תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

דבר העורכת

23/02/2009
עמודים שבט תשס"ט (730) 4
דבר העורכת

שלום לכולכם, 

 

פעם כתבתי שיר:

 

בכמה מים צריך להשקות פרח

על מנת שיפרח?

על מנת שלא יבול?

על מנת שלא יטבע?

 

באיזו עצמה צריך לחבק ילד

על מנת שיפרח?

בכדי שיהיה בטוח?

בכדי שיוכל לצאת?

בכדי שיוכל

גם לשוב

 

כמה אהבה צריך לתת

על מנת שנפרח?

כדי שנוכל להיות בטוחים?

כדי שלא נרגיש זנוחים?

כדי שלא נרגיש מזניחים?

כדי שנוכל

לקבל

את

מה שרצינו?

 

כדי שנרצה

את מה שקיבלנו?

 

השיר נכתב בזמן ובמקום שהעלו בי הרהורים על עוצמת הקשר בין הורים לילדים, אבל נדמה לי שחודש שבט הוא זמן טוב לדבר על הקשר שבין העץ לאדם, ולהבין את הקשר שבין המעשים ובין מה שמוליך אותם ולמה הם מוליכים.

"כך הולכים השותלים / רון בלב ואת ביד" במילים הפשוטות ובשורות הקצרות מצליח יצחק שנהר  לסכם את תמונת השותל. השותל הוא איש (ילד) מעשה, קם והולך, בידו את – סמל העשייה, ובלבו רון – סמל החדווה והתקווה שהיא הבסיס לכל מעשה.

 

"ובחרת בחיים" נאמר לנו, ומחוברים החיים לטוב: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע" (דברים ל').

בשבוע שעבר עמדנו איש איש במעמד "ובחרת". הדברים נכתבים "ביום שאחרי", ונדמה כי גם בזמן שאתם קוראים מילים אלו, קשה עדיין לדעת האם 'בחרנו בטוב'. מצד מידת הדין והזכות לבחירה החופשית, יכול האדם לבחור בדרך הטוב או בדרך הרע, ואין הבדל ביניהן. שתיהן מגיעות אל היעד, שהוא תכלית העולם.

אבל הדרך של "ובחרת בחיים" היא 'לפנים משורת הדין' והיא מסמנת מגמה לאדם ולעולם לכיוון הטוב.

 

יגיע עוד הזמן להבנת התוצאות לאור המעשים. אך בלי ספק אפשר כבר עכשיו להגיד שבעשייה חסרה הייתה החדווה, והתקווה שלאורה ניסינו להרים את ראשנו, נגוזה בשלבים מוקדמים.

ועכשיו, כשבידנו מונח מה שלא רצינו (יש להניח) - האם נדע להפנים? האם נלמד לבחור בטוב בדרך המתעקלת?

 

גיליון שבט מגיע אליכם ובו תמצאו מבחר כתבות בנושאים הנשזרים זה בזה ובזמנים; על גידול עצים וטיפוח ילדים, על מנהיגים נבחרים ודרכי מנהיגות ,ועוד.

 

קריאה נעימה,

גילה ו. קפלן

 

חסר רכיב