תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת תרומה תשס"ז 2007 (39) מאת אסתר פישר

25/02/2007



דף פרשת השבוע
הקיבוץ הדתי



ו' באדר תשס"ז, 24.02.07

פרשת תרומה


לימוד תורה וחינוך

מאת אסתר פישר, קיבוץ מירב

  


פרשת תרומה פורשת בפנינו את שלל כלי המשכן – כל אחד עם ייחודו ויעודו. יחד עם כל תאור ההדר של בית-המקדש בתפארתו, מתעוררת השאלה לקורא בן זמנינו לגבי הרלוונטיות הקיומית של כלים אלו עבורנו, מעבר לזיכרון ההיסטורי ולציפיה לבניית הבית השלישי על כל פרטיו. מענין לגלות שככל הנראה, שאלה זו העסיקה גם את חז"ל, שרובם חיו במציאות בתר-מקדשית. והנה אנו מוצאים שימושים אלגוריים בדברי חז"ל לחלק מכלי המשכן על מנת שנוכל, במסגרת ההמתנה לבניית המקדש, גם ללמוד משהו נוסף מעבודת המשכן. על דוגמא אחת כזו ארצה לעמוד כאן.

בפרשתינו מתואר, בין השאר, שולחן לחם הפנים: "ועשית שולחן עצי שטים... ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד". המשנה במסכת מנחות מתארת את טקס החלפת לחם הפנים – הוצאת הישן והכנסת החדש:

 

"ארבעה כהנים נכנסין - שניים בידם שני סדרים ושניים בידם שני בזיכים,

וארבעה מקדימין לפניהם - שניים ליטול שני סדרים ושניים ליטול שני בזיכים.

המכניסים עומדים בצפון ופניהם לדרום

המוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון

אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה כנגד טפחו של זה שנאמר (שמות כ"ה), לפני תמיד.

רבי יוסי אומר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמיד" (מנחות, י"א, ז').

 

המשנה מתארת פרוצדורה מאורגנת להפליא: הכהנים שתפקידם להוציא את הלחם, עומדים בצד הדרומי של השולחן. והכהנים שתפקידם להכניס את הלחם החדש, עומדים מצפונו. ההוצאה וההכנסה נעשית סימולטנית על מנת שלא יהיה שבריר שניה שהשולחן עומד ללא הלחם, שכן נאמר על הלחם שצריך להיות "לפני תמיד".

ר' יוסי חולק בטענה שגם אם יש הפסקה בין ההוצאה להכנסה – מתקיים הפסוק "לפני תמיד". אמנם המחלוקת התנאית היא על המהלך הטכני של החלפת הלחם, אך אפשר לראות בו גם מחלוקת עקרונית על ההגדרה של המושג 'תמיד' – האם כדי שמשהו יהיה תמידי צריך להתמיד בו ללא הפסק כלל, או שמא ניתן להבין מושג זה באופן מתון יותר? מעניין לגלות שהסוגיה התלמודית בתלמוד הבבלי לוקחת את מחלוקת ת"ק ור' יוסי בהשאלה לנושא שמעסיק את האמוראים הרבה יותר מלחם הפנים והוא (איך לא?) - תלמוד תורה:

 

תניא, רבי יוסי אומר: אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית - אין בכך כלום, אלא מה אני מקיים לפני תמיד? שלא ילין שולחן בלא לחם.

א"ר אמי: מדבריו של ר' יוסי נלמוד, אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצוות 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך'.

אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי: אפי' לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית - קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ.

ורבא אמר: מצווה לאומרו בפני עמי הארץ.

(בבלי מנחות, צ"ט, ע"ב)

 

זוהי דוגמא אחת מני רבות לעיסוק החז"לי בשאלת יישום הדרישה הנראית לא אחת בלתי ניתנת להשגה: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך'.  ר' אמי ור' יוחנן מבקשים להסיק מעמדת ר' יוסי בשאלת לחם הפנים - שכדי שדבר יהיה תמידי, אין זה בהכרח אומר שאסור להפסיק ממנו באופן זמני, העיקר ש'לא ילין השולחן בלא הלחם'. רגעי המעבר מהלחם הישן ללחם החדש הם הכרח קיומי, סובר ר' יוסי, וההפסקה הנוצרת ברגע המעבר אינה מפרה את 'תמידיות' הלחם. כך, מבקשים האמוראים להסיק ממנו, ניתן לקיים "לא ימוש" גם על ידי אמירת פסוקים בוקר וערב. מעניין לנסות להעמיק ולחשוב: באיזה אופן 'לימוד' כזה מהווה לימוד תורה תמידי? האם הקביעות היומיומית היא העיקר? או שמא העובדה שבזה נפתח ונסגר היום? 

בעיקר מעניינת המחלוקת שמתפתחת בעקבות המסקנה הנ"ל: האם 'להדליף' את קיומה של ה'הנחה' הזאת לעמי הארץ או לא? לדעת ר' יוחנן - אסור לאומרו בפני עמי הארץ, וכדברי רש"י על אתר: 'שלא יאמר בקריאת שמע סגי ולא ירגיל בניו לתלמוד תורה'. אך רבא מוסיף (מספר דורות מאוחר יותר), שדווקא 'מצווה לאומרו בפני עמי הארץ'. ומסביר רש"י: "דסבר משום קריאת שמע נוטל שכר גדול כזה כי אז תצליח את דרכך. אם היה עוסק כל היום כל שכן ששכרו גדול ומרגיל את בניו לתלמוד תורה".

המחלוקת הזאת היא דילמה חינוכית שכל העוסקים בחינוך נתקלו בה: האם להציב 'רף' גבוה, למרות הסכנה הקיימת שהחניכים יתיאשו מראש ולא ינסו כלל להגיע, או שמא להציב יעדים נמוכים יותר עם המחיר שהם יסתפקו רק בזה, ולא ישאפו ליותר? יש במחלוקת זו גם השתקפות של שתי גישות לטבע האדם: גישה אופטימיסטית, המניחה שהאדם תמיד מבקש לשאוף כלפי מעלה, לעומת גישה סקפטית יותר, שמניחה שלרוב האדם יסתפק במינימום הנדרש ולא יותר. האמת היא, כרגיל, באיזה שהוא מקום באמצע. ואנו, בזכות הקישור המרתק של חז"ל, נוכל בקוראינו בפרשה, לא רק ליהנות מתאורו המופלא של שולחן לחם הפנים, אלא גם להתעסק דרכו בשאלות של לימוד תורה וחינוך.

 

_____________________________________________________________


אסתר פישר היא תושבת קיבוץ מירב ואם לחמישה. משמשת כר"מית במדרשת הבנות בעין הנצי"ב. מנחה ב'מדרשה' באורנים נשים דתיות וחילוניות. כמו כן היא מעורבת בפרוייקט 'כשרות חברתית' העוסק בתאוריה ובמעשה בשאלות של צדק חברתי.



אפשר לקבל את דף פרשת השבוע של הקיבוץ הדתי בדואר אלקטרוני או לראות אותו באינטרנט באתר של הקיבוץ הדתי בכתובת: www.kdati.org.il/.

כדי לקבל את הדף כל שבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il  ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.

תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: kdati@walla.com

 

אתר האינטרנט של הקיבוץ הדתי: www.kdati.org.il 

 


דף פרשת השבוע כקובץ WORD להדפסה


חסר רכיב