חסר רכיב

ריפקינד אולגה ז"ל

ריפקינד אולגה ז``ל
ב' ניסן תרע"ח - ט' תמוז תשע"ד
15.3.1918 - 7.7.2014
אולגה ריפקינד ז"ל
 
שלוחות

אולגה יקרה,

נולדת ב-1918, במוסקבה. ברחתם מאימת הפוגרומים והגעתם לדרום-אפריקה. גרתם ביוהנסבורג. שם גדלת, שם גם התחתנת ושם נולדו בנותייך היקרות - מוסיה וציפי. עלית לארץ בשנת 1974, והצטרפת לקיבוץ שלוחות, שבו ציפי ואברמל'ה בנו את ביתם. זכית לשישה נכדים אוהבים ואהובים. ול-21 נינים. היית גאה מאוד בנכדייך ובנינייך.

עבדת במסירות וחריצות בבתי הילדים, בתפירת שמלות בת מצווה לבנות, וגולת הכותרת - התנדבת 15 שנים במחלקה כירורגית ילדים בבית החולים 'העמק'. פעמיים בשבוע, בכל מזג אוויר, נסעת באוטובוס הלוך ושוב והקפדת להגיע לילדים ולצוות שחיכו לך. לא ויתרת לעצמך אף פעם, וזכית להוקרה ואהבה על מסירותך.

בזכות אישיותך המיוחדת ושמחת החיים שפעמה בך למדת ויצרת בסקרנות והתלהבות.

גילית את מקום התפילה בחייך. קולך הצטרף לקול הקהל בדבקות, מכל הלב. גם את זמירות השבת שרת בעוצמה המיוחדת שלך. בימייך האחרונים ציפי התפללה בשבילך ושרה לך את שירי הנשמה שאהבת.

אהבת אמנות - ניגנת על פסנתר ושרת את קולו של הלב. האזנת למוסיקה קלאסית. למדת ציור, צריבה על עץ. עבודות האמנות שלך הן חגיגה לעיניים. ידעת ליהנות מהחיים - מאוכל טוב, מצחוק בריא. תמיד נראית מטופחת.

אהבת את שלוחות. ואנחנו אהבנו אותך. ברגישות ועדינות יצרת קשר עם כל אחד לפי אישיותו. לפני ארבעה חודשים, כשאת כבר סובלת ודואבת, פגשת חברת שלוחות במחלתה, ואת בדרכך המיוחדת חייכת אליה וחיבקת אותה, חיבוק מלא רוך ועידוד.

בעין הטובה שלך, ידעת לחזק ולעודד כל מי שרק יכולת.

ביום העצמאות זכית להיות בשלוחות עם משפחתך, עם כל נכדייך ונכדותייך, נינייך ונינותייך.

נלחמת על הזכות לחיות חיים בעלי תוכן ומשמעות - עד נשימתך האחרונה. כשנפרדת מהמטפלות שטיפלו בך במסירות ב"עטרת צבי" - כבר לא יכולת לדבר, אך פתחת עיניים ושלחת להן נשיקה...

בשם ציפי, אני מבקשת להודות לחברים ולצוות המסור שליווה את אולגה ב"עטרת צבי", וטיפל בה במסירות נפש.

נוחי בשלום על משכבך.

עירית נזרי 
(מתוך ההספד)
חסר רכיב