תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מנהיגות אמת

23/02/2009
עמודים שבט (730) 4
הרבי מקוצק


בכ"ב בשבט מלאו 150 שנה לפטירתו של הרבי מקוצק. רחל שנקר מקבוצת יבנה מספרת: "בילדותי, היה לאמא שלי מדף, תלוי בחדר האוכל, ועליו הניחה חפצים ששמרה מבית אביה. בקצה המדף עמדה קופסה קטנה מכסף לטבק, שלא ראיתי בה משהו מיוחד. אמא ניגבה ממנה את האבק בחרדת קודש, וסיפרה בכל פעם מחדש שהקופסה הזו הייתה שייכת לאבי סבה, הרבי מקוצק. כשהייתי בצבא, באחד הכנסים עלה קצין גבוה וכך פתח את הרצאתו: "הרבי מקוצק היה אומר שבאמצע הולכים רק סוסים, אנשים הולכים על המדרכה, או בימין או בשמאל". חשבתי בלבי, אם קצין בצבא פותח בדברי הרבי מקוצק, אז אולי כדאי לדעת עליו משהו, בפרט שהוא סבא רבה של אמא שלי. גיליתי עולם אחר, עולם נפלא של אדם שהיה איש מאמין החושב כל רגע ומכוון את לבו לשאלות קיומיות שגדולי הפילוסופים מחפשים להן תשובה עד היום".

מנהיגות אמת

 מהסנה של משה ועד הסנה הבוער בקוצק דרך הבחירות שרק עברו

הרב אביה רוזן[*]

 

 

החיפוש אחר האמת, יכולת העמידה מול העולם כולו וההבדלה בין עיקר לטפל

אלו יסודות תורתו של הרבי מקוצק

הרב אביה רוזן - על מנהיגות יוצאת דופן והרהור עצוב על מנהיגות בימינו

 

 

אנטי-מנהיג

יש שאמרו על רבי מנחם מנדל מקוצק שהוא היה האנטי-מנהיג שהשפיע על מספר התלמידים הגדול ביותר. הוא נולד בפולין בתקמ"ז (1787) ונפטר בקוצק בתרי"ט (1859) אבל תורתו ודרכו משפיעים על רבים עד עצם היום הזה, וזאת מבלי שהקוצקר (כפי שנהוג לכנותו) התכוון לכך. יתירה מזאת, הקוצקר סלד מתלמידים ששינו את דרכם מפני ש"הרב אמר". הוא חיפש תלמידים שמשנים את דרכם אך ורק כי זו האמת ולא בגלל השפעה חיצונית כלשהיא.

איך משיגים מנהיגות כזו? איך מצליחים לחנך ולהשפיע בעצמה שכזו? מהו הסוד הגדול?

(אני מניח שכל מחנך, מנהיג או פוליטיקאי של ימינו היה משלמים הרבה עבור סוד שכזה...).

הקוצקר נהג לומר על הפסוק (ויקרא כ"ה): "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלוֹהֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם" – שיש לשנות את הפסוק רק באות אחת ולומר – "ולא תונו איש את אמיתו". הדרישה שהציב יהודי קדוש זה היא לאמת מוחלטת. קל להונות את עצמנו ולשכנע עצמנו באשליות עד כדי כך שנאמין שזו האמת שלנו.

מאידך ישנה כאן גם דרישה עצומה כלפי ההנהגה, יש כאן צפיה ממנהיגים שיבחרו בדרך ההנהגה לא עבור המעמד אלא בשל האמת הצרופה.

הרבי מקוצק, הסתגר בחדר במשך כעשרים שנה בכדי לזקק את תורותיו אך ורק לדברים שצריכים להיאמר. חסידיו המתינו מעבר לדלת. מדי פעם הוא יצא אליהם בגערה וגירשם, שהרי מהו תלמיד אמיתי אם הוא מתקדם בגלל ההשפעה החיצונית ולא מכיוון שאמת טהורה נגלתה בתוכו?!

הקוצקר הציב את המנהיגות כממוקדת כולה בתוכן שאומר המנהיג ולא באדם ובאיש. זהו מצב הפוך לחלוטין מהמציאות המודרנית, בה לעיתים מנהיגים מנסים לשווק את עצמם באמצעות יועצי תדמית וכדומה, כשלא תמיד יש קשר של ממש בינם לבין המציאות...

יש שקישרו בין ה"מרד הקדוש" לאמירותיו של הקוצקר כנגד הממסד הכללי והרבני כאחד; הקוצקר גרס כי לא חשוב מה יאמר הרב, אלא רק מה יעשה התלמיד.

