תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

ניירות עבודה

22/05/2005
עמודים - מועצה כ"ז, חנוכה תשס"ה
הצגת ניירות העבודה





ערכי ליבה – תנועת הקיבוץ הדתי במעגלים מתרחבים
שרה עברון

מה הייתה הכוונה שעמדה מאחורי המעשים של הראשונים כשייסדו את התנועה, מחד, ואיזה עתיד אפשר לשרטט, מאידך.

רצינו לגשר בין ערכי עבר שלעתים אפילו לא נוסחו, כי היו המובן מאליו לערכי עתיד. לא רצינו לסמן היקפי מעגלים ולקבוע מי בפנים ומי בחוץ, אלא לשאול מה יש שם בפנים, לצד חיזוק הקיים על ידי ליטוש ההגדרות ואִפשור כיווני צמיחה חדשים. בתהליך הלמידה שלנו מצאנו לנכון להפריד ל-3 מוקדים למרות שהדברים יושבים שלובים זה בזה כל הזמן.
דיברנו על ציונות דתית בארץ ישראל, צדק חברתי ועולם יהודי.

המוקד הראשון: ציונות דתית בארץ ישראל (בדפים שלפניכם), מציג את החיים המתבססים על אמונה, תורה וקיום מצוות בתוך העולם המודרני מלכתחילה כאן בארץ ישראל, בהתיישבות, כצלע הראשונה של המשולש.
המוקד השני: קיבל את הכותרת צדק חברתי, בו מנינו סדרה של נושאים שבעבר בחרנו להגדיר אותם במונחים של סוציאליזם, שיתוף ושוויון, וכעת הוגדרו מחדש תוך שימוש בחלק מהמונחים הקודמים ברמה אחרת של מחויבות.
התנועה נדרשת לערֵבות הדדית, שותפים בערכים ונכסים כבסיס לעשייה, חותרת לצמצום פערים כלכליים, רואה ערך מחייב בחיים מיגיע כפיים, מחויבת לשוויון ערך האדם ולאורח חיים דמוקרטי. זו הצלע השנייה.
המוקד השלישי: עולם יהודי, בו התנועה מסתכלת החוצה בתחושת אחריות לחברה היהודית בארץ ישראל, ולעם היהודי בכלל. צלע שלישית זו במשולש, נשמעת אולי גדולה ממידותיה של תנועה קטנה כשלנו. כבר דיברו על זה לפניי, אבל זה כוחם של רעיונות גדולים, הם מושכים מעלה את המאמינים בהם והמוכנים לפעול למענם. והיום היא רלוונטית לא פחות מאשר הייתה לפני חמישים שנה, ואולי יותר.
בחרנו להציג בתוך הדף וכחלק ממנו את ההחלטות שהתקבלו בנושאים האלה במועצות הקודמות. כך יכולנו להמחיש גם את השינוי והחידוש בתפישה וגם את הקו הממשיך ומקשר.

הגמרא במסכת "מכות" מביאה את מדרש שעוסק בניסיון לקבוע, תסלחו לי אם מותר להשתמש במינוח הזה, מה הם ערכי הליבה לתורה.
"613 מצוות נאמרו לו למשה, בא דוד והעמידן על 11, בא ישעיהו והעמידן על 6, בא מיכה והעמידן על 3, בא ישעיהו והעמידן על 2, בא עמוס והעמידן על 1 שנאמר: 'כה אמר ה' לבית ישראל, דרשוני וחיו'. אלא בא חבקוק והעמידן על 1, שנאמר: 'וצדיק באמונתו יחיה'".
אני מקווה שנצליח יחד כאן היום, להגיע להבנות והסכמות, מהן נוכל להצמיח את התנועה בעתיד, באמונה, בנאמנות ולחיים ארוכים של צמיחה וכוח.
חזון הקיבוץ הדתי – מעגל השותפים
רפאל צרפתי

