תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

שק'ד פורח מארח

23/02/2009
עמודים שבט (730) 4
שק"ד פורח מארח

גילה ו. קפלן

 

על תוצאות המבצע "עופרת יצוקה" יש החולקים

על המבצעים שיצאו לדרך בעקבות המצב ועל אחד בפרט הדעות מוסכמות - הצלחה!

על אירוח ששינה את מצב הרוח

 

קולות הקסאמים והגראדים, שכבר (בינתיים??) נדמו, לא הגיעו לעמק המעיינות. אך קולותיהם של רבים מתושבי "טווח ה-40 קילומטר מעזה" הגיעו לבתינו, ברגעים בהם החלקים הטובים והיפים של עם ישראל יוצאים לאור. אחד ממבצעי האירוח המרגשים נערך בבית הספר שק"ד שבשדה אליהו, שאירח מעל 200 מתלמידי החטיבה העליונה וכ-100 מתלמידי חטיבת הביניים מבית הספר בקבוצת יבנה. תלמידי חטיבת הביניים הגיעו ליומיים (לילה אחד) של לימודים, ובהמשך השבוע הגיעו תלמידי התיכון לשלושה ימי לימוד (ושני לילות). התלמידים הגיעו בליווי צוות המורים (שחלקם הגיע עם משפחותיהם).

שרה עברון, חברת קיבוץ סעד ומנהלת בית הספר בקבוצת יבנה מספרת: "לא האמנתי שבאמת יאסרו עלינו ללמד. אולם כשראינו שבאמת איננו יכולים לפתוח את בית הספר, היה ברור לנו שאם גולים מיבנה – זה רק לבית הספר שק"ד. מאוד התלהבנו כשהזמינו אותנו.

נגה גיל (מעלה גלבוע), היא סגנית מנהל בית ספר שק"ד. מנהל בית הספר, קינלי (משה) טור פז (טירת צבי), גויס בצו 8 - כסמג"ד במילואים: "הקשר בין שני בתי הספר ובין המנהלים - קינלי ושרה, קיים מזה זמן רב ללא קשר למצב המלחמתי שנפל עלינו, וכבר החלה להירקם תוכנית של למידה הדדית.

מרגע שהחל מבצע "עופרת יצוקה", הקשר התהדק. המחנכים שלנו המליצו להזמין את תלמידי בית הספר ומוריו. תוך שבוע התארגנו והנה הביקור יוצא לפועל".

 

מקום בלב

המוציאה והמביאה (כלומר "הפרוייקטורית") של כל המבצע היא שלומית ברק (מירב), מורה להיסטוריה ותושב"ע. שלומית נשואה לחגי, בן סעד, ומכירה מקרוב (יחסית) את נושא החיים תחת איום הקסאמים.

שלומית: "צוות בית הספר של יבנה הבהיר שמה שהם רוצים זה מקום! וזה היה לב העניין – להכיל את בית הספר יבנה בתוכנו. הם לא חיפשו סמינר ולא פסטיבל אלא מקום בו יוכלו להיפגש בצורה משמעותית עם התלמידים שלהם וזה מה שהוביל אותנו. תוכנית הלימודים שלהם הייתה באחריותם ואנחנו דאגנו לתת להם את התנאים הטובים ביותר".

11 כיתות לומדות התווספו לבית הספר בימים בהם התארחו תלמידי תיכון יבנה. תלמידי שק"ד פינו את כיתות האם שלהם ועברו ללמוד במקלטים, חדרי ביטחון וכיתות בית הספר היסודי, והכל כדי לתת לאורחים תחושה טובה ורצויה.

איתי בנדוב, מחנך כיתה י"א (יבנה): "תודה גדולה מגיעה לאנשי העמק על אירוח למופת מכל הבחינות הטכניות והאנושיות. התחושות של תלמידינו היו טובות מאוד. הם נהנו מאוד גם בפעילויות המשותפות וגם אצל המשפחות. חלקם כבר הביעו את רצונם למפגש נוסף".

