תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת ויגש תשס"ז 2006 (31) מאת מנחם בן ישר

31/12/2006



דף פרשת השבוע
הקיבוץ הדתי



ט' טבת תשס"ז, 30.12.06

פרשת ויגש


יוסף החולם, הפותר והמגשים חלומות

מאת ד"ר מנחם בן ישר, משואות יצחק

  


פרשת וייגש חותמת את הדרמה שבסיפור יוסף, דרמה שמתחלקת לשני חלקים: מבחינת העלילה, החלק הראשון הוא דרמה רגילה, עממית או ספרותית, שבו מתגלגלת העלילה בדרכים מפתיעות. שנאה בין אחים - בין נער צעיר, אהוב אביו, לאחיו הבוגרים המרגישים מקופחים. השנאה ביניהם והקנאה בו אינה מתחילה בהם, מקורה באמהותיהם. כשהבן הצעיר, אהוב האב, הוא בכורה של אשתו השנייה של האב, אך אהובתו שבה בחר תחילה, ואחרי מותה החטוף העביר האב את אהבתו אל בנה בכורה. סביר אפוא, שלא סתם שנאה וקנאה בין אחים יש כאן, אלא מאבק על הבכורה בבית יעקב, ואולי אף יתירה מכך: מאבק על בחיר הייעוד – אולי חשבו כולם, כשם שמבני אברהם הרבים ומבני יצחק, רק אחד נבחר להמשיך שושלת הייעוד, כך יהיה בבית יעקב.

מי אפוא ייבחר? הבכור מכולם והוא בן האישה הראשונה, אך "השנואה" (יחסית) של יעקב, או הצעיר שהוא בכור האישה האהובה. בבית אברהם בשעתו, היתה הכרעה אלוקית ברורה. בבית יצחק לא היתה הכרעה אלוקית כה חד-משמעית, והיה מאבק. בבית יעקב אין בינתיים הכרעה. ואולי כבר הכריע האב מדעתו, בהלבישו את יוסף בכתונת הפסים המלכותית? ואולי בכך הכריע לגבי עצמו גם יוסף, בחולמו שני חלומות – לאישוש ואישור היותו גביר לאֶחיו, כשם שבשעתו הוכתר יעקב עצמו מפי אביו כגביר אָחיו?

אולי הנחות אלו תקלנה להבין את קיצוניות תכניות האחים (כנראה בעיקר בני לאה הגבירה), כאשר הם לבדם, הרחק מבית האב.

 

שרשרת של הצעות וכשלים

 

מעשי האחים הם שרשרת של הצעות וכשלים. הצעה א', של אלמונים: להמיתו ולהעלים גופתו בבור. הצעה ב', של ראובן: להניח לו. הצעה ג', של ראובן, תיקון כדי להצילו אחר-כך: להשליכו חי לבור כדי שימות בו. הצעה ד', של יהודה, כשבאופק נראית שיירת ישמעאלים בדרכה למצרים: למוכרו, שייעלם שם כעבד, מידה כנגד מידה על חלומות אדנותו.

ובאמת, דבר מכל אלה אינו מתקיים בידי האחים, כי בינתיים עברו סוחרים מדיינים ליד הבור, ומששמעו את הצעקות ממנו, הוציאו את "הסחורה" שנזדמנה להם. הם אינם יכולים למוכרו בעצמם, כי בכנען יתגלה במהרה שהוא גנוב, ולכן מכרוהו לשיירת הישמעאלים, כדי שאלה ירחיקוהו באמצעות גמליהם מצרימה.

 

מבירה עמיקתא לאיגרא רמא

 

גורלו גורל עבד עברי במצרים. אך למרבה הפלא, הנער יפה התואר (ירושת אימו) וברוך הכישרון עולה שם לגדולה, נהיה למנהל משק ביתו של שר הטבחים, והופך לאחראי על ענייני פלילים בחצר המלך. רומן טוב צריך רומנטיקה, שמספקת אותה אשתו המשועממת של אחד השרים, שחושקת בנער היפה והכריזמטי. כשסירב לחיזוריה וברח, נאחזה בבגדו – שוב הבגד – שעתה הוא עדות מפלילה לכאורה בידה. לא בהכרח האמין אדונו לעלילה כשהרחיק אותו מן האישה, אל הבור ששר הטבחים ממונה עליו.

כמובן, גם שם עושה העבד קריירה, עד שמתמנה למנכ"ל בפועל של הכלא. וכשם שבביתו הורידהו לבור זוג חלומות על המלכות, כך עתה, זוג חלומות של שרי מלכות מעלים אותו מן הבור.

מוניטין זה כפותר חלומות יעלהו לשיא הקריירה, כשפרעה עצמו חולם זוג חלומות – ויוסף מצליח לא רק לפותרם, אלא גם להכניס עצמו כפתרון לחלום, והופך למשנה לפרעה. כך לא רק את חלומות פרעה פתר והגשים, אלא גם את חלומות עצמו: הכל משתחווים לו - סימלית גם המלך ומלכתו אם הם מסומלים בשמש ובירח, ולמען אלומות דגן משתחווים לו.

מה חסר לפתרון חלומותיו שלו? – האחים, והנה גם הם מגיעים. עד כאן חלקו הראשון של מעשה יוסף, שכולו סיפור מתח: מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, שוב איגרא ושוב בירא עד ל"הפי אנד" של איגרא רמא.

