חסר רכיב

אגמון אלזה ז"ל

אגמון אלזה ז``ל
כ"ו אייר תרפ"ב - ח' מרחשוון תשס"ט
24.5.1922 - 6.11.2008

אלזה אגמון ז"ל

עין הנצי"ב

כמלכה התהלכה בינינו, מלכה ללא כתר, ללא גינוני מלכות, אך שולטת בכול: דעתנית, משכילה, נחרצת, מעורבת ומעודכנת בנעשה עד הפרט האחרון.

עוד בימי "נחלת", כשהצטרפת אל קבוצת המייסדים, היית פורצת דרך. התפארת ב"ניצחונות" הקטנים שלך על השיטה, על המערכת, אך יחד עם זאת נשארת נאמנה לקולקטיב ושרתת אותו בכל מאודך כל עוד עמדו לך כוחותיך.

יחד עם מרדכי בניתם בית חם, משפחתי, מלא בינה ודעת. גידלתם בהצלחה את ארבעת ילדיכם עד שפרשו מן הקן, ועסקתם גם בחינוכם של ילדי הזולת, כשאתם רואים בכך שליחות וייעוד לחיים. לאורך כל השנים, ובפרט לאחר פטירתו של מרדכי, המשיכו ילדייך לפקוד את ביתך ולדאוג לשלומך, אליהם הצטרפו עם הזמן גם הנכדים, שעמם יצרת קשרים חמים ויפים במיוחד.

כל חייך מלאת תפקידים למען הכלל, ועשית זאת באותה דרך קפדנית ויסודית בה נהגת תמיד.

את השתנות הקיבוץ קיבלת בהשלמה, וראית בה חלק מתהליכים המתרחשים בחברה ובמדינה בכלל. טענת שהחלוציות והאידיאולוגיה הן "פארסה", וכי צריך לחיות עם המצב בלי להתמרמר.

נדמה כי בשנים האחרונות נסדקה מעט חומת האידיאולוגיה שהכתיבה את אורח חייך בעבר. הגעת לתובנות חדשות ולהסתכלות שונה, מפוכחת יותר, על הנעשה סביב. אפילו הסכמת להודות מדי פעם שאולי גם טעית פה ושם.

על אף שגופך בגד בך בשנים האחרונות והניידות קשתה עלייך, לא ויתרת על השתתפות בשום אירוע, תוכנית תרבות, שיעור או חוג שאורגנו בקיבוץ. בכל עת ובכל מצב, בחירוק שיניים ותוך ייסורים לא מעטים, המשכת לצאת כדי לחוש את דופק הקיבוץ ולהיות מעורבת עם הבריות. גם את בית הכנסת פקדת בקביעות, והשהות בו נתנה לך הזדמנות להתעדכן בשינויי האוכלוסייה ולהכיר את הדור הצעיר הצומח במקום.

היית ביקורתית כלפי כל הסובב אותך, אך ידעת גם לפרגן, להכיר תודה ולהעריך את מאמציהם של מקורבייך ושל כל מי שטיפל בך בבית הסיעודי ומחוצה לו.
אל מותך הלכת בעיניים פקוחות ומתוך הכרה מלאה, עד הסוף שמרת על שליטה. הספקת עוד להיפרד מבני משפחתך ומהצוות שטיפל בך, ועברת לעולם שכולו טוב.

נוחי בשלום על משכבך, אלזה. תחסרי לנו מאוד.

אורה רינות 
(מתוך ההספד)
חסר רכיב