוח בלתי פוסק באדם ומכאן חשיבותו הגדולה. לדעת הרב, הרצון הטוב שוכן בנשמה באופן תדיר, ולכן הוא כלי חשוב לתקון, לחזרה בתשובה, הוא מיד מתעורר כשמשהו לא בסדר. אך יש מצב שהוא רפה. זה קורה אצל אדם בעל אופי שטחי אשר לו לא תהיה שום דחיפה לרצון לחולל שינוי. זהו מצב המצריך שינוי. כדי לעשות שינוי ברמה גבוהה, ראשית צריך חשיבה עמוקה המבחינה היטב בין הרע לטוב ובין הטוב הטמון עמוק אף ברע. זוהי מהפכה בתודעה, החרטה והזעזוע יעסקו רק ברע ולא יתייחסו גם לטוב. המסר של הרב הוא: אין זבנג וגמרנו, אי אפשר לזרוק את כל מה שהיה ולהתחיל מחדש. הרצון הוא אותו רצון אלא שהוא מנותב לדרך השלילית. צריך בדרך מושכלת לנתבו בחזרה לטוב, כי כאמור, הרצון לטוב קיים באדם לעולם. זוהי מטרתה של התשובה, לאימוץ הרצון והגברת ערך אישיותו של האדם, ולא חס ושלום ההיפך - להחלשת הרצון ושבירת רוחו של האדם. יחד עם זאת, אסור שרצונו של האדם יתגלם בשאיפה שתתמקד בפסגות בלתי נכבשות. אסור לאדם להיכנס למהלך של תשובה במגמה ברורה להפוך לצדיק גמור, זהו מתכון בטוח לכישלון, מכיוון שהשאיפות צריכות להיות מקבילות ליכולת המעשית של שקוע התשובה בחיים הממשיים, אחרת האדם עלול להעלים עין מפגמיו בריצתו אל הפסגה.

יוסי היימן כמשל :
עד כאן דבריו של הרב קוק זצ"ל שהם דגימה בלבד ממחשבתו באשר לתהליך התשובה כולו. אפילו במסגרת מצומצמת זו אפשר לחוש שאין כאן הרהורים פילוסופיים שנועדו לאינטלקטואלים בלבד, אלא בהוראות מעשיות שעל פיהן על היהודי להתנהג. אם כל אחד ממפקדי הצבא ומקובעי המדיניות היה מתנהג על פי אמות מידה אלו, יתכן מאוד שלעת הזו לא היינו סופרים 118 חללי מלחמת לבנון השנייה ו– 39 אזרחים שהוקרבו על 'מזבח היוהרה' - זהו המונח בו השתמש תא"ל יוסי היימן (גרעין גולן לעלומים), קצין צנחנים וחי"ר ראשי (כפי שצוטט במוסף השבת של ידיעות). היוהרה נוגדת את המוסר, מכיוון שהיא מונעת מהאדם לראות את האחר כמות שהוא - אדם בזכות עצמו על כל החובות והזכויות. אך באותה המידה ואף יותר, היא אינה מניחה לאדם עצמו לראות את עצמו וסביבתו - מפקדים ופקודים בפרספקטיבה הנכונה, כולל את האויבים מבחוץ, או אז יש הפתעות שעולות בחיי אדם ובהרס משפחות רבות. לאדם יהיר, אפילו נוכח תוצאות הרות אסון, קשה לומר – "חטאתי". כשאין תשובה אנו צפויים לסיבוב הבא, בו שוב לא נהיה מוכנים למלחמה.
חיזוק לדבריו של תא"ל יוסי היימן מצאתי בכתבתו של אלכס פישמן "מתחת לכל ביקורת" שפורסמה בעיתון מעריב, ושם נכתב: "כל הכשלים שנחשפו במלחמה מפורטים בדו"חות של מבקר מערכת הביטחון". כנראה שהיוהרה גרמה למפקדים בצה"ל גם לשקר ולטייח במקום לתקן את הטעון תיקון ביחידותיהם.
אלו הם בדיוק הדברים שציינתי בשם הרב (כל תשובה שתוכה אינה כברה היא חטא בעצמה, כי זו רמייה). החטא מצוי בפרטים, תרתי משמע , בבני אדם ובמה שהם עושים או לא. אין אדם שלא יכול לחזור בתשובה, ההכרעה שלו היא העומדת במרכז. לכל אדם יש בחירה חופשית, היא המעניקה לו את האחריות שאותה הוא ייטול, כי הוא יודע שהוא יכול לפעול בכל עת .זאת עמדתה של תנועת המחאה של החיילים נגד מפקדי הצבא. אנו לא נצא למלחמה נוספת וניטול על עצמנו אחריות כאשר לא ברור לנו שכולנו יודעים ומבינים מה אנו עושים ,מהרמטכ"ל ועד אחרון החיילים, כאשר לא ברור לנו שכוחותינו לא יפגיזו אותנו, ובאם אחרי יומיים עדיין ישלחו לנו מים, מזון ותחמושת.
יוהרה היא חטא שברוח, התשובה גם היא רוחנית. כדי לקיים אותה צריך לשלב בין השכל והתבונה שהאדם בעזרתן "מבין לעומק את המציאות " והיא המאפשרת "סקירת הכל ביחד". אין ספק שזוהי הרמה הרוחנית שצריכה להיות למפקדים, בודאי לאלו שברמה העליונה של הפיקוד, ושלצערנו איננה - לפי עדות המפקדים עצמם - כמו שאומר קצין בזרוע היבשה אשר צוטט בידיעות אחרונות: "המלחמה נוהלה בטיפשות".
תא"ל יוסי היימן , תלמיד לשעבר בנתיב מאיר, בוגר בני-עקיבא אומר: חטאתי!! חברו טוען
"זה לא הזמן להכות על חטא בצורה רגשית, אלא להגיד מה היו הבעיות ולראות איך
ממשיכים מכאן והלאה". איני יודע מיהו הקצין הזה, אבל על פי העדויות, יוסי היימן הוא
בעל יכולת אינטלקטואלית גבוהה ובעל ראיה רחבה, איש למדן, שהבין היטב את דברי הרב קוק: "שהרצון הוא כח תמידי באדם"; שאנשים שטחיים לא דוחפים את עצמם לתיקונים כואבים, כי הם פשוט לא מבינים. הוא למד שאת כח הרצון - או שמנתבים לטוב או שהוא מנותב מעצמו לרע. בקיץ הזה למדנו עד כמה זה יכול להיות רע. האם העתיד יהיה רע יותר? הכל תלוי בנו - אין ואקום, כל מה שקורה לנו הוא בחירה שלנו , אז אני מציע - בואו "נבחר בחיים", הרי זה צו התורה.

עלומים
חסר רכיב