חסר רכיב

להב מרים ז"ל

להב מרים ז``ל
י"ג אלול תר"צ - ו' תמוז תשע"ד
6.9.1930 - 4.7.2014
מרים להב ז"ל
 
משואות יצחק

אמנו-מרים נולדה בעיר אדו (ADOH) שביוגוסלביה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס אביה לעבודות ביצורים מול הרוסים ומאז נעלמו עקבותיו. אמא נלקחה יחד עם אמה לעבודות כפייה בחקלאות על יד וינה, ובתום המלחמה בגיל 16, עלתה ארצה במסגרת "עליית הנוער" ל"מקווה ישראל". שם הכירה את פנחס - אבינו, מי שעתיד להיות בעלה.

עם קום המדינה, התגייסו אבא ואמא לצה"ל, התאמנו בכפר יונה עם גרעין 'אחדות' ונשלחו להחליף את חברי בארות יצחק שספגו אבדות כבדות במלחמה. הם נישאו בנובמבר 1949 ומשם עלו והקימו יחד עם אלמנות ושארית חברי כפר עציון את ניר עציון. לאחר שלוש שנים כשבנם בכורם - חיים היה כבר בן שנתיים, עברו עם עוד ארבע משפחות מניר עציון בוגרי גרעין "אחדות", למשואות יצחק בהעדיפם את מתכונת המושב השיתופי.

אמא הייתה אישה חרוצה מאוד. עבדה במכבסה, כאקונומית של חיילי הנח"ל, בעזרה הדדית וכקופאית בצרכניה. לאורך השנים הייתה זו אימא שדאגה לאחד את המשפחה כולה, והיא זכתה לשלושה ילדים: חיים, מיכל ולאה, ול-11 נכדים, 14 נינים כשהנין ה-15 כמעט נולד.

בשנים האחרונות עם התדרדרות מצבה הרפואי כשהזדקקה יותר ויותר לעזרה סיעודית, קיבלה אמא את ג'סיקה המלאך שעזרה לה בכל המטלות. גם כשחלתה במחלה הסופנית החליטה בגבורה להמשיך הלאה ולנסות ולהישאר במיטבה עד כמה שאלוהים נותן, והמשפחה עטפה אותה.

מתוך ההספד של טלי, נכדתה, ובשם כל הנכדים: "סבתא נפלאה, ידענו שהרגע הזה קרב ובא, אבל עדיין הידיעה כל כך קשה ומפתיעה. צלולה ואצילית היית עד הרגע האחרון. יושבת תמיד בראש השולחן, צוחקת ומתבדחת עם הנכדים והנינים. תמיד מארחת ביד רחבה, מחכה לנו עם עוגות השמרים. את טעם מרק הגומבוץ, פתיתי מצה, ועוגות השמרים (גם כשהעתקנו מתכונים), לעולם לא הצלחנו לשחזר. ההומור הציני, חדות המחשבה, יושר וכנות שאפיינו אותך בשילוב עם חוכמת חיים, הסיפורים מהעבר הנורא שהתחלת לספר לאחרונה, גרמו לנו לעניין בכל הביקורים. תודה לסבתא כמוך".

נוחי בשלום על משכבך

כל בני משפחתך
חסר רכיב