67 ניסן תשפ"ג םידומעתכרועו העונתב חורו תוברת קיתתיארחא מרחבי חלימה ריבה פריד אחראית תיק תרבות ורוח בתנועה ועורכת עמודים בתפקיד שלי אני מנסה לגעת ברוח ובאנשים שמאחורי המפעל הגדול הזה שנקרא 'תנועת הקיבוץ הדתי'. לתת במה לערכים ולתת תוכן למשמעות היותנו יחד, שותפים, מחוברים סביב הלך מחשבה ועמוד שדרה ייחודי. במפגשים שלי עם אנשים מהתנועה – בשבתות, בראיונות ובכתבות, אני נהנית לגלות לא מעט חברים וחברות מהקיבוצים, אנשי אשכולות מהזן של פעם, שעגלתם עמוסה במעשים, ידע וחוכמה, וחזותם והלך רוחם פשוטים ותמימים. וזה שובה את לבי לחלוטין. שהגיעה העת לסמן יעדי אני חושבת הגשמה עבור בני ובנות הקיבוץ הדתי - אלה שגדלו בחצרנו ואלה שלמדו במוסדותינו - שיש בהם לא מעט אנשים מוכשרים ונמרצים, היוצאים אל העולם מצוידים בערכינו ועושים חיל, כל אחד בתחומו. זה נפלא כשלעצמו, אבל אפשר להכפיל כוח ולכנס את כל הכוחות הללו לעשייה ממוקדת המחוברת לתנועה. הקשר של אותם צעירים עם התנועה עשוי להיות מסלול טבעי ומחזק, ואין צורך להכביר מילים על תרומתם הפוטנציאלית למסלולי הגשמה חדשים בתנועה – גרעינים של בוגרי תנועה בכפרי הנוער; עשייה משותפת בתחום החקלאות המתקדמת; וגרעיני הגשמה אידיאולוגיים בכל רחבי הארץ. כמובן שנדרש לכך רצון משני הצדדים, ועל זה יש לעמול, אך אני בטוחה שהשכר לעמל זה יכול להיות יקר מפז. לא פעם אני שואלת את עצמי איך זה שבטיול בארץ או בחו״ל, אני מרימה את עיניים ומתפעלת מהנופים המדהימים והשדות המוריקים, אבל כשנוף דומה לו נשקף מחלון הרכב שלי כשאני בדרך אל יעד כלשהו בעבודה, אני לרוב אפילו לא רואה אותו, וגם אם כן, לא עוצרת רגע להתפעל. כוותיקת הפעילים במזכירות הפעילה למדתי שכל פעיל חדש שמגיע לתנועה, אומר אחרי שבוע או שבועיים את אותו המשפט בניסוחים מגוונים: ״איך זה שלא ידעתי עד עכשיו שזה מה שהתנועה עושה? חייבים לשתף את הציבור בכל הטוב הזה״. לעומת זאת, לאורך השנים, שמעתי לא מעט אנשים, לרוב דווקא מחוץ לתנועה, שרואים בנו כוח משמעותי בחברה הישראלית והציפיות שלהם מהתנועה הן גדולות ורבות, הרבה יותר מגודלה וממה שהיא יכולה לשאת על כתפיה. האוקסימורון הזה חייב לקבל מענה בשנה הקרובה. אילו רק ירימו חברי וחברות התנועה ראש, יתבוננו מחלון ביתם ביופי ובכוח שיש לתנועה שלנו, ירצו לשמוע ולהשמיע, לקחת חלק – נחוש כולנו גאווה בטוב המשותף לנו. ולא צריך בשביל זה לעלות על מטוס... עלינו לגייס את הדור הצעיר, זה שהגיע לקיבוצים בגלל חיבור לערכים, בגלל קרבה להורים, או אפילו רק בגלל הדשא הירוק – להמשיך לשאת במושכות העגלה, שאותה הם ימלאו בתוכן רלוונטי להם, ברוח ערכי התנועה. הידעת? ל'עמודים' יש מערכת דרומית ומערכת צפונית, ושתיהן מלוות את העיתון מעל עשר שנים בהתנדבות מלאה. בארכיון הקיבוץ הדתי עובדים בהתנדבות מלאה, לצדה של מנהלת הארכיון הדר בשן, חברים מיבנה וממשואות, במסירות ובהתמדה ראויה להערצה. בזכות הקורונה נפתחו שתי קבוצות ווטסאפ שפועלות מאז ועד היום במרץ: האחת 'רכזי תרבות הקיבוץ הדתי', שנפתחה לכתחילה לשיתוף רעיונות של תרבות והפגה בימי הקורונה והיא פעילה עד היום, בעיקר בנכונות של השותפים בה לשתף, לסייע, להעביר חומרים שהושקע בהם עמל רב, בלחיצת כפתור. בהחלט לא מובן מאליו ומעורר השראה. קבוצה נוספת היא 'תעבירו את זה הלאה', שבה מתפרסמים מדי בוקר מגוון שיעורי זום חינמיים בנושאים מגוונים. עלינו לגייס את הדור הצעיר, זה שהגיע לקיבוצים בגלל חיבור לערכים, בגלל קרבה להורים, או אפילו רק בגלל הדשא הירוק – להמשיך לשאת במושכות העגלה, שאותה הם ימלאו בתוכן רלוונטי להם, ברוח ערכי התנועה . במסגרת התפקיד עורכת את 2010 חברת קיבוץ מעלה גלבוע. תואר ראשון בחינוך בתחום דרמה ואמנויות. פעילה בתנועה מספטמברריבה