68 69 ניסן תשפ"ג )2( 800 | עמודים לזכרם לזכרם אסתר רמיאל ז״ל 1939 נולדה: תרצ״ט 13.8.2022 נפטרה: טז באב תשפ״ב עין צורים אסתר אהובה אני עומדת כאן והלב מסרב להאמין, רואה את דמותך בשמלה פרחונית, קיצית, אישה במיטב שנותיה. רואה את עינייך החודרות ושיערך הבהיר, מחייכת את החיוך שלך. על שני סיפורים גדלנו. על הסיפור של חיהל'ה ועל הסיפור של אסתר. סיפורן של ילדות קטנות בשואה. הסיפור שלך, אף שהוא קשה מנשוא, סופר לנו באופן שיכולנו להתמודד איתו, באחריות ובהבנה חינוכית ואנושית. יכולנו להזדהות איתו בלי לרצות להיאטם ולא לשמוע יותר. רק כשגדלתי הבנתי כמה ריככת עבורנו ועבור ילדינו את סיפורה של הילדה שהושלכה מעבר לחומות הגטו וניצלה. כמה ריככת את האימה והאובדן והבדידות של אותה ילדה. אסתר אהובה, עם כל השדים של העבר, עם השורשים שנגדעו באכזריות, עם היתמות המוחלטת שלך, השכלת למצוא אוהבים ותומכים ובנית במו ידייך ולבך הפצוע חיים. חיים של ערך, חיים של זוגיות ומשפחה. איך יוצרים אמהות יש מאין? איזה אומץ להיות מספיק אופטימית בעולם כל כך אכזר. רבים הכירו אותך כמורה. מסורה עד אין קץ. שלא מוותרת לא לעצמה ולא לתלמידיה. בין אם הם ילדים רכים בשנים הלומדים את הא-ב ובין אם הם עולים חדשים הנאבקים עם שפה חדשה וכל כך שונה. את שידעת מעומק ניסיון חייך את כוחה של למידת שפה חדשה, בארץ חדשה, שמגיעים אליה כל כך לבד, וצריך לשאת את ההיסטוריה הגדועה המדממת לבד. ולהיות חזקה גם כשיש עצב כל כך גדול. חייך הם שיעור בהתמודדות עם האובדן והמוות בהליכה נחושה ליצירת חיים. מיתמות למשפחה, מאלמנות לזוגיות חדשה מלאת שמחה, שיש בה בשלות רבה וגם המון שמחת נעורים. אישה בוגרת וכל כך נערית, כאילו הילדות והנעורים שאבדו לך תבעו את שלהם והמשיכו להתקיים בך, גם כשהפכת לסבתא ואף זכית לנינה. עטופה בכל בני משפחתך ואנחנו כל בית עין צורים וכל שהיו תלמידייך...כל כך קשה הפרידה. היי שלום ילדה, אישה, אם, סבתא ומורה. היי שלום את שלמדת אותנו איך מעפר צומחת שושנה, ללי אלכסנדר נעמה כ״ץ ז״ל 9.7.1978 נולדה: ד בתמוז תשל״ח 19.8.2022 נפטרה: כב באב תשפ״ב מעלה גלבוע נעמה אהובה שלי, שנות היכרות, 22 שנות חיים, 44 אנחנו סוגרים היום מעגלי חיים: שנים במעלה גלבוע ושנה 12 שנות הורות, 18 שנות נישואים, 21 של מחלה. השנה האחרונה היתה מיקרו־קוסמוס של כל חייך. צריך רק לשתף במה שעבר עלינו בשנה האחרונה ועל ההתמודדות שלך עם המחלה הקשה. מבט צלול ובהיר על המציאות, אומץ מדהים, נחישות במאבק, דאגה לילדים, מנהיגות וחברות. מהרגע הראשון ידעת מול מה את מתמודדת. בחרת להתעלם מהפרוגנוזה ולהתמקד בחיובי. לא נבהלת מהקושי והחולשה ולא התביישת בהם. ידעת להגיד בדיוק מה את רוצה ואיך אנחנו צריכים לעשות אותו. התעקשת על חזרה לשגרה כמה שיותר מהר כשהתאפשר. נאבקת