תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

חשבון נפש

06/09/2006
עמודים אלול תשס"ו (706) 9
שנה לגירוש - קריאה לחשבון נפש

כרגיל, הגיע עיתון "עמודים" הביתה, ואני מדפדף. הפעם אני מחפש משהו מוגדר. משהו, שחייב להימצא כאן. הלא הוא הסעיר את מדינת ישראל בשנה שעברה. ואכן, אני מוצא אותו: פיסקה פה, שורה שם.
אהה! הנה מאמר שלם בַּנושא: מאמר מפולפל של יוסקה אחיטוב, הדוחה פסק הלכה מפולפל, המורה היתר לרמות את מנהלת סל"ע. אני קורא, ולאט לאט עולה הכעס, ותחושת העלבון צורבת: האם זה הבית שלי ? האם אני שייך לזה ? האם זה עיתון הרשמי של התנועה הרשמית אליה אני שייך ?

ראשית, אני מאשים את עצמי, על כך שלא עשיתי די בשנה שעברה, כדי שתצא קריאה גדולה מבית הקיבוץ הדתי לעצור את האסון המתקרב, או לפחות להוביל מהלך של משאל עם (ניסינו, אך כנראה לא מספיק).
ועל כך אני זועק: הרי ברור לכולם, כי כשתסתיים המלחמה הזו, תשוב הממשלה לרוץ קדימה אל "ההתכנסות" ואל עקירת עשרות אלפי יהודים נוספים.
לדעתי, כאן חייבת תנועת הקיבוץ הדתי להשמיע קולה, ולהציב עצמה כגשר אמיתי בין פלגי הציבור הישראלי: "אל תלכו ל'תוכנית ההתכנסות' ללא משאל עם!". הקריאה הזו, ההגיונית כל כך מול טירוף המלחמה הנוכחית, תתפשט הלאה, מעיר לעיר ומאזור לאזור, תכריח את הממשלה לבדוק את רצון הציבור.
(האמת היא, שאני פוחד מ(רוב) עם ישראל העייף והרדוד, שמתוכניות הלימודים של ילדיו נעקרו טיעוני צדקת דרכנו, אך זה העם שלי, וזאת הפשרה שלי)
שנית, אני מאשים את קברניטי הקיבוץ הדתי.
על כך שלא התגייסו ללחוץ על יונתן בשיא לרדת מהתפקיד המקומם שלקח על עצמו.
על כך שלא הבינו, מה שכל כך הרבה אנשים מבינים היום כתוצאה מביצוע הפשע: את הפגיעה הביטחונית המיידית והממשית, ואת הפגיעה המוראלית, הקשה יותר, שהביאה את אויבנו לצבוט עצמם כלא מאמינים, לזנב בנו, ולשגר מטחים פנימה.
וכמובן, על כך שלא מצאו לנכון לקרוא לחשבון נפש ב"עמודים". וכאן, לצערי, אשמה גם העורכת.
כביכול, לא היה כלום. לא גורשו אנשים שנשלחו בתמימות; לא עשו להם רצח אופי מתוכנן ומתוחכם; לא עימתו אותם נגד כוחות צה"ל והמשטרה (גם בניהם וקרוביהם), שעד כה שמרו עליהם; לא ריסקו עד דק את ערכי ההתיישבות והציונות; לא נמנע ראש ממשלה מלהביא תוכנית הפוכה למצעו לאמון הציבור; לא פיטרו שרים ורמטכ"ל שחשבו אחרת; לא נמנעו שופטי ישראל מלתמוך במהלך, שאליו היו מתנגדים, לו היה כנגד ערבים; לא הפקירו אנשים ללא תעסוקה הולמת; לא נוצרו בעיות פסיכולוגיות קשות.
האמנם לא היה כלום? נכון. יש אנשים בישראל, שמבחינתם הכל נגמר, מיד לאחר שאחרון האוטובוסים יצא מגוש קטיף, ויש כאלה שהמתינו להודעת הממשלה: "יש פתרון לכל מתיישב", ואמרו: "זהו, תם."
האם אנו כמוהם ? האם טחו עיננו מראות, דרך משל, את העוול החברתי שנגרם כאן ביצירת אבטלה ועוני חדשים – נושאים שהקיבוץ הדתי מנסה להוביל תיקונים בהם?

אני עוצר. אני נזכר, וגם קראתי ב"עמודים", שתנועת הקיבוץ הדתי עזרה רבות למגורשים. אכן כן, ועל כך יש לתת יישר כוח. אבל הכעס שב: מדוע ידענו לחבוש את הפצע שותת הדם, ולא ידענו למנוע את המכה ?!

כמה מילים אל יוסקה אחיטוב: שמעתי ממך מספר שיעורים, וקראתי גם בספריך, ובדרך כלל התענגתי מחוכמתך ומידענותך. קטונתי, באמת קטונתי, מלעסוק בצדדים הלכתיים בנוגע לשאלה כבדת המשקל הזו (מטבעי, חונכתי שלא לרמות, ופסק ההלכה הנ"ל אינו נראה לי). אך התייחסות מרה יש לי (בהנחה שאלו עמדותיך לגבי ה"התנתקות"): מי שיכול היה להתיר את השרץ הטמא של הגירוש, אל יתפלא להיתר השרץ של רמאות מינהלת סל"ע.

אני קורא לתקן את המעוות, ולעשות חשבון נפש ערכי.

אם אתבקש, אני מוכן להיות הראשון שיעשה חשבון נפש כזה, ואוכיח שבמקום "נחישות ורגישות" היו בעוול דאשתקד: רשעות, טיפשות ואדישות. ואסור, אסור שאלה יופיעו גם בעתיד !

אריק הר זהב
כפר עציון (חרבה בעבר בגלל אויב, האם תחרב גם על ידי אחים ?!)
חסר רכיב