תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

צדיקים במיתתן קרויים חיים

30/11/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים חשוון - כסלו תשע'א 745 (2)
צדיקים במיתתן קרויים חיים אלעד אדר אחת מנקודות העימות החזקות בין האמונה היוונית לאמונת ישראל היא שאלת הישארות הנפש. לעומת היוונים, שמבחינתם הגוף והנפש בלים בעפר, מאמינים אנו בהישארות הנפש, ובתקומת הגוף בתחיית המתים. חלק מרכזי בוויכוח זה הוא היחס לקבר ולגוף המת, שאחד מגילוייו המובהקים הוא העלייה לקברות הצדיקים. כאחד ש"נחשף" לנושא, החלטתי לספר על חוויותי בתחום הפעם הראשונה זכיתי לצאת למסע לפולין ולבקר בקברי אדמו"רים במסגרת לימודי בישיבה תיכונית. כמדריך במסע יצא אתנו הרב בני קלמנזון. חלק מרכזי במסע היה לעולם החסידי שנעלם (ליזנסק, קוצק, פשיסחא, לובלין ועוד). הגעה לקבר של צדיק היא הגעה לעולמו של הצדיק - שמיעת סיפורים אודותיו, לימוד ממידותיו, הכרת הסביבה בה פעל וחי ועוד. להגיע לקבר של צדיק, זה לא סתם ללמוד משהו שלא ידענו קודם אלא ממש להיכנס לעולם האגדות והסיפורים אודותיו ולקלוט שהדבר הזה היה קיים באמת; בקבר של רבי שמעון בר יוחאי, קבור האיש מהמשנה, הגמרא והזוהר, זה שהתחבא במערה ממש, והיה מענקי תורת הסוד של עם ישראל. להגיע למז'יבוז' ולהיות בקבר של רבי ישראל בעל שם טוב, מאורן של ישראל, זה להיות ממש איפה שהיה האיש הזה, רבי ישראל, שבכוחו ובחייו הפך את היהדות לכח רוחני הפונה לכל נפש, ופתח את שערי הסוד לכל באי עולם. לעמוד ליד קברו של הרב קוק, זה להיות ליד המקום בו טמון האדם המדהים הזה שחיבר את כל נשמות ישראל, והביא לנו את התורה הגואלת. בדור בו כבר אין אנשים שפגשו בעצמם את גדולי העולם הללו, הגעה לקברו של הצדיק היא הדרך החזקה ביותר להתקרב אליו בגוף ממש (כמו שמצוות עושים בגוף ממש, ולא מסתפקים בקריאת ההלכות בספרים...). אם עליי לומר את האמת, אודה שלא נותר בי רושם רב מהמסע לפולין בעקבות השואה, אבל הריקוד בקבר רבי אלימלך, הביקור באוהל של ר' שמחה בונים והעמידה ליד המקום בו היה בית המדרש של הרבה מקוצ'ק, היו חוויות שנשארו. כששומעים סיפור זה אחרת, כשמבקרים בתוך הסיפור זה אחרת לגמרי!!! הפעם השנייה לפני שעברנו להתגורר בקיבוץ שדה אליהו, גרנו בדרום הר חברון, שם התחברתי לתושבי גבעה קטנה ומקסימה – מצפה עשהאל, ארבע משפחות של חוזרים בתשובה. היו אלה אנשים לא ממש 'מן היישוב', אבל הם היו מוכנים לעשות הרבה למען האמונה שלהם. ישבתי אצלם בליל הושענא רבה וקראנו את הזוהר הרלוונטי. השילוב של גבעה פרוצה לרוח, לילה בלא שינה וקטע סודי ונורא על ההזדמנות האחרונה לפני שנחתך הדין, היו תערובת מסעירה במיוחד, אבל הדבר האמיתי קרה כשנסענו למערת המכפלה לתפילת ותיקין. לאחר התפילה, ההושענות והבקשות, התפניתי