על עצמאות והפגנת מנהיגות, כשכבר התקשית לדבר, תנועת אצבע קטנה ישרה את כולנו לימין. החברות עטפו אותך ואת דאגת להן, היינו צריכים להתעקש אתך, שלילה בבית אורנית בזמן ההקרנות אינו קבלת קהל לחברות מהמרכז שקשה להן להגיע לקיבוץ. בילוי עם החברות היה קודש, גם אם חזרת ממנו מותשת וכאובה. הילדים היו במרכז תשומת הלב שלך, הדבר הראשון ששאלת, המוקד של כל ההנחיות שנתת לי. הזמן שפינית בשבילם, כולל שיחות עם המורים, שיחות עם החברות והחברים שלהם ונסיעה עם כיסא גלגלים לשבת בחיספין למרות הקושי - את לא העלית בדעתך לוותר. זה המיצוי של כל מה שראינו לאורך כל חייך. מההתבלטות במרכז ספיר, ההובלה ברשות הטבע והגנים, מתחילת הדרך בחברה למתנ״סים והמהפך במתנ״ס בעמק, תוך כדי אימהות מלאה ולא מתפשרת. הספקת בארבעים וארבע שנים מה שרוב האנשים לא מספיקים במאה ועשרים. צברת חברות וחברים שהיו אתך בשנה האחרונה ואת צרובה בחייהם גם להמשך. אני לא יודע איפה ישבצו אותך, אם בהנחיית תוכניות הכשרה למלאכים בכירים או בסידור כוכבים לפרויקטים חינוכיים וחברתיים – אני בטוח שתבלטי ותעשי חיל מאוד מהר. אני בטוח שתשגיחי עלינו מלמעלה ותסדרי גם לנו את הכוכבים. אני אדאג לילדים כאן גם בשמך, אנחנו נמשיך בקו שבנינו יחד ואני בטוח שתהיי גאה בהם בכל פעם שתתפני להציץ למטה. אנחנו כבר מתגעגעים, משה תולי שיינפלד ז״ל 29.1.1949 נולד: ח בשבט תש"ז 13.9.22 נפטר: טז באב תשפ״ב כפר עציון אבוש באחד הזיכרונות המוקדמים והחזקים איתך, אנחנו בטקס סיום קורס קצינות של רות. אני זוכר את המבט שלך, רגע אחרי שהכריזו עליה כחניכה מצטיינת. במבט אחד מלא גאווה, אמרת הכול. ככה חינכת אותנו, בלי הרצאות, מתוך עשייה ודוגמה אישית. במספר מילים מועט ידעת להסביר בפשטות מה חשוב, ולגרום לנו לרצות שתהיה גאה בנו. שלא כמו מילות השיר ״אני מתפלל על הילדים שלי, שלא יירשו את השריטות שלי״ - אני מודה על כל שריטה שירשתי ממך. העקשנות, ה״וורקוהליות״, האופטימיות הבלתי נגמרת, ההומור השחור והציניות. היכולת לזמזם בשמחה דווקא כשכלום לא מצליח. הייתה לך דרך להראות לנו את העולם מתוך מבט מפוקס ואופטימי. הלוואי שנדע ללמוד וליישם קצת מהדרך שלך - לקבל כל אדם באשר הוא, בלי דעות קדומות. לעשות בשביל הכלל בלי לצפות לתמורה, לחלום חלומות, לקבוע מטרות ברורות ולהגשים אותן כמוך. אבא, עוד רבות ידובר על התרומה שלך להר הזה, ולהרים אחרים בגוש עציון ובהר חברון. אבל התרומה הגדולה שלך היא לקהילה שיצרת וחינכת, לאנשים שאספת לאורך הדרך ונגעת בהם, ונתת להם מתוך עשייה ואהבה, בענווה ובשקט. אבוש, אני יודע שהיית גאה בנו, הילדים שלך, הנכדים, השבט שיצרת. היה לך חשוב שנהיה ביחד, ואנחנו מבטיחים לך שנשמור על זה. אני גאה באחים שלי על הדרך שבה הם ליוו אותך בשנים האחרונות בכלל