חסר רכיב

דרורי טובה ז"ל

דרורי טובה ז``ל
כ"ב אלול תרפ"ז - כ"ב בתשרי תשס"ט
19.9.1927 - 21.10.2008

טובה דרורי ז"ל

סעד

אמא , טובה דרורי ז"ל

כשנפרדתי ממך ביום הושענא רבה , לפני "נעילה" וערב חג שמחת התורה , אמרתי לך שבחירתך את להישאר בחג בבית , בבית שקמה , בסעד,עם הצוות האוהב,החברים והחברות ועם דוד ואיילת והנכדים, אולי דווקא היא תסייע לך להתגבר גם הפעם על המחלה . כך ראיתי את החלטתך לא להתאשפז הפעם גם אם ברור היה לך, כי בבית החולים יש יותר מכשירים רפואיים לסייעך .

נשקתי למצחך מעל מסכת החמצן ונפרדנו בברכת "חג שמח" ו"להתראות", אף כי ידענו שאולי נתראה רק כאן כשנלווה אותך למנוחתך באדמת סעד ואת נשמתך לגנזי מרומים .

בקריאת התורה בחג כשנפרדנו ממשה רבנו חשבתי גם על פרידה זו ממך . לאחר ריקודי שמחת התורה שכתב, לימד ונתן לנו משה, ולאחר קריאת ברכותיו לשנים עשר שבטי בני ישראל, עלו דמעות בעיני בהזדהות עם מותו וקבורתו העלומה בחלקת גד. התרגשתי למרות שמזה כמה חודשים אנו קוראים על מותו של משה אך הפעם זו באמת חתימת חייו ומפעלו התורני.

אולי שמחת החג למרות מגבלות השתתפותך בה , נתנה לך את הכח להשיב נשמתך לבורא רק בצאת החג.

משה רבנו העניו מכל אדם אך הגדול מכולם , לא זכה לדרוך על במותי ארץ ישראל מעבר לירדן מערבה ואנו עם המתנחל בארצו לא זכינו להנהגתו .

את אמא יקרה זכית לעלות ארצה בילדותך עם משפחה חלוצית החיה על התורה ועל העבודה .ובזכותך זכינו אנו להיוולד להורים חלוצים , שחינכונו בדרכם דרך תורה ועבודה .

זכית אמא להתחנך בחברת הנוער בטירת צבי לחיי השותפות הקיבוצית גם התובענית. וזכינו לינוק ממך ערכים אלו ולחנך לאורם . זכינו גם אנו ילדי הגן הראשונים בסעד להתחנך אצלך בשנים הקשות ההן .

זכית אמא להינשא ולבנות משפחה עם אבא ז"ל וזכה הוא וזיכה את הרבים לבנות בסיועך מבית, את עולם התורה החל בארגון בני עקיבא וישיבותיו ובעיקר ע"י מפעל ישיבות ההסדר .

זכית גם את אמא לשרת את הציבור בעבודה שקטה בשנים בהם הטלאת כל בגד ראוי של חבר וחברה בסעד . הרבה אהבה ורעות התלוותה לעבודת אצבעותייך על מכונת התפירה. זיכית את ציבור המשתמשים בהרבה רגשי תודה .

זכית אמא להתלוות לאבא ז"ל גם עת השתכנתם בדירת שרד צנועה ב"מסילת ישרים" בירושלים ולהשתתף יותר מקרוב במפעלו , וזכה אבא וזיכה את הרבים,
גם עת בריאותו היתה רופפת , לבסס את ישיבות ההסדר.

זכית לראות פירות מפעלו של אבא ז"ל שהוא ראם רק ברוחו .

זכית ללמוד מרבני סעד כמו בכל קיבוצי הקבוץ הדתי , כולם בוגרי ישיבות ההסדר .

זכית להשתתף בטכס מתן פרס ישראל למפעל חשוב זה אחרי מותו של אבא .

זכית לראות טו"ב נכדים טובים וי"ג נינים חמודים וזכינו כל צאצאייך אנו ליהנות מאהבתך .

זכית להיות מראשוני "בית שקמה" לקבל בו סעד , אהבה , חברה ובית. וזיכית את הצוות המסור וכלל חברי סעד, להעלות לשיא את מימוש ערכי העם והקיבוץ. זכינו גם אנו לקיים ביתר נוחיות את מצוות כיבוד הורים .

כמה וכמה פעמים כשליוויתיך באשפוזייך בבית החולים ובמיוחד ערב ההתנתקות/הגירוש עת לקית פתע באירוע מוחי , הבעת את צערך על הטרחה שאשפוזך מסב לי .

הזכרתי לך כמה טרחת את בילדותי ובנערותי באשפוזיי אני ובקשתי ממך לראות זאת כזכות שאת מביאה לידי לקיים בך מצוות כיבוד הורים.

אני יודע אמא כי הייתי חייב הרבה יותר ממה שעשיתי כדי לקיים מצווה גדולה זו , הגם שלא ציפית כך ממני . אנא סלחי לי גם על חסרון התמסרותי לכבדך ולסעדך ללא גבול. גדולה תודתי לרעייתי /כלתך האוהבת , חנה , על חלקה הגדול במצווה זו שלי.

גדולה תודתי ותודתנו , לכם צוות בית שקמה , אחיות ואחים , ידידות וידידים , על השלמת חובי/חובנו זה. כך גם אנו חשים כלפיכם כלל חברי הקיבוץ , כחברים וכקיבוץ .

בנך האוהב , 

שמוליק .
חסר רכיב