תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

עץ החבושים הנדיב

23/02/2009
עמודים שבט תשס"ט (730) 4
עץ החבושים הנדיב

שרה שיפמן


אינני זוכרת אם אנו שתלנו את העץ, או פשוט מצאנו אותו מאחורי הבית שלנו כשעברנו לגור פה. עץ של חבושים.
לא עץ מרשים במיוחד, לא גבוה וללא נוף גדול. בחורף היה נראה במערומיו ובכל שנה חשבנו שעוד מעט ימות. אך העץ שלנו חשב אחרת: עם האביב התכסה עלווה ופריחה ורודה והחל להנביט את פירותיו. ואילו פירות! חבושים גדולים ויפים וכמעט בלי תולעים. לקראת ראש השנה היינו מחלקים את החבושים לשכנינו ולחברינו ולתפריט ראש השנה הוספנו לפתן חבושים בכל שנה. "לפתן חבובות", קרא לזה נכדי אבנר.
שנים רבות חי והנביט העץ הנדיב את פירותיו, עד ששנה אחת החלו הפירות להתמעט. שנה אחר שנה פחות ופחות פירות וגם העץ הולך ומתכופף. שכנתי יהודית ואני עקבנו אחריו כמו אחרי אדם זקן שכל שנה יותר כפוף וקטן. עדיין יש פרי, אך פחות ופחות...
ואז הגיעה שנתו האחרונה, נשאר ענף אחד שכוב על האדמה... פרי חבוש אחד גדול ויפה כזה שאף פעם לא היה ועוד אחד קטן ומצ'וקמק.
כאילו רצה להגיד: "אני מצטער, רציתי אבל לא יכולתי".
זהו סיפורו של העץ הנדיב שלנו.

ניר עציון














חסר רכיב