אני בחרתי שלא לעבור על הנייר שלנו, אלא לרצות להיות נאמן ל"מרחב הפתוח" שבעצם ממנו שאבנו את ההכנות לכתיבת הנייר. אני מרשה לעצמי להקריא כמה ציטטות ממנו.
אומר נפתלי, חבר שדה אליהו: "אני רואה שמתקיים פה ויכוח מהו הגודל הרצוי של הפתח בגדר הקיבוץ. אני בין אלה שחושבים שאם הפתח לא יהיה מספיק גדול אז לא יהיה לנו מקום לשורה שנייה שכתובה פה על הכרזה היפה הזו: 'עם מי אנחנו הולכים'".
ציטטה שניה מיורם, חבר סעד: "אנחנו משפחה, ובמשפחה כמו במשפחה יש אחים שמאוחדים סביב המשפחה שלהם. יכול להיות שכל אחד חי בסגנון אחר אבל יש להם מטרות ומפגשים משותפים שאפשר להרים אותם לדברים לטובת עם ישראל. לא כל כך חשוב איך חיים בדיוק, אבל העיקר שהשותפות הזאת בינינו, המשפחתית, תיצור משהו. ואני רואה הרבה דברים שאפשר לעשות, גם אם אנחנו לא מתנהגים בדיוק כמו ש'אתה' חושב שצריך להתנהג, או כמו ש'אני' חושב".
אלה חלק מהדברים שהביאו אותנו לכתוב את הנייר.
הדבר הנוסף שאני רוצה לצטט, הובא על ידי שמעון אפרתי, חבר קבוצת יבנה. וכך הוא אמר: "אני חושב שצריך להבדיל בין שתי שאלות, בין שאלת הקיבוצים והקהילות שכל אחד משניהם צריך להמשיך ולהתפתח, ומבחינה זו אני לא רואה הבדל בין הקהילות, וצריך לעבור ממרחב מוגן למרחב פתוח, ובין השאלה אם אנחנו רוצים להקים ל-75 השנים הבאות קיבוץ חדש או דבר דומה, וזאת השאלה של הקיבוץ הדתי. לי לפחות אין תשובה ממשית".
אני לא רוצה לצטט את האשכולות, אבל חלק מהם באמת עסק בפתיחתו של הקיבוץ הדתי למשהו אחר.
אני רוצה לסיים דווקא בדברים שכתב נח חיות בעלון של קבוצת יבנה, ואני מוכרח לומר, באומץ לב: "על ברכי חורבנה של התנועה, יש לבנות תנועה על בסיס ערכי מחודש, רחב יותר, שממנו ייגזרו השותפים. המחשבה הייתה שאין טעם לשנות את הקווים בשביל להקים יישובים כמו מעלה גלבוע ובית רימון דווקא, אלא לנצל את ההרחבה ליצור תנועה גדולה יותר, משמעותית יותר עבור החברה בישראל, תנועה שתאפשר כניסתם של מושבים שיתופיים, כגון, משואות יצחק, בני דרום וקיבוצים עירוניים, ותחזק את הזיקה לגופים שאינם בהכרח התיישבותיים או דתיים, כגון: נאמני תורה ועבודה, קולך, הזרם השיתופי, ועוד. נדרשת כמובן הגדרה מחודשת של עוצמת הזיקה. וכן עצם הרצון של מי מהיישובים והגופים הללו להצטרף אלינו, גם הוא דורש בדיקה".

נקודה אחרונה בנייר שלנו זה הציטוט של וועדת הסיווג, שבעצם באה ומגדירה במידה רבה את ההבדל בין הקיבוץ השיתופי ובין הקיבוץ המחודש, ששניהם כמובן מוגדרים כקיבוץ. ובהמשך לכך, מי אינו קיבוץ.
את הנייר הזה אנחנו הגשנו.
אני מאחל לכולם שנדע למצוא בתוכו, כל אחד מאתנו, איפה הוא נמצא ואיך יודעים להיפתח וגם לשמור על הערכים הבסיסיים שלנו.


