תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת בשלח תשס"ז 2007 (36) מאת ירון תאנה

04/02/2007



דף פרשת השבוע
הקיבוץ הדתי



ט"ו בשבט תשס"ז, 3.02.07

פרשת בשלח


ט"ו בשבט בעידן ה-אס.אם.אס. וגוגל

מאת ירון תאנה, קיבוץ מירב

  


לא הרחק מביתי שבגלבוע, ניצב לו תל יזרעאל, ומזכיר ליודעי עבר את פרשת "כרם נבות", שהתרחשה בו בימי מלכות אחאב. המלך ביקש להרחיב את גבולות ארמונו ולספח גם את אדמותיו החקלאיות של נבות, וה"חקלאי" ענה לו: "חלילה לי מה' מתיתי את נחלת אבותי לך" (מלכים א', כ"א). נדמה כי ישנו כאן הד לפער עמוק שבין המלך, שאמנם קידם רבות את ענייני הממלכה, אך האדמה נתפסה בעיניו רק כאמצעי לקידום מטרותיו, לבין נבות, בעל הנחלה, שחש בידיו כל רגב אדמה, ויחסו אל הקרקע נובעת מעומק של זיקה אל נחלת אבותיו. בעוד אחאב רואה בהתעקשותו של ה"איכר" מעשה קטנוני וקנטרני, רואה בכך נבות את המאבק המהותי ביותר של חייו, בניסיון לשמר את הנחלה, את המסורת ואת הקשר שבין אדם לאדמתו[1].

כמדומה שסוגיה זו, ש"תפסה לפתע כותרות" בעמק יזרעאל, איננה ויכוח שולי, אלא נושא יסודי שהתורה וחז"ל הרבו לעסוק בו, וחג ט"ו בשבט, החל בתקופה זו, הוא הזדמנות ייחודית לבירורו. משמעותו המקורית של ט"ו בשבט היא בהקשרים הלכתיים של יחס לתרומות ומעשרות וכד', אך במרוצת הדורות, ובעיקר על רקע הניתוק הפיסי של עם ישראל מארצו, סיפח לעצמו יום זה פולקלור ומשמעויות נוספות, הסובבים סביב חיבת הארץ, נטיעת אילנות בה ואכילת פירותיה[2]. 

אך האמת היא שלעיתים נראה כי דווקא בימינו הופך חג זה לפחות ופחות אקטואלי. אמנם שבנו אל המולדת, הקמנו יישובים, נטענו עצים וזכינו לחדש דברים עליהם בקושי חלמנו אלפיים שנים, אולם מאידך: כיום, קל מאוד לחיות חיים נורמאליים ומלאים ללא כל קשר ותלות אל האדמה. האדם המודרני[3] חי לו בדיור מוגן ואטום, פגעי מזג האוויר כבר לא עושים עליו כל רושם, הטכנולוגיה מסייעת לו להתגבר על כל המגבלות שמציב בפניו הטבע, ואפילו את מזונותיו הוא משיג בפשטות וללא מחויבות אל האדמה והחקלאות... דניאל שליט[4] מראה כיצד  התרבות המערבית הולכת ומתרחקת מהטבע, והעולם כולו הופך למעין קניון רחב ידיים, המצטיין בכך שהוא סגור מכל כיווניו, הן מכל מה שטבעי והן מכל מה שאלוקי, ותחת זאת הוא יוצר עולם שלם מעשה ידי אדם. עולם של "כמו", "כאילו", "כזה" – עולם שההדמיות והווירטואליות שבו, הולכות ומחליפות את המציאות האמיתית. טכנולוגיות המחשב וכד' הן הביטוי הקיצוני של הנטייה הקיימת ממילא, להתנתקותו של בן זמנינו מן הטבע ומהשורשים.

למרות ניסיונות חשובים, שלתנועה הקיבוצית יש בהם תפקיד חיוני, לשמר את ערך החקלאות, העבודה העברית, ואי הפיכת כל היחס לקרקעות כאל אינטרסים כלכליים ונדל"ניים, יש להשלים עם העובדה כי בעידן טכנולוגי זה ישנם מציאויות חיים חדשות שכבר לא יהיו כבעבר.

