תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

אנשים טובים

23/02/2009
עמודים שבט (730) 4
"אנשים טובים באמצע הדרך"...
(דואר נע


מעשה שהיה כך היה: מזה כמה שנים שאנו יודעים, כי בשבת פר' "ויגש", בשנת תשס"ט, נחגוג בע"ה לנריה בננו בר-מצוה.
מזה כמה שנים שאנו יודעים, שהחגיגה תתקיים ברוב עם בבית הכנסת של קהילתנו הקדושה.
מזה כמה חודשים, שהתחילה לכרסם בנו תחושת חוסר נוחות לגבי השבת, עקב המצב הביטחוני שהלך והדרדר, אולם, בכל פעם שהתחושה הרימה ראש, הודענו לה חד משמעית, כי אנו דבקים בעמדתנו, לקיים את השבת בסעד, למרות המצב.
מזה כמה שבועות, שהתחלנו לבדוק אפשרויות שונות של לינה במרחבים מוגנים לאורחנו, כמו הגנים, כדי שנרגיש כולנו יותר בטוחים.
ואז, שבוע לפני בר המצווה, פרץ לו מבצע "עופרת יצוקה"!
ישבנו עם מנהל הקהילה, עפר, כדי לראות איך ניתן לקיים את השבת, למרות ההתפתחויות הביטחוניות שמשתנות כל הזמן. קבענו שהקומה התחתונה של חדר האוכל, תשמש אותנו ללינה, לאכילה ולתפילה. המסדרונות שלה ישמשו למקומות משחק לילדים, ותהיה יופי של שבת מרוממת ומיוחדת. למרות שהבנו שחלק נכבד מאורחינו לא יגיע עקב המצב, עדיין חשבנו והחלטנו שלא נשנה את החלטתנו, ולא ישנו לנו אותה אויבינו.
ואז, ביום רביעי בבוקר, רגע לפני השבת, הבנו ממקורות צבאיים, כי זה בעייתי לקיים את השבת בסעד. ממומלץ מאוד לא להביא אורחים לסעד, ואולי המצב יהיה כה חמור, שגם לא נוכל לקיים מניין כפי שצריך.
אז מה עושים?
בדקנו במקומות שונים, ובכולם, או שלא היה מקום, או שהיה מחיר גבוה מדיי עבורנו. הציעו לנו לבדוק בלביא. הבענו ספקות, בכל זאת מלון מכובד, עד כמה יוכלו כבר לבוא לקראתנו, ב"ה אנחנו משפחה של 90 איש. שלחנו את לחמנו, ובדקנו בדיקה ראשונית, אם זה בכלל רלוונטי. לאחר כמה שעות חזרה אלינו המזכירה של לביא, זהבה מועלם, והודיעה לנו כי הם החליטו לארח אותנו על חשבונם, והעיקר שנבוא.
ההזמנה הלבבית הותירה אותנו נרגשים ומופתעים. עדיין התקשינו לחשוב שהשבת לא תהיה בקהילת סעד, למרות שהבנו שאין כל ברירה בידינו.
הייתה לנו שבת קסומה. המלון הודיע לנו שאנו נחשבים לאורחים, "כאילו הזמנתם מקום לפני חצי שנה". קיבלנו את מלוא השירות, הם לא הסכימו שנצמצם חדרים כפי שהצענו, הם לא הסכימו שנצמצם את תפריט הארוחות כפי שרצינו, הם דאגו ברוחב לב לאנשי הצלייק שהיו איתנו, ואפילו לא ויתרו על המתנות שהם נותנים לבר-מצוה: תיק, כוסות ועוגה ענקית. למדנו מכם שיעור באינסופיות של נתינה מכל הלב!
אין מילים בפינו להודות ללביא על כל הטוב שגמלו אתנו. באמת אנשים נפלאים. בשיחה שלאחר המעשה הבנו מהם, שכלל לא ידעו שמדובר בנו, באופן אישי, אלא חשבו שהתקשרנו לגבי משפחה אחרת בסעד, וההחלטה הייתה עקרונית, לעזור למשפחה מסעד.
אנו גאים להיות שייכים למשפחת הקיבוץ הדתי, בה חברים קיבוצים עם רוחב לב ונכונות לעזור באופן כל כך נדיב.
מאחלים לכם שהמלון ימשיך לפרוח ולהצליח, ותזכו לברכת שמים בכל מעשיכם.

נחום, עידית ונריה לנדאו, קיבוץ סעד
חסר רכיב