 

המושך בחוטי העלילה

 

עתה נפתח החצי השני של העלילה. מכאן והלאה איש אחד מתכנן ומביים את הכל: יוסף שמתמרן את אחיו. ויתירה מכך, בכעין תיאטרון בובות הוא מפעיל את כל אחיו, ובהפעלה מרחוק גם את אביו. אך לעומת מפעיל תיאטרון בובות הנסתר מאחורי הקלעים, משתתף יוסף בהצגה: כיאה לתיאטרון הוא מחופש לשר הנוראי צפנת פענח; וכדי להוסיף תיאטרון על תיאטרון, מידי פעם מציץ אותו צפנת ורומז על זהותו כיוסף, כששואל באמפתיה על האב הזקן ועל האח הצעיר, וכשמושיב את האחים לפי סדר בכירותם וצעירותם, ובהכריזו "את האלוקים אני ירא". לא לחינם תגובת האחים "ויתמהו האנשים איש אל רעהו" (מ"ג, ל"ג).

עלילה, תרתי משמע, עורך להם יוסף: הם מרגלים, שגנבו כסף, ואף את גביע השליט גנבו. עלילות שווא אלו מביאות אליו את אחיו הצעיר בנימין, ובסוף גם את האב הזקן.

שני החוטים, זה של הדרמה האמיתית בתחילה וזה של העלילה המבוימת שבהמשך, נפגשים ונשזרים יחד במעמד ההתוודעות וההזדהות של יוסף לאחיו, בפרשתנו: "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו" (מ"ה, א'). לשמע תחנוני יהודה נשבר יוסף. הוא אינו מסוגל להמשיך במשחק הכפול וקורא "הוציאו כל איש מעלי" (שם). דהיינו: חצרני פרעה. אינני יותר אחד מהם, הוא שוב אח לבני יעקב. כל זאת לשמע תחנוני יהודה על בנימין ועל האב – אותו יהודה שהציע למכור את יוסף, ובכך להוריד שאולה את שיבת האב הזקן.

עתה קטע יוסף את המשך מחזה התעתועים מתוך סערת רגשות, ללמדך שרצה להמשיך בהצגה האכזרית. עד מתי? ולשם מה ערך את כל תעלול העלילות?

כמה פתרונות ניתנו, ולא נתרכז אלא בעדותה של התורה עצמה, שאת תעלולי יוסף באחיו פותחת במילים "ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם" (מ"ב, ט'). לא שנאתם ולא כמעט רציחתם אותו זכר, אלא את החלומות. ובעקבות רמיזה משל שד"ל דייק בֶּנו יעקב: "לא חלם עליהם" כתוב, אלא "חלם להם", דהיינו למענם ולטובתם. אם לא אז בבית האב, על כל פנים עתה הבין יוסף כי לא סתם שלטון בישרו חלומותיו, אלא: חלום השיבולים – "כי למחיה שלחני אלקים לפניכם" (מ"ה, ה'). מתוך תודה ישתחוו לפני שליח ההשגחה "להיות לכם לפליטה גדולה" (שם, ו'). ובחלומו השני ייצגו גרמי השמיים לאו דווקא בני משפחה מוגדרים – הלא כבר תמה האב לגבי האם שכבר מתה -  אלא את כלל האומה הנמשלת לכוכבי השמיים, יחד עם אבותיהם ואמותיהם הראשונים. האומה לדורותיה מודה ליוסף שהוליך את המהלך הקשה אך הנצרך, של הורדת בית יעקב אל "ארץ לא להם", כדי ששם תהפוך המשפחה לעם, כנגזר בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו, י"ג).

 

משפחה מאוחדת היורדת לבנות אומה

 

שתי תכליות ראינו לסיפור יוסף. התכלית העקרונית, להוריד את בית יעקב לגלות מצרים והתכלית המיידית, להחיותו ברעב.

התכלית העקרונית של ירידה לגלות מפעילה את סיפור יוסף כולו, מתוך ההשגחה האלוקית, המגלה זאת לאבי המשפחה רק בהגיע עת התכלית: "אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם" (מ"ו, ג').

על התכלית השנייה יש לתמוה: האמנם נצרכו כל התעללויות יוסף באחיו, ובעקיפין, גם באביו הזקן, כדי להציל את המשפחה מרעב? אלא שכדי להציל את בית יעקב צריך להתקיים בית. בית זה עורער בהפקרת יוסף לכדי מיתה או עבדות. סיבלות המשפחה מול צפנת פענח האכזר, חישלו את המשפחה, ויוסף בחן זאת כשיצר מצב המעמיד את בנימין מול בני לאה, באותו מצב שאז עמד הוא מולם. הפעם הגנו על בנימין בן רחל, ואותו יהודה שאז הציע למכור את יוסף לעבדות הציע עתה את עצמו כעבד כדי למנוע זאת מבנימין. עתה יכול יוסף להתוודע לאחיו, אל משפחה מאוחדת היורדת מצריימה לבנות את האומה.

_____________________________________________________________


מנחם בן ישר הוא חבר משואות יצחק, אליה הצטרף במסגרת גרעין צבאי (של הפלוגה הדתית בחי"ש ת"א) בתום מלחמת העצמאות. הוא למד והורה תנ"ך באוניברסיטת בר-אילן ועתה מלמד תנ"ך במכללה האקדמית אשקלון ועוסק במחקר.

 

_______________________________________________________________



אפשר לקבל את דף פרשת השבוע של הקיבוץ הדתי בדואר אלקטרוני או לראות אותו באינטרנט באתר של הקיבוץ הדתי בכתובת: www.kdati.org.il/.

כדי לקבל את הדף כל שבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il  ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.

תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: kdati@walla.com

 

אתר האינטרנט של הקיבוץ הדתי: www.kdati.org.il 

 


דף פרשת השבוע כקובץ WORD להדפסה


חסר רכיב