פריד, עמוד״ש ודף פרשת שבוע של התנועה, מפיקה מזה חמש שנים ביחד עם שלמה, האיש שלה, את שבתות העיון והנופש של התנועה, ומלווה את ארכיון הקיבוץ הדתי ואת פורום רכזי תרבות. בזמנה הפנוי – שיחקה עד לא מזמן בתיאטרון פלייבק על חלומות בהקיץ קיבלתי מחברה מאוד רוחנית שלי מתנה ליום ההולדת: רשת לבנה עם חוטים נשרכים ממנה, עטורה בנוצות ושזורה במעט חרוזים. מכיוון שלא הצלחתי לנחש אם זהו פריט עיצובי או חפץ בעל תכונות ריפוי, אחרי שאישרתי בפניה שכזה בדיוק תמיד רציתי, הוסבר לי על סגולותיו כלוכד חלומות. כלומר, כל החלומות הרעים שלי יילכדו ברשת כזבובים בתוך קורי עכביש, ומובטחת לי שנת ישרים. למה בעצם דואגים ללכידת סיוטים וביעותים? שאלתי את עצמי. אני דווקא הייתי רוצה לתפוס בידי חלומות טובים שמתפוגגים לתוך עולם המציאות עם פקיחת העיניים. חלומות שמשאירים טעם של עוד, שקמים מהם עם חיוך או עם דמעות געגוע על הריסים. חלומות של מפגשים עם מי שלא ניתן לפגוש יותר בעולמנו, שמזרימים אנרגיה טובה לתוך חיי המעשה. חלומות שההתגשמות שלהם תביא לשינוי מיוחל, להרגשת סיפוק והישג, לרווחה ולתחושת משמעות. מה הסיכוי? לפני שנים רבות, כלומר כשהייתי צעירה, כשרצו לבטא הסתברות סטטיסטית למילוי משאלת לב, היו אומרים בנימת זלזול ״בחלומות הלילה״. ועם יד על הלב, היו לי לא מעט כאלו. אחרי שקראתי את הספר ״ציידי החיידקים״ החלטתי להיות חוקרת מיקרוביולוגית כדוגמת לואי פסטר, לגלות עוד מיקרואורגניזמים חמקניים ומרושעים ולהציל את האנושות. בהמשך תהיתי אם עתיד כפסיכואנליטיקאית מבריקה (אחרי הספר מגילת סן מיקלה) מתאים לי יותר. והציון הבדיוק־עובר בספורט לא מנע ממני לשקול את האפשרות של מחליקה מקצועית על הקרח (עם שיער גולש ולא שיער מתנפח שמסרב לשתף פעולה עם הלוק שרציתי). הייתה גם תקופת המאסטר פיס, בה חזיתי את יצירת המופת שלי מוצגת בלובר ליד המונה ליזה. ובכל זאת, יש כאלו שמלווים אותנו בערות, חלקם נחבאים בחדרי הלב ולא רואים את אור השמש, ומקצתם מתגבשים לתכנית מוחשית ומיושמת. כך שמגלים יום אחד, באופן מעט מפתיע, שהדבר אכן קרה. כמו למשל - שיהיה לי חם בחורף - ליתר דיוק, שלא אשב סנטימטר מתנור נפט ״פיירסייד״ מעשן ומסריח, עטופה בארבע שכבות ביגוד, ואנסה לשכנע את עצמי שהחורף במעלה גלבוע אינו נורא כל כך. בכל עת שאני לוקחת לידי את השלט של המזגן אני שיכורה מתחושת הניצחון על איתני הטבע. שתהיה לי גינה שמצמיחה משהו שהוא לא ברקן או גדילן. מטר ולשאול - סליחה אולי אתה יודע 100 שלא אצטרך לעצור אנשים ברחוב כל איך מגיעים? וכל אחד יגיד לי משהו אחר. שאני אדע לענות על השאלה: אז מה את עושה? גם אחרי הפרישה. שכאשר אני אגלה ששכחתי את המסמך הקריטי בבית יגידו לי - אל תדאגי, הכל במחשב. שאבחין בין מרכא טפחא וזקף קטון. שאני אבין את חוקי השרשור בג׳ימייל ולא אשלח בטעות משהו מביך בהשב לכולם. שלא אאלץ לזרוק מלפפונים רקובים ולהוכיח את התיאוריה המקומית שלא קונים יותר משני מלפפונים. שאצליח לשיר שיר של סטטיק ובן אל. שאוכל להסביר איך להכין בצל ממולא. שאני אלמד איך לקרוא תלוש שכר. שאקלע שלָשה לסל. אבל חלומותיי המשמעותיים באמת אשר היו למציאות הם אלו הקשורים למרחב הביתי. שילדינו הצומחים יהיו ליועציי הנבונים, מהם אני לומדת פרק חדש בכל רגע נתון. שאעמוד נפעמת מהדור הצעיר המגביה עוף מול עינינו המשתאות. שאחיה במקום שבו אני מרגישה שכולם הם חבריי הטובים. שגם אם הגעתי לפני חמישה עשורים לפסגת הר קירח, חדורה באמיתות שהיום שינו את פניהן, אני ארגיש שאנחנו חיים ורסיה תוססת וחיה של אותו חלום ישן ואהוב. לקיבוץ למוד תהפוכות, לברך שהחיינו וקיימנו והגיענו 60 שאוכל עם האיש שלצידי, במלאת לזמן הזה. 66 )2( 800 | עמודים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=