לביקור אישי אצל ההורים, לראשונה בחיי. לעמוד ולדבר עם אברהם ושרה אבותינו, לשטוח בפניהם את צרות עם ישראל מהבן הסורר שלהם, ישמעאל. לעמוד ולספר ליעקב ולאה על היחסים בין הילדים שלהם... הרי לא מדובר באנשים סתם - מדובר בהורים של כולנו. אני לא מתפלל להורים שלי כשאני מדבר א,תם, אני משתף אותם, ומתוך הידיעה שהאהבה שלהם אלי ואל אחיי היא אין סופית, אני יודע שהם מקשיבים למצוקות שלי באמת, ויעשו כל שביכולתם לעזור לי. מעבר לפן החווייתי, יש קשר בין הנשמה לגוף, הטמון בארץ ומחכה לקום לתחייה. הגוף יקום ממקום קבורתו. עצם הלוז, שלא מתכלה בקבר, תהיה השורש לבניין הגוף החדש אחרי התחייה. לא משנה מה זה בדיוק אומר, אבל המשמעות מכך היא שהקשר של הנשמה לעולם, קשור למקום קברה. הרי מהיכן נובע הביטוי - 'מתהפך בקברו'? מדוע כל חכם שאומרים שמועה מפיו - 'שפתיו דובבות בקבר', אם לא מתוך תפיסה בסיסית, שיש קשר בין הנשמה והגוף הטמון בקבר, גם לאחר זמן מהקבורה? (ואולי, זוהי הסיבה שחז"ל קוראים למצבה, למקום הקבר – 'נפש', כי זהו ביטוי לנפש – החלק הרוחני של הגוף עצמו). פעם שלישית הבחינה השלישית והמורכבת ביותר של ביקור בקברי צדיקים אליה נחשפתי, הייתה באומן בראש השנה האחרון. חסידיו של רבי נחמן מברסלב באים בכל שנה להיות אצל 'רבנו' (אמנם, אני אישית לא מרגיש מחויב במיוחד לרבי נחמן אך אי אפשר לספר את סיפורו מבלי לקרוא לו 'רבנו'). כחלק מתפילת ראש השנה והביקור באומן, מצא כל אחד זמן לשבת ולדבר עם רבנו שיחה גלויה ומבקשת. הצדיק הוא רופא הנפשות, המומחה לתהליכים רוחניים וריפוי נגעי הנפש וכמו בכל שיחה, צריך להיווצר מפגש. התנאים המקדימים לייעוץ הם אמון במומחה ורצון אמיתי להירפא. במיוחד נכונים הדברים בנושאים השייכים עבודת ה', שהיא עיקר מטרתנו בעולם, ולכן דורשת עדינות ודיוק מרביים. מה שגיליתי באומן זה שאפשר לדבר עם הצדיק, גם לאחר פטירתו. צדיקים במיתתן קרויים חיים. הצדיק עדיין משפיע ופועל בעולם, ובפרט אצל חסידיו. נראה לי, שכמו שדיבור פנים אל פנים עדיף משיחת טלפון, כך גם הגעה למקומו של הצדיק מאפשרת שיחה אישית ועמוקה יותר, מאשר דיבור ממקום שהוא אינו נמצא בו. צריך לעשות שחרור נפשי מסוים כדי להתחיל לדבר אל אבנים, אבל אחרי שעוברים את המחסום הוויזואלי, בהחלט ניתן להבין כיצד ההגעה למקומו של הצדיק מובילה לרמת דיבור ומפגש אחרת, ומכאן גם להקשבה עמוקה ולתוצאות יעילות יותר. בע"ה, שנזכה להיפגש עם אנשים גדולים, המוכנים למסור את חייהם בכל שעה בעבור צרכי העם. ואם כבר פספסנו אותם בגלגול הגדול והמפורסם – לפחות נגיע לבקר אותם בתחנתם הנוכחית, עד ביאת גואל צדק.
על אלדד אדר
אלעד אדר, נשוי ואב ל-4, מתגורר בקיבוץ שדה אליהו. עובד כמחנך בשק"ד. למד בעבר בישיבת עתניאל ובבית המדרש "בית מורשה".

חסר רכיב