על רקע זה, מה יש לחג האילנות לחדש לנו? מה יש לנו לקבל מהטבע, שהמציאות החיצונית חסרה אותו?

שמעתי פעם את הרב אלון מתייחס לדור שלנו, החשוף לכל הצפת המידע התקשורתית, ומגדיר שאנו חיים בדור ש"יש בו אין סוף מידע, ואפס מודעות". הקידמה משדרגת המון תחומים בחיים, זה כוחה אך זו גם חולשתה. מי שמתרגל ש"תוך שניה" האוכל מוכן במיקרוגל, הכסף יוצא מהכספומט וכל המקורות שחיפש מופיעים ב"גוגל" – מסתגל לחיים של "איסטנט", שהכל בא מהר ובקלות. אבל הטכנולוגיה המתקדמת ביותר לא תוכל להחליף לעולם את מה שמחייב קביעות, יציבות, אורח רוח, עבודה על המידות, עמל והתמדה. כדי להתבגר באמת, לעמוד בניסיונות, להצליח בעבודה ובחיי משפחה – צריכים יסודות טבעיים, צריכים להיות מיומנים במעבר של תהליכים. ההיפוך מחיים חפוזים ווירטואליים, הוא כשאדם קשור לאדמה והוא חווה עצמו כחלק מתפיסה של שרשרת דורות, והיותו ממשיך של "נחלת אבותיו". לאדם כזה יש עוגן אמיתי ויציב. לכן, דווקא בימים אלו שבהן השתנה "טבע העולם", יש לחג האילנות מסר כפול ומכופל לאדם המודרני שעלול ללכת לאיבוד בים "חוסר הטבעיות" העוטף אותו. מי שרוצה להשקיע בחינוך ילדים, בטיפוח קשרי אמת בין אנשים, בעבודה על המידות ובפיתוח חברה אנושית ישרת דרך, ילך לו אצל הטבע והאילנות וילמד מהם, ורק מהם, את סוד הסבלנות, ההשקעה גם ללא תמורה מיידית, וההכרה בתהליכים שמתקדמים בצמיחה, גם כשפעמים רבות נדמה כי אינם נושאים פירות. האתגר החינוכי היותר גדול בעיני הוא לא בניסיון ל"הצדיק" את רלוונטיותו של ט"ו בשבט פעם אחת בשנה, אלא בחתירה להטמיעו בתודעתנו, בחינוכנו ובאורחות חיינו, בכל ימות השנה.



[1] . עיין בהרחבה בפירוש הרב יגאל אריאל בספרו "מקדש מלך", ובמאמר הרב אלחנן סמט, מגדים י'.

[2] . עיין בהקדמות להגדות ט"ו בשבט, היוצאות מדי  שנה בשנים האחרונות.

[3] . עיין "ט"ו בשבט בדור המיקרוגל", יוני אלטמן, אתר האינטרנט של חברים מקשיבים.

[4] . עיין "ט"ו בשבט" בקניון", נקודה, חשוון תשנ"ג.

_____________________________________________________________

ירון תאנה הוא בן קיבוץ שלוחות וחבר קיבוץ מירב. משמש כיום כראש מחלקת ההדרכה של ארגון "מעגלים" וכאחראי על כתיבת תכנים ביחידת החמ"ד של מינהל חברה ונוער. אב לשישה ילדים.



אפשר לקבל את דף פרשת השבוע של הקיבוץ הדתי בדואר אלקטרוני או לראות אותו באינטרנט באתר של הקיבוץ הדתי בכתובת: www.kdati.org.il/.

כדי לקבל את הדף כל שבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il  ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.

תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: kdati@walla.com

 

אתר האינטרנט של הקיבוץ הדתי: www.kdati.org.il 

 


דף פרשת השבוע כקובץ WORD להדפסה


חסר רכיב