חזון הקיבוץ הדתי
שמריהו מלר

ההצעה של צוות ההיגוי באשר לפעולות המשימתיות כאן, משקפת למעשה, את הפעילות של התנועה כיום, תנועת הקיבוץ הדתי, חוץ מסעיף 4 שהוא סעיף חדש.
סעיף "קיבוצים חדשים" נגזר מהנושא הקודם של "מעגל השותפים המתרחב". אין לנו ספק שחלק מהיישובים יכולים היום להיות שותפים לקיבוץ הדתי. מבחינת ערכי הליבה של הקיבוץ הדתי הם יותר קיבוציים מקיבוצים אחרים שנמצאים היום בתוך הקונסנזוס שלנו.
את פעילות התנועה אנו מחלקים לשניים: החלק האחד הוא מה שנעשה מ"דובנוב 7" – התנועה -ישירות מול גופים שונים בארץ, אבל אין ספק שבסופו של דבר הפעילות הממשית המעשית בהיקף הרחב שלה נעשית בתוך הקיבוצים, וזה החלק השני. אנחנו צריכים לעבוד בשני מישורים, לדעתי, האחד, זה העצמה של הפעילות, והשני - זו התייעלות.
כמובן, שבקבוצת הניסוח, כשנשב ונדון בעניין הזה עצמו, אפרט את הדברים, אבל אין לי שום ספק שבכל הקיבוצים שלנו אפשר להעצים את הפעילות היום ולעשות יותר פעילות בהרבה מאוד תחומים, עם כל זה שאני יודע שהרבה חברים שלנו עושים ומתנדבים.
כדוגמה, לסבר את אוזניכם, אומר שלא יכול להיות מצב שתבוא אליי חברה שהתנדבה שנה שלמה ב"מרכז למניעת אלימות במשפחה", ותאמר לי: "בשנה הבאה אני לא ממשיכה". ואני שואל אותה, "למה"? והיא: "כי אין לי כסף משלי לנסוע לפעילות כל שבוע".
כמובן שלא יכול להיות שיקרה דבר כזה, ולכן הבאתי והצגתי סעיף נוסף - זה סעיף 5 - שאני מציע אותו כהגדרה מחייבת של הקיבוץ לעסוק בנושא של משימתיות. אין שום ספק שאם הדברים ימשיכו להתנהל כמו שהם מתנהלים היום, אז נכון, נעשים דברים, אבל עושים אותם הרבה פחות ובהרבה פחות יעילות, ואפשר לעשותם הרבה יותר, ויותר לעומק.

לגבי הסעיפים, "צדק חברתי" ו"הידברות", אני חוזר על הדברים שאמרתי על הנושאים בקיבוצים. התנועה עוסקת הרבה בנושא ההידברות. ישנו גוף מסוים שעובד כבר תשע שנים. בראשיתו היו בו חברים רבים מהקיבוץ הדתי, והיום כמעט שאין. הגוף הזה שקוראים לו "חברים מקשיבים" – שיח דתיים-חילוניים, נפגש בקביעות פעמיים-שלוש בשנה. רק השבוע הייתה פגישה מרגשת בכפר הרא"ה. אפשר לעשות הרבה יותר בדברים האלו. אלא שצריך מישהו מרכזי בכל קיבוץ שיראה את העבודה כעבודה שיטתית ולא כהזדמנות, ואם שמריה פנה ונדנד וכו'...