ובשבועות האחרונים בפרט. אנחנו כל כך שמחים שנפרדת מאיתנו בבית, מוקף אהבה, ומצטערים שסבלת וכאבת. אמא שלנו שכל כך אהבת, חזקה! אנחנו מבטיחים לשמור עליה, היא מוקפת בקהילה המדהימה של כפר עציון והיא לא לבד. אנחנו רוצים להגיד תודה לקהילת כפר עציון שעשתה מעל ומעבר כדי שתעבור את התקופה האחרונה בצורה הכי רגועה ואוהבת. ובמיוחד לניצה המיוחדת במינה, לרוחי היקרה ולאשירה על הליווי, העזרה והדאגה. נוח על משכבך בשלום, היית גיבור בחייך ובמותך, עכשיו הזמן שלך. לך תשב עם החברים, עם אבנר, צביקה, חנן, אלישיב ויחיעם והשאר שכל כך אהבת, אוהבים אותך עד בלי די, אורן שינפלד חנה פלטיאל ז״ל 2.5.1920 נולדה: יד באייר תר״פ 28.8.2022 נפטרה: א באלול תשפ״ב עין הנצי״ב חנה יקרה. שנים רבות ליוויתי אותך ואת בני משפחתך בתפקידי כמרכזת ועדת קשישים. תמיד בשאיפה לחשוב על כל דרך שיהיה לך טוב. ושהדברים ייעשו בדרך הכי מכבדת שאפשר. בשנותייך הרבות בקיבוץ היית סמל לדור שהגיע לארץ ישראל כאוד מוצל מאש. בע״ה זכית להקים ביחד עם אברהם בעלך ז״ל משפחה גדולה לתפארת. בנים, בנות, נכדים ונכדות, נינים ונינות לרוב. ואנו זכינו ללמוד מהם כיבוד אם במעשה של יום יום. אני, שנולדתי כאן, הכרתי אותך כאישה רבת חוכמה, אינטליגנטית, בקיאה ויודעת ספר. מצטרפת לכל טיול ברגל קלה. ספורטאית. טסה בשבילי הקיבוץ על אופניים ומשתתפת קבועה בחוג הטניס. זוכרת אותך גם כמשתתפת קבועה בשיעורי פרשת השבוע בבית המדרש. היינו שכנות בבית הכנסת. חנה התפללה כחנה בשילה. שפתיה נעות וקולה נשמע בלחישה. בכוונה גדולה. וכאשר חנה כבר התקשתה בהליכה היא לא ויתרה להגיע לבית הכנסת ולצעוד אל מקומה בעצמה. ללא עזרה. ובתפילות יום הכיפורים תמיד עמדה. כל זמן שארון הקודש פתוח - חנה עומדת. לא חסה על עצמה. מהיכן הכוחות? הכוחות שלנו מזמן נגמרו והיא בשלה. לא נכנעת לגילה. וב״עלינו לשבח״ כורעת אפיים ארצה ובכוחות על מצליחה לקום. ושוב כורעת. ושוב קמה ועינינו משתאות! שם טמון הסוד של חנה, גרעין הכוח שלה. תמצית חייה. נפש של צדקת, עומדת בענווה מול בורא עולם, עושה כרצונו, דבקה בו בכל מאודה. כמה סמלי הדבר שאתמול בבוקר יצאת לטיול הבוקר שלך עם ויקי המטפלת היקרה והמסורה, ועם גילה כלתך שטיפלה בך באהבה ובמסירות. הלכת להיפרד מהמקום שכל כך אהבת. ישבת בכיסא הגלגלים, אולי כבר בדמדומים, בנקודת התצפית שמעל מגרש הכדורסל. כל הנוף פרוש לפנייך. במזרח הרי הגלעד שהוורידו עם שחר ולמטה המעיין המתחדש. זו עין הנצי״ב שלך. שצעירה הייתה וכבר מלאו הימים. חנה, הלכת מאיתנו בראש חודש אלול, חודש שבו אומרים בתפילה: ״פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה-יה״, השערים נפתחו בפנייך. חנה, נוחי על משכבך בשלום. ציפי נוימן
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=