תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

על עצים ואנשים

23/02/2009
עמודים שבט תשס"ט (730) 4
על עצים ואנשים
עמוד ראשון
אביעד ספראי
יש דרך לקחת מהטבע ויש דרך להשיב לו
אביעד ספראי על הקשר בין טבע, חינוך ואושר


"והעץ היה מאושר", הוא המוטיב החוזר בספרו הנודע של של סילברסטיין – 'העץ הנדיב'. במערכת היחסים שנרקמת בין העץ לאדם, העץ מאושר כשהילד מתנדנד על ענפיו ומטפס לצמרתו, כשהעלם מוכר את פירותיו על מנת להתפרנס, וממשיך להיות מאושר למרות שהגבר גוזם את ענפיו על מנת לבנות לו בית, או גודע את גזעו לבנות לו סירה; אושרו נמשך עד לשלב האחרון, בו הזקן יושב על גדם העץ רק על מנת לנוח... ואני שואל – האמנם?
מה המסרים העולים מסיפור ילדים מוכר זה? האם הילד מאושר? האם סיפוק צרכיו על ידי העץ הופכים אותו לאדם שמח יותר? האם נוכל לנצל עד כלות את משאבי הטבע סביבנו מתוך הבנה כי הטבע - העצים, המחצבים, הימים והאוויר כולם יהיו מרוצים ומאושרים מכך שאנו מכלים אותם? נראה, כי לו היה ספר זה נכתב בימינו, כשהמודעות לרגישותה של הסביבה למפגעי האדם גדלה, הוא היה נכתב בצורה קצת שונה.
הספר מעלה נקודה משמעותית בה הייתי רוצה להתמקד והיא סגולותיו הייחודיות של הטבע; הטבע הוא סלחן. הטבע מכיל. הטבע מקבל. לטבע יש סבלנות. העץ עומד במקומו וממתין לילד שיבוא לשבת על גזעו בעת זקנתו. לכל אורך הסיפור, מושם דגש רב על רצונו של העץ לתת לילד.

לעבדה ולשמרה
"ויקח ה' אלוהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" (בראשית ב', 15). ככל שנעמיק לחקור את הקרקע תתחדד שאלת האפשרות לעבד את האדמה ולשמור אותה גם יחד. כל מגע יד אדם באדמה מהווה התערבות במרקם העדין של הקרקע ושינוי בית הגידול של מיליוני יצורים זעירים החיים בתוך האדמה. כל תלם שנחרש בשדה משנה את המרקם הטבעי של האדמה ופוגע בו. עד כדי כך, שיש גישות בחקלאות האורגנית, המוציאות את המחרשה מרשימת הכלים המותרים לעבודת האדמה.
מהו אם כן השילוב הנכון של "לעבדה ולשמרה"?
להבנתי, האדם רשאי ומצווה להתערב בהתנהלותו של העולם; "לא תהו בראה - לשבת יצרה!" (ישעיהו מ"ה, 18). יחד עם זאת, מערכת היחסים של האדם עם סביבתו מחייבת הדדיות; סימביוזה, בלשון המקצועית-ביולוגית. אנו רשאים לקחת מהעולם, אך מחויבים לתת לו בחזרה.
יש דרך לקחת מהטבע ויש דרך להשיב לו. לטבע היכולות להעניק לנו גם מעבר לצרכינו הפיזיים – קיומיים. מבחינתנו, נתינתנו לטבע יכולה להיות באופן ממשי; השבת הפסולת הטבעית בחזרה לאדמה, השתדלות לצמצום המפגעים הסביבתיים שאנו יוצרים ודרכים נוספות; נתינתנו לטבע יכולה לבוא לידי ביטוי גם באופן הקבלה שלנו.

יחסי הדדיות בין הטבע לאדם
הקורא בסיפור 'העץ הנדיב' חש כי לעץ יש, לכאורה, רצון להעניק לאדם. הוא חש, כי העץ אינו שלם כל עוד נטייתו לנתינה אינה באה לידי מימוש.
בעבודתי, המשלבת עשייה עם ילדים וצמחים, אני נחשף לצדדים נוספים מהם האדם והטבע יכולים לקבל, לתת וליהנות זה מזה. בכוחו של הטבע לסייע לאיש החינוך ביצירת קשרים עם חניכיו, קשרים שלא בהכרח ניתן היה להשיג בדרכים המקובלות. עבודה משותפת בגינת הקיבוץ, תוך ציפייה למתנותיו של הטבע בגינת הנוי, עשויה לחשוף את החניך לממד המרגיע של הטבע. היא מאפשרת לחניך לטפח גינה או ערוגה משלו, להיות אחראי עליה ולחוות חוויה של מחויבות, להתמודד עם ההצלחות ולעיתים גם עם הכישלונות. בעבודה קבוצתית, העבודה בגינה יכולה לשפר את יכולותיו של החניך בקשריו עם הקבוצה. לבסוף, אציין כי העבודה בטבע וההנאה הכרוכה בכך, תוביל את החניך לגלות אכפתיות רבה יותר כלפי סביבתו, שהרי היא נתנה לו גינה נאה ומניבה. עכשיו תורו להודות לה, להשיב לה ולשמור עליה.
נשוב לתמיהה שהעליתי לעיל. כיצד אם כן, יהיה העץ מאושר? רק אם נדע להודות לו. רק אם נדע לקבל ממנו גם מעבר לצרכים הפרקטיים אותם הוא מספק לנו ולהכיל אותם. רק אם נחנך את ילדינו להוקיר ולהעריך את מתנת האל – הטבע; רק כך יהיה העץ מאושר. וכך, בהכרח, גם אנו נהיה מאושרים.

מעלה גלבוע
חסר רכיב