תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

בעלת החלומות

23/02/2009
עמודים שבט (730) 4
הנה בעלת החלומות...
נפתלי אמיר

בדברי ברכה, שנאמרו עם צאתו לאורשל הספר "אמא תראי זה אמתי"
שכתבו מלכה האס וצילה גביש על חצר הגרוטאות
משלב נפתלי אמיר – עדות אישית של מי שגדל בחצר גרוטאות


בתוך החלום הציוני הגדול של עלייה, מדינה, קיבוץ גלויות, יצירת יהודי מסוג חדש ו"אור לגויים" נמצא גם החלום הפרטי של מלכה.
לעלות לארץ, לקחת חלק במפעל חלוצי וליצור בו חיים של משמעות.
את המשמעות הזאת מצאה מלכה ביצירה מקורית בשדה החינוך, תוך קשר אמיץ למעשה ההתיישבות ולבניין הארץ.
כדי להצמיח את הדור היהודי החדש צריך לגדלו בדרך בריאה ולפתח בו את האמון הפנימי ואת כושר היצירה.
בניית הזהות העצמית, זו המשימה, ולכך הקדישה מלכה את עצמה ב-65 שנות עבודה.
עבודה זו הצטיינה קודם כל במקוריות. היא נבעה מהתבוננות וניסוי והתפתחה לכלל תורה חינוכית מקיפה. המוטו היה להפגיש את הילדים עם העולם הממשי, עם האדמה, החי והצומח, עם אנשים בשדה עבודתם ועם כל מה שמתרחש בקיבוץ.
אחד האמצעים לכך היה הטיול היומי; כמעט ללא גבולות, בשמש הקופחת וביום גשם, בדרכים מאובקות, ובשלוליות המים. ריח הזבל, ניחוח חציר.
חוויות ורשמים אלה היו חומר גלם לעבודה, למשחק ולהתרחשות מרתקת בתוך הגן פנימה.

ברשותכם, סיפור אישי קצר.
אני, העומד לפניכם, הייתי בקבוצת הניסוי הראשונה של מלכה. באחד הימים עדרנו בחצר הגן כדי לזרוע ירקות. בתוך העבודה הנלהבת, פתחתי במעדר את ראשו של ילד אחר (גדעון שמיר, לימים מנהל רשות הנמלים). הפצע כמובן נחבש מהר, אך מלכה אמרה: "אפילו מרדכי (הגן-נויניק של אז) לא עודר כל כך גבוה...". אכן, זהו קנה המידה – מה שעושים המבוגרים!
במקביל למקוריות בהעסקת הילדים היתה מלכה בין הראשונים שהכירו בערך הלינה המשפחתית. במידה רבה, בזכותה, התקבלה שיטה זו אצלנו כבר בשנות ה-40.

לעבודה של מלכה יצא שם. היא מתויגת אצלנו בשדה אליהו, עם שלושת המ"מים, דהיינו, חברים אשר שמם מתחיל באות מ"ם ואשר עבודתם קיבלה משמעות מעבר לגדר הקיבוץ (מלכה ומריו לוי יבדל"א ומשה אונא ז"ל).
בתוך כך התפרסם כי מדי יום שני בשבוע, בשעות הערב, נחסמה הכניסה לשדה אליהו על ידי טור ארוך של מכוניות המשתרך בכביש הגישה. וכל כך למה? כי מלכה מעבירה חוג לגננות.
בין הרבות מאוד, המשחרות לפתחה, היו לא רק מחנכות התנועה הקיבוצית, אלא אף כאלה שבאו ממגזרים אחרים, כגון גננות דרוזיות.

אחד המוסדות המוצקים ביותר בשדה אליהו הוא ביתן הציור, שהוקם על ידי מלכה. בו יכולים הילדים להביא לידי ביטוי את חלומותיהם. מי אם לא מלכה – החולמת הגדולה – היה יכול לייסד מרכז כל כך פעיל, בו זכו להתפתח דורות של ילדים?

בחג החנוכה תשס"ט, לאחר 65 שנות עבודה ויצירה, אני מברך אותך, מלכה, בשם חברי שדה אליהו ובשם שלושה דורות של ילדים שהתחנכו בהדרכתך, ומאחל לך שנס פך השמן הדולק בתוכך יבער בך עוד שנים ארוכות. תמשיכי לחלום, להפרות את הסביבה החינוכית בתובנות המיוחדות לך, כדי להצמיח עוד חולמים ואנשי חזון.

שדה אליהו


חסר רכיב