 

אש בוערת

נפשו הסוערת חיפשה אמת צרופה. הוא חיפש בעולם החסידות, למרות שבהנהגתו סלד ממעמד של "רבֶּה", שחסידיו מאבדים את אישיותם בעמידה מולו. הוא נכנס לעולם החסידות דרך שערו של "החוזה מלובלין". נפשו הסוערת חיפשה אמת שתהווה אש של חיים ולא רק קיום טכני או התלהבות מזוייפת שבאה מן החוץ, עד כדי כך שהוא "העיף" מבית מדרשו את מי ש"נאלץ" להתנדנד בתפילה, דבר המהווה סימן של חוסר באש הפנימית. את המזור לנפשו הוא מצא אצל רבו השני – רבי יעקב יצחק ("היהודי הקדוש"), שם לא חיפשו סיפורי מופתים אלא חיפשו את האמת הפנימית. שם נהגו לומר: "אם אין ביכולתך לשלוח לעצמך אצבע משולשת, שלח אצבע כזו לעולם כולו". שם סברו שאדם שגילה את האמת כבר לא מושפע כלל מיחס העולם אליו. שם אמר הקוצקר שאם ימצאו מאתיים איש שיראים את ה' באמת עד כדי כך שלא אכפת להם דבר מעבר לכך – אזי יבוא המשיח. מבחנם יהיה ביכולתם לעמוד על הגג בלבוש עלי תאנה בלבד ולזעוק "ה' הוא האלוהים". רבו האחרון, רבי שמחה מפשיסכא למדו את היכולת להבדיל בין עיקר לטפל. מסופר על יהודי שהגיע אליו בבכייה ובבקשה לעזרה כיוון שאין בביתו דבר ועליו להשיא את בנותיו. נענה רבי שמחה ושאלו: "מה אתה רוצה ממני, מדוע אינך מתפלל?", ענה היהודי: "איני יודע להתפלל". קפץ רבי שמחה ואמר: "ההא, כעת אני שומע בעיה של ממש...".

הקוצקר שרף את רוב כתביו כיון שלא יכול היה לשאת את העובדה שמישהו יגלה את האמת רק בגלל "שהקוצקר אמר...". ומה עם מה שהקב"ה אמר? ומה עם האמת עצמה?.

 

סנה בוער באש ואיננו אוכל

ישנם שני סוגי מנהיגות. המנהיגות מן הסוג הראשון המעשה מכפיפה את המונהג אל המנהיג, בעוד שבמנהיגות מן הסוג השני די בהצבת האמת מול המונהג והוא כבר יוביל את עצמו. זו היתה דרכו של הקוצקר. אמנם כתביו נשרפו אבל דרכו הציבה יסודות שכל מי שניצב מולם חייב לבחון את עצמו. זו דרך ההנהגה של הסנה, שתפקידו הצבת האמת בצורה הברורה ביותר, דבר שמאפשר לעמוד מול העולם כולו ולהבחין בין עיקר לטפל. יסודות אלו  הפכו לתורתו של הקוצקר. תורה זו אינה באה אל האדם מן החוץ אל הפנים אלא להפך – מן הפנים אל החוץ. דרך זו מציבה את האמת מול עיניו של האדם, וקוראת אותו לבדוק היכן הוא ביחס לדברים עצמם. זהו הסנה הבוער של הקוצקר שעדיין לא אוּכּל. זהו הסנה ששותק מצד אחד ומאידך מעורר את הסקרנות הגורמת לאדם לבא ולראות את הפלא. זהו הסנה, שדורש לבסוף את האמירה "הנני".

אפשר לזהות דרך הנהגה זו גם אצל משה רבינו ע"ה שמתחיל את דרכו בעמידה מול הסנה. הוא לא קופץ ואומר "אלוהים נגלה אלי... אני המנהיג..." (כפי שעשו מייסדי הדתות האחרות). תגובת משה היא חיפוש האמת. הראיה לכך נעוצה בעובדה שהוא שם את הדגש על המשימה ולא על מקומו וכבודו (בניגוד למנהיגים רבים בעת הנוכחית...). בתחילה הוא מסרב לתפקיד ולבסוף הוא זה שמציב את התורה בפני עם ישראל, בבחינת הסנה שדורש מן הצופה לבחון עצמו. הוא לא דורש מעמד אלא להפך; הוא אומר: "וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה?" (שבת פ"ט ע"א).

 

אמת ותדמית

המנהיגות שבוערת בסנה שבקוצק אינה מחפשת מעמד, תדמיות או השפעה. היא אינה מוטרדת "ממה יאמרו...". היא זועקת "אמת". האש של הסנה מציבה דרך לחינוך אמיתי המהווה אלטרנטיבה לתרבות הרייטינג והתדמיות. מתברר שאפילו במציאות הצינית של ימינו, אנשים יודעים מהי אמת. אף בימינו כל אחד רוצה למצוא עצמו "בסופו של יום" כשהוא ניצב מול דבר אמת שבא מפנימיותו. זה הסוד הגדול של הקוצקר. אפשר שבימינו התדמית גוברת על האמת, אבל עדיין הסנה של הקוצקר מציב דרישה בלתי מתפשרת. עדיין הסנה בוער ולא אוּכּל...

 

עין הנצי"ב

 

מובאות:

1.

הרבי מקוצק, הסתגר בחדר במשך כעשרים שנה בכדי לזקק את תורותיו

חסידיו המתינו מעבר לדלת. מדי פעם הוא יצא אליהם בגערה וגירשם

שהרי מהו תלמיד אמיתי אם הוא מתקדם בגלל ההשפעה החיצונית

 ולא מכיוון שאמת טהורה נגלתה בתוכו?!

 

 

2.

האש של הסנה מציבה דרך לחינוך אמיתי

המהווה אלטרנטיבה לתרבות הרייטינג והתדמיות

מתברר שאפילו במציאות הצינית של ימינו

אנשים יודעים מהי אמת

 



[*] הרב אביה רוזן הוא ראש מדרשת הבנות בעין הנצי"ב, הדברים נכתבו שבועיים לפני הבחירות

חסר רכיב