תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

צבע אדום - הספר

23/02/2009
עמודים שבט (730) 4
צבע אדום – עכשיו הספר

אסתר מרכוס

איך מתמודדים עם מצבי חרדה ולחץ?
אסתר מרכוס, עובדת סוציאלית יצירתית במיוחד
בחוג דרמה עם ילדי עלומים – עכשיו הספר

מזה כמה שנים אנו חיים במציאות קשה, תחת מתקפות קסאמים מעזה. ב"ה בעלומים לא נחתו הקסאמים במרכז הקיבוץ, אך הלחץ היומיומי נותן אותותיו בנו ועוד יותר בילדינו, שלומדים בקיבוץ סעד, לשם הקסאמים התקרבו יותר. לחלק מהבתים וממבני הציבור יש מיגון ולחלק אין. בכל הבתים יש מערכת דיווח/קריאה. בחלקם היא מופעלת ובחלקם, הדיירים בחרו, שלא להפעילה. ה"צבע אדום" מהדהד בכל הקיבוץ, נותן לנו 15 שניות להתארגן ולהגיע למקום מוגן. איך מתמודדים? איך מסייעים לילדים שלנו?

התמודדות
לפני כשנה וחצי, במסגרת חוג הדרמה שאני מעבירה לילדי עלומים בגילאים 7-9, נשמעה אזעקת "צבע אדום" (החוג, יש לציין, מתקיים בבניין לא ממוגן). חיבקתי את הילדים ויחד צעקנו וקפצנו כדי לשחרר לחצים פנימיים, התפזרנו הביתה ובדרך נשמעה שוב האזעקה. בני הקטן תמיר (7) התחיל לרוץ באופן ספונטאני לכיוון של ילדה בשם ספיר. תוך כדי ריצה הוא צעק לי: "ספיר לבד על השביל, אני הולך לשמור עליה". ואז הוא נעמד, הסתובב ואמר לי: "אבל כשאחזור מלהיות עם ספיר, אני אהיה לבד על השביל, מי ישמור עלי?".
חוסר האונים הזה, שבא לידי ביטוי בשאלה התמימה של תמיר - גרם לי להבין שאנו המבוגרים צריכים לעשות מעשה על מנת לעזור לילדינו, החיים במציאות הלא פשוטה הזו, להביע רגשות ולמצוא את הכוחות להתמודדות עם מצבי הלחץ והחרדה.
כך נולד הרעיון שהפך להיות ספר והצגה.

צבע אדום - הספר
שמו של הספר - "צבע אדום", והוא מסופר מנקודת המבט של הילדים.
הספר מספר על מפגש בין צבעי הקשת כאשר כל אחד מדווח על מעשיו במשך השנה.
הספר מאפשר הזדהות עם דמות הצבע והבאת רגשות. הספר גם עוזר לעשות סדר. ממה אני מפחד ולמה? הספר עושה נורמליזציה ומבהיר כי זה ברור, טבעי ונורמאלי לפחד במצב של איום, ובעיקר מאשר לילדים להפוך מפאסיביים לפעילים. ילדים מגלים את כוחותיהם ואת יכולתם לדאוג לעצמם ולאחרים.
בתהליך כתיבת הספר סייעו לי חברות רבות בקיבוץ. השידוך עם חגית רפל, חברת קיבוץ סעד, שסייעה לי בתחום העברית, הוביל אותי למשה אש, בן סעד שיחד עם אשתו תמנע עצבו והפיקו את הספר. את הספר איירה נדיה עדינה רוז, שעלתה לארץ ממוסקבה ואיבדה אחות שנהרגה בפיגוע טרור ברחוב עזה בירושלים. שני ילדי אחותה מתגוררים עם נדיה ומשפחתה בירושלים.

לקבל ולתת
כעובדת סוציאלית ובמסגרת העבודה שלי (מטפלת במרכז סיוע לנשים נפגעות תקיפה מינית) אני עסוקה בתחושות פנימיות ורגשיות של בטחון ואי-בטחון. בתחומים שונים בחיים שלנו, אנחנו מתמודדים עם סיטואציות קשות. לא תמיד יש לנו שליטה על הדברים שקורים לנו - זאת המציאות. המסר שאנחנו יכולים (וצריכים) להעביר הוא שניתן להתמודד. עלינו להצטייד בכלים רבים ככל הניתן. קשה מאד "לגעת" ברגשות כמו פחד, כעס, חוסר אונים, בלבול, חרדה ודיכאון, אבל אנו חייבים לתת ביטוי לרגשות האלה. להגיב בדרך "נורמאלית" מאוד למשהו "לא נורמאלי" שקורה לנו. אם נתמודד כקבוצה ונאפשר לילדים (ולמבוגרים) לאוורר את הרגשות הקשים, נוריד את הסיכוי של פיתוח סימפטומים של פוסט טראומה.
במהלך המלחמה ילדינו בקיבוץ היו עסוקים גם בנתינה וגם בקבלה. הם קבלו צ'ופרים, מכתבי תמיכה וציורים, טיולים והזמנות לאירוח ובמקביל הכינו בעצמם עוגות, מרק, כדורי שוקולד, ציורים לחיילים וגם השתתפו בתפילות מיוחדות. האיזון הזה שמר עליהם וזאת הזדמנות להודות לכם, אנשי קיבוץ הדתי על התמיכה החמה ואירוח הילדים. בסוף המלחמה, ילדי התיכון שלנו שלומדים ביבנה (דור ברוורמן, אביטל פדוה, טל אוסדן, עדיאל הולר, הדר גרשי, איילת קיי ועינב מרכוס) הרימו הצגה של הספר "צבע אדום" והופיעו בפני ילדי גיל הרך והוריהם. הייתה התרגשות גדולה.
בעיקר עלינו להודות להקב"ה ששמר עלינו וממשיך לשמור גם כשאין קסאמים או מלחמות!

עלומים

את הספר ניתן לרכוש דרך האתר adom@alumim.co.il



אסתר מרקוס
נולדה וגדלה בלונדון במשפחה דתית וציונית.
בשנת 1984, עלתה לארץ, אחרי שנת הכשרה בקיבוץ לביא.
במלחמת המפרץ שרתה כקב"נית.
למדה עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית לתואר ראשון וטיפול באמנות לתואר שני.
עובדת במסל"ן (מרכז סיוע לנפגעי תקיפה מינית בנגב)
חברת עלומים נשואה לסטיבי ואמא לעינב, עמית, עדן ותמיר.
חסר רכיב