דגש נוסף אני רוצה לשים על סעיף מספר 4 וזה הנושא של עלייה, קליטה וגיור. הייתי אומר שבתכניות שונות בקיבוץ הדתי, כמו נעל"ה צרפת, נעל"ה רוסיה, נעל"ה ארה"ב, ודברים נוספים שאנחנו עושים בקיבוץ הדתי לקליטת עלייה. היום כולנו יודעים שהעלייה מבחוץ היא הרבה יותר קטנה אבל העלייה מבפנים, אותם עולים שהגיעו לארץ ולא נקלטו, היא רבה. רק לאחרונה פרסמה המועצה הציונית (בעיתון "ידיעות אחרונות"), כמה מספרים שאני תמצתּי רק כדי להדגים. הכותרת הייתה: "פחות עולים יותר יורדים". מספר העולים לישראל ב-2004 היה 20,000 מתוכם רק 6,700 יהודים. 13,300 אינם יהודים. מספר היורדים היהודים מהארץ 15,000, כלומר, ירדו 15,000 והגיעו 6,700 יהודים, כל היתר גויים או לא-יהודים; 11% מהעולים מגדירים את עצמם כנוצרים וכד'; רבים מבין העולים שאינם מוגדרים כיהודים על פי ההלכה, רואים עצמם כיהודים; לשליש מהם אב יהודי.
עוד מספר אחד לגבי כישלון בקליטה: יותר מ-100,000 עולים שהגיעו מאז 1990, עזבו את הארץ. 75,000 מהם - מחבר העמים; מתוך 3,800 עולים שעלו מקנדה ב-2002, 30% עזבו את הארץ. לא רק מחבר העמים, גם מארצות הרווחה עוזבים בחזרה את הארץ, וכמובן שיש לנו הגירה ישירה של עולים מברית המועצות לארה"ב ולגרמניה. היום מונים את מספר היהודים מחבר העמים שעלו ישירות לארה"ב, ב-700 אלף.
אין ספק שהנושא הזה הוא נושא מרכזי ביותר, ולכן אנחנו עוסקים בו בצורה אינטנסיבית כל כך. כפי שאמרתי, מסגרות של אולפני עברית, אולפני גיור - כל המסגרות האלו עוסקות, בסופו של דבר, בקליטת עלייה ויש לנו בעניין הזה הרבה עבודה. אני מקווה מאוד שנצליח גם בגיוס הקיבוצים לפעילות שמשרד הקליטה יוצא אליה עכשיו בצורה מסיבית ביותר, וכמובן שנבוא בזמן הקרוב לדבר עם הקיבוצים על כך. כבר דיברתי עם קיבוצי העמק.

לסיכום: אני רוצה להדגיש, ללא יצירת מחויבות של כל קיבוץ לפעילות משימתית, לא נוכל להעצים את תרומתנו לחברה הישראלית.