יאיר לסלוי (רכז התיכון): "ברגע שהבנו שאת תלמידנו נוכל לפגוש רק מחוץ לתחום ה-40 ק"מ שמחנו מאוד להזמנה. כבר בבוקר היציאה, במקום המפגש מחוץ לטווח הטילים - ברחובות - ניכרה התרגשות ושמחת המפגש אצל התלמידים. ככל שנמשכה הנסיעה צפונה המתח התפוגג ואתו גם תחושת הדריכות.

ניסיונות "ללמד", משימה שתלמידנו כבר שכחו, נעשו ביום השני. המפגש הכיתתי עם הצוות הכשיר את הקרקע להתחלת לימודים פוריה ומוצלחת שבוע לאחר מכן.

החיבור בין תלמידי בית ספר ביבנה ותלמידי בית ספר שק"ד היה טבעי וזרם, דבר שממחיש את הקרבה המנטאלית והאידיאולוגית בין שני בתי הספר. תלמידנו חזרו מהמפגש מאושרים ומכירי תודה ואנחנו, הצוות, חזרנו בתחושה שיש לנו חברים לדרך וחברים לעת צרה בקיבוצי העמק".

 

 

האם אפשר להתרכז בלמידה בסביבה שונה, במצב הלחוץ בו נמצאים התלמידים (וגם המורים)?

שרה: "המטרה שלנו היא לחבר את הילדים חזרה ללמידה. המפגש נערך לאחר כשלושה שבועות בהם לא היו לימודים (כולל חנוכה), שבועות של יציאה מהשגרה מלווה בחרדות ופחדים. התוכנית נבנתה בהתאם למטרה ובהתאם למצב. היה כאן שילוב של שיחות עם שיעורים ולימודים, כל זה מלווה בפעילות חברתית כמו טיולים והצגה בערב. חיבור מיוחד נוצר בשעות הערב ואחר הצהרים בהם התארחו הילדים בבתי התלמידים מכל יישובי בית הספר".

נגה: היה ברור לנו שהאירוח יהיה במשפחות ולא במרוכז (למרות שמבחינה טכנית זה קל יותר). הילדים התארחו בכל היישובים מהם באים התלמידים – בקיבוצי העמק וההר, במושבי הבקעה, ביכורה וירדנה-בית-יוסף, מנחמיה ובית שאן ואפילו בלביא הרחוקה. בכל יישוב נערכה בערב פעילות משותפת של האורחים עם המארחים. האירוח הפרטי אפשר לכל אחד לתרום, כולל משפחות מארחות בהן אין תלמידים".

אריאל, מחנך מיבנה, מעיד כי לתלמידים היו חששות להתארח בבתים זרים, אך בסופו של דבר החוויה היה טובה.

נגה: "כל האירוח דרש הרבה עשייה, וההתגייסות של הצוות היא מדהימה. אנחנו בתקופה לא רגילה; מנהל בית ספר נמצא בעזה, הרבה מורות ומורים שבניהם או בני משפחתם נמצאים בעזה, וכך גם התלמידים. העשייה החיובית הזו היא בריאה לכולם".

שלומית: "בבית ספר, עשינו פעילויות שונות כמו משלוח 1000 חבילות לחיילים, תליית שלטים בצמתים, וכן עזרה למורות שבעליהן מגוייסים, אבל כאן זה משהו שונה ומיוחד, פתחנו את ביתנו הפרטי והחינוכי והעשייה הזו נותנת כוחות".

 

למי תודה למי ברכה?

נגה: "ההתגייסות והנכונות היא של גורמים רבים ולכולם מגיעות תודות וברכות; לצוות בית הספר שק"ד ובראשו שלומית ברק, לוועדות החינוך ביישובים, למועצה האזורית שהושיטה יד, לקיבוץ הדתי שתרם את חלקו ולכל הקהילות שפתחו את שעריהן עם כל הלב".

חסר רכיב