דף פרשת השבוע

הקיבוץ הדתי

 

 

כ"ט בחשון תשס"ח, 10.11.07

פרשת תולדות

תמונות מפרשות ברכה

מאת אילה צרויה, קבוצת יבנה 

"ועתה בני, שמע בקולי" אומרת רבקה ליעקב בפרק כ"ז, אחרי ששמעה את כוונתו של יצחק לברך את עשיו. היא שולחת את יעקב להביא גדי עזים, ומנווטת את הדברים כך שיצחק יברך את יעקב, במקום את בנו האהוב עשיו.

יעקב חושש מלמלא את הוראתה של אמו. כבוד האם מתנגש בכבוד האב. אם ישמע לה, לאמו, אזי ישקר לו, לאביו. מצד שני, אם יחליט לא לשקר לאביו, הרי שימרה את פי אמו ויפסיד את הברכה, בה גם הוא חושק. רבקה, לעומתו, נחרצת בתוכניתה. היא מבטיחה ליעקב "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי", אני נושאת באחריות.

דמותו של יצחק בסיפור זה מעוררת רחמים. יצחק, בא בימים, הולך ומאבד את מאור עיניו, הוא מבין שמשהו חריג קורה סביבו. הוא מופתע שהארוחה שהזמין מבנו עשיו מגיעה כל כך מהר, ולכן הוא שואל: "מִי אַתָּה בְּנִי"? ולאחר מכןֹ: "מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי?". תשובתו של יעקב, שה' הקרה לפניו את הציד, עדיין אינה מסירה את הספק מיצחק. הוא אינו יכול לסמוך על מראה עיניו, אך את הקול הוא מכיר, והוא אינו נשמע כקולו של עשו בנו האהוב. לכן הוא מבקש למשש אותו בידיו "גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא... וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו... וַיְבָרְכֵהו".

פערים רבים שישנם בסיפור זה, מתמלאים בעזרת מדרשים שונים. יצירות האמנות שנוצרו על פי סיפורי התורה הללו מהווים גם הם מעין 'מדרש'. נתבונן בשתי יצירות אמנות, וננסה להבין כיצד 'דרש' כל אמן את הכתובים.

בעולם המקראי את הברכה מעביר בדרך כלל האב. איננו מכירים במקרא את האם כמברכת, וגם את מעורבותה בברכה כמעט שלא נוכל למצוא. בסיפור שלנו, המצב שונה, שהרי רבקה, היא שגרמה לכך שיצחק יברך את יעקב. את מעורבותה זו באירוע מציינים האמנים השונים על ידי הכנסת רבקה לתמונת הברכה, דבר שאינו מוזכר בפסוקים.

בשנת 1600 (בערך) צייר פלינק, תלמידו של רמברנדט, את תמונת הברכה. נתבונן בתמונה: צלחת האוכל נמצאת מאחרי הדמויות, ריח התבשיל המוכן לאכילה בוודאי ממלא את החדר. רבקה נמצאת קרוב מאד ליצחק, ראשה כמעט נוגע בראשו, היא מביטה ביצחק ומחכה למוצא פיו. יצחק עיוור, אינו בטוח בעצמו. הצייר מביע את חששו של יצחק גם בזמן הברכה. יצחק אינו סומך את שתי ידיו על יעקב, אלא יד שמאל ממששת וימין מברכת. מי שחששו בולט ביותר בתמונה הוא יעקב, שמפחד מהופעתו של עשיו, אחיו, או מגילוי התרמית על ידי אביו. מיקומה של רבקה נותן לברכה את המשמעות כאילו היא ניתנת ליעקב משני הוריו.

היצירה הבאה היא יצירתו של הפסל דניאל כפרי (2003). יצירה זו שייכת לסדרת התבליטים על נושאים תנ"כיים הנמצאת בממפיס, ארה"ב.

יצחק שוכב על מיטת חוליו ובשארית כוחותיו מנסה להתרומם מעט בכדי לברך את בנו יעקב. יעקב עטוף כולו ברעמת שיער, שחלקה גם מלפפת את ידו הימנית של יצחק. הוא מצוי במתח רב ועיניו עצומות. הקווים בתמונה הם קווים ישרים. יצחק שוכב (מזכיר במידת מה את תמונת העקדה) וידיו יוצרות זווית של 90 מעלות כלפי מעלה. במקביל אליו, כשני מקבילים שאינם נפגשים, עומדת רבקה. רבקה נחבאת מאחורי יריעת האוהל, היא מציצה ועוקבת אחר ביצוע תוכניתה.

יעקב נמצא במרכז התמונה, הוא מוקף בהוריו, היוצרים סביבו מסגרת. אפשר לפרש את המסגרת כריבוע המהווה בית, מקום הגנה, או אולי זוהי דווקא מסגרת לוחצת, כולאת. יעקב כלוא בין רצונה של אמו, שמייצג גם את כמיהתו הפנימית לברכה זו, לבין רצונו לא לרמות את אביו.  

דמותו של יצחק בשתי יצירות אלה, כמו גם ברבות נוספות - מוצגת בשעת הברכה כמתלבטת. התלבטות זו ניכרת גם בכתובים עצמם. יצחק לא בירר עד תום את ספיקותיו בנוגע לעומד מולו, הוא בוחר להישאר בספק, ואף על פי כן להעניק לו את הברכה.

 _____________________________________________________________

אילה צרויה, חברת קבוצת יבנה, אם לחמישה. מורה לתלמוד בבית הספר העל יסודי בקבוצת יבנה. חברה בועד המנהל של "קולך".

אפשר לקבל את דף פרשת השבוע של הקיבוץ הדתי בדואר אלקטרוני או לראות אותו באינטרנט באתר של הקיבוץ הדתי בכתובת: www.kdati.org.il/parashat/hashavua.htm.

כדי לקבל את הדף כל שבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il  ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.

תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: kdati@walla.com

 

אתר האינטרנט של הקיבוץ הדתי: www.kdati.org.il 

דף פרשת השבוע כקובץ PDF להדפסה
דף פרשת השבוע כקובץ WORD