תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מר מזל

23/02/2009
עמודים שבט (730) 4
מר מזל בראש צורים
נורית ראם

מי לא מכיר? מי לא יודע?
הגאון הקטן על הברכיים מחזיק בהגה... חגורה? לא נחוץ!
הילד רץ על הכביש – לא נורא, זה קיבוץ!
נורית ראם מתריעה – גם למר מזל החסון עלול להמאס

מר מזל בראש צורים

קוראים לי מזל או צ'אנס או נס,
ועל פרצופי הקטן החיוך מתנוסס
אני גר ביישוב לא גדול במיוחד
בו המזל מאיר פנים לכל אחת ואחד.

אני ילד גדול, כבר בן 5 או אפילו רק 4
גאים בי כל כך אמא וגם אבא
ומה מיוחד, ומהו המזל, לשאול אתם רוצים?
אז בואו ותראו איך פה כבישים – חוצים...

אני לדוגמה – ילד בולט וזוהר
ולכן לא אדרס גם אם יסעו פה מהר...
וזה לא שנוסעים פה במהירות מופרזת מאוד
פשוט הגז נלחץ לו פתאום עוד ועוד...
אני מתפלל הרבה ולומד גם תורה
לכן אני פטור מלחגור חגורה

ודאי אתם שואלים עצמכם – עוד לא קרה פה אסון? ובכן, זה בזכות מר גורל מזל החסון.
עלינו שומר מכל משמר, לא מפספס
עד שיום אחד – גם לו יימאס.

חברים יקרים,
המילים נכתבות לאחר התלבטויות רבות. הרגשתי השבוע שחייבים לעצור ולעשות משהו בנידון,
לאחר שבמו עיניי ראיתי ילד בן 5.5 ניצל מדריסה פשוט בנס.
אני חייבת לומר את אשר על לבי. כולנו הורים, כולנו מגוננים, מפחדים יותר מהכל על חיי הילדים. איך יסתדרו בבית הספר, ואיך ללמד אותם להיזהר מזרים, הפחד ממחבלים והפחד מילדים אחרים, הפחד מאוכל לא טוב והפחד מכלבים…
אבל בעניין בסיסי, ברור בחשיבותו, אנו נופלים. לשים ילד קטן בכסא ברכב ללא חגורה, זה פשוט להכניס אותו למצב סיכון ידוע מראש. האם הייתם שולחים את ילדכם לרחוב בו מסתובב פדופיל? האם הייתם שולחים את ילדכם לכפר הערבי השכן? לעיר הגדולה ללא השגחה? כנראה שלא…
נקודה למחשבה להורים, לילדים ולנהגים – אנא! סעו לאט, פקחו עיניים ושמרו על ילדינו כי אחרת גם למר מזל יכול להמאס ואז לא נסלח לעצמנו!

ראש צורים



חסר רכיב