תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מבט אל שיר

23/02/2009
עמודים שבט (730) 4
מבט אל שיר
הציפור אחוזת הקסם
על שירה של זלדה: ציפור אחוזת קסם
ד"ר רבקה שאול

הציפור המוקסמת מעל העץ היא השלכה נפשית של געגועי האדם
אל החיים הפשוטים שערכם עלה בעיניו
רבקה שאול על העץ כתמונת ראי לנפש האדם בשירה של זלדה

לכאורה, זהו שיר על עץ אכול אבק שהחל לפרוח, ועליו עומדת ציפור המוקסמת מיופיו. קריאה רגישה יותר מגלה שהעץ במצביו השונים והציפור שעליו אינם אלא תמונות לשון המשקפות תהליך נפשי.
השיר פותח בציון מצב אפשרי של אדם חולה הנוטה למות. לא אדם מסוים, אלא האדם באשר הוא אדם. ייתכן אמנם שזלדה כתבה על עצמה או על זולתה, והסוותה זאת על ידי האמירה הכללית, אולם ראוי לזכור שרבים משיריה הליריים של זלדה הם גם שירים הגותיים, שיש בהם אמירה בעלת תוקף כללי, וכך נראה בעיניי שיר זה.

קסם השגרה
החולה מגלה חרדה טבעית, המעוצבת בשיר כדו-שיח בין הגוף לנשמה, בהתאם להשקפתה של המשוררת שהנשמה היא חלק נפרד מהגוף.
בהיות האדם במצב זה פורח "עץ השגרה". הכיצד? ברור לפי הניסוח שאין הכוונה לעץ ממשי, אלא למצב רגשי כל שהוא. על מנת להבין מצב זה עלינו להיזכר במצב הנפשי המאפיין, למשל, אדם המאושפז בבית החולים ומרותק למיטתו. הוא חולם על קימה מהמיטה, על אכילה ללא עזרה, על טיול בגינת בית החולים, על קריאת עיתון, ואולי סתם על נשימה בכוחות עצמו. כל הדברים הפשוטים, הטריוויאליים, שלבנו גס בהם בחיינו היומיומיים, הופכים למיוחלים כאשר הם נמנעים מאיתנו. את הטריוויאליות הזאת מכנה זלדה בשם "עץ השגרה", וכאן עץ השגרה הנמוך מכוסה אבק, כי כך אנו רואים אותו בחיינו הרגילים: דבר פשוט, משעמם, חסר ערך.
ופתאום העץ פורח, בדיוק במצב החרדה של החולה הקשה שגופו בגד בו. ממה הוא פורח? "מריח האין יפריח", ממגעו הקרוב של הקץ, או אפילו מההרגשה שחייו בסכנה, גם אם אינם. השגרה חדלה להיות חדגונית והופכת לקסומה. הציפור המוקסמת מעל העץ היא השלכה נפשית של געגועי האדם אל החיים הפשוטים שערכם עלה בעיניו. אם קודם לכן "קיטר" על סדר יומו המעצבן, וחלם על טיולים למקומות אקזוטיים, או כל חלום אחר שקשור לשינוי באורח חייו, עתה הוא יודע שדבר אינו מובן מאליו.

מן הנמוך לגבוה
נשים לב לשינויי הגובה הקשורים גם לשינויים אסתטיים בשיר. בראשיתו הגוף "מט". "עץ השגרה" נמוך ומכוער, כאיל נטרף על ידי האבק, אבל תנועת העלים הצומחים היא כלפי חוץ, והעץ הופך להיות "הדור נאה" (ביטוי שמזכיר לנו את "ידיד נפש" אלא ששם אלה כינויים לקב"ה). ועתה לעץ השגרה יש צמרת, שהיא המקום הכי גבוה, ועל הצמרת גובה נוסף:
תנועת הציפור, המסוגלת להתעופף הרבה מעל העץ. תנועת השיר היא אפוא מנמוך לגבוה ומכיעור ליופי מהמם. ומי היא הציפור? היא ההתפעמות הנפשית מיופיים הפשוט של החיים השגרתיים, שעתה הם בלתי אפשריים.
פרשני זלדה ציינו את מוטיב התחייה הקיים בשיריה, אולי גם בהשפעת ספרות עממית, שבה מתרחשים ניסים מופלאים. ברבים משיריה יש מצבים של נמיכות שמתהפכת לגובה, אך הדברים מתרחשים בתחומי הנפש.

המשוררת רחל גרוס כותבת אף היא על אדם חולה, אך בנימה אופטימית יותר ומנקודת מבט אחרת; להלן חלקים מהשיר שהוא חלק ממחזור שירים בשם "סיפור העקדה":
..............
כאשר אדם נופל למשכב
וגופו מתרושש בהדרגה
..............
עוקד את עצמו בחבלי כאבו
ומנסה לנחם מיתרי נפשו
בחשיבה חיובית ודמיון מודרך
.......................
מעלה גופו על מזבח המחלה
ומרגיע אותו בדברי נוחם:
יהיה טוב תרופה תרפא.



משואות יצחק
חסר רכיב