סיכום "מרחב פתוח"-צעירים
יוסי שניאור, בארות יצחק

חברים וחברות יקרים, חנוכה שמח!
אחת האמירות הבולטות במרחב הפתוח שנערך בסעד לפני כ-3 חודשים הייתה: "איפה הצעירים, למה לא רואים אותם? למה לא שומעים אותם? חייבים לדעת מה דעתם"! בחלק מהדיונים עלו אמירות אלו כהערה, ובחלק, כהמלצה חמה ואולי אפילו כתנאי לפני קיום מועצה זו. השפעתם של אמירות אלו, כמו גם ההכרה שבדיון על חזון הקיבוץ הדתי חייב להישמע קולם של הצעירים, וכן סיבות נוספות ואחרות, הובילו אותנו, מספר צעירים מקיבוצי הדרום בעידודו של רפאל צרפתי, להחליט ולקיים את המפ"צ (מרחב פתוח לצעירים).
תחת הנושא "מה מעסיק אותי כצעיר בקיבוץ הדתי", התקיים המפ"צ לפני כ-5 שבועות בקבוצת יבנה. השתתפו בו כ-60 צעירים מ-10 קיבוצים, בגילאי 19-36. הצעירים שהגיעו הביעו רצון להכיר וללמוד על המתרחש בקיבוצים אחרים וכן לבחון את הקשר לתנועה. במסגרת זו לא אוכל להיכנס לפרטי הדיונים (פרטים בחוברת הפרוטוקול), ואסתפק בתיאור האווירה ורוח המפ"צ: חלק מהנושאים שנידונו ב"מרחב הפתוח" בסעד עלו או הוזכרו בהקשרים שונים גם במפ"צ, וכמו במרחב הפתוח בסעד, גם במפ"צ התגלו חילוקי דעות עמוקים. כמו בסעד, גם במפ"צ הייתה האווירה חברית ומשפחתית והיא שאיפשרה את הדו-שיח.
הערכים שהתקבלו כמשותפים למפ"צ: אורח חיים דתי של תורה ועבודה וערבות הדדית יחד עם הגשמה עצמית. התמקדות במשימתיות ושמירה על שוויון חברתי, מצביעים על המשותף לצעירי הקיבוץ הדתי ונראים לי חלק מרכזי וחשוב בערכי הליבה המוצגים לפנינו כאן היום, בהצעות הצוותים, כמו גם בהצעות האחרות.
נושא הקליטה והרחבת הקיבוצים והקהילה הקיבוצית בתוך הקיבוצים, אם בבני משק, אם בנקלטים לחברות ואם בתושבים, מעסיק מאוד את צעירי הקיבוץ הדתי, לפחות על פי המשתקף מהמפ"צ.
כמו שיאיר אומר... נכון, הוא איננו חלק מרכזי בסדר יומה של מועצה זו, אך כדאי לייחד לו את המקום הראוי עוד לפני המועצה הבאה.
בסופו של דבר, נראה לי שקיים הרצון להמשיך ולהיפגש, להכיר ולדון בנושאים המעסיקים אותנו - הצעירים. קודם כול, כל קיבוץ בתוכו אך גם במעגל הרחב התנועתי, ואני מקווה שתהיה לכך המשכיות.
לסיום – ברצוני להודות לחבריי שארגנו את המפ"צ, ובמיוחד לרפאל שמסיים בקרוב את תפקידו, וזו אולי ההזדמנות האחרונה להודות לו על פועלו הרב למען הצעירים בקיבוץ הדתי.

סיכום "מרחב פתוח" – נוער הקיבוץ הדתי
ציפי סטרשנוב, מחלקת חינוך – הקיבוץ הדתי

לפני חמישה ימים, בתוך ימי החנוכה, קיימנו "מרחב פתוח" לנוער, במסגרת כנס נוער הקיבוץ הדתי. השתתפו בו כ-170 בני נוער מהקיבוצים, מספר מכובד, מעל המצופה.
אסקור בקצרה את הדברים שעלו בקבוצות:
הייתה קבוצה גדולה שדנה – "מה לשמר או מה לחדש": הסתבר שרוב החבר'ה בקבוצה ירצו, אם וכאשר, לגור בקיבוץ של פעם. הם רוצים לשמֵר את ערך השיתוף, גם אלה שבאים מקיבוצים משתנים; צריך להשאיר את כל הקיבוצים בתנועה, אך לשמור את שיטת המעגלים; שכונה קהילתית – טובה למשתכנים אך אינה טובה לקיבוץ; משימתיות – לדאוג שכל משפחה וחבר בקיבוץ יגויסו לאיזו שהיא משימה או חלק ממנה, מחוץ לקיבוץ; בית ספר קיבוצי – על מנת לשמור על צביונו, יש להגביל את מספר הילדים שאינם קיבוצניקים. בית הספר צריך להדגיש ולתת ביטוי רב יותר לערכי הקיבוץ הדתי, ולשלב פעילות קיבוצית במסגרתו. כמו כן, להקפיד טוב יותר על מיון ילדי חוץ, על פי התאמה לרוח בית הספר, מבחינה דתית ומבחינה ערכית; בנים המצטרפים לקיבוץ חייבים להיות כאלה המקיימים אורח חיים דתי ולא רק כאלו שמכבדים את הקיים; אין מקום לשכונה חילונית לבנים, כחלק מהקיבוץ.
הייתה קבוצה לא גדולה שהתגבשה בנושא שהכול "מובן מאליו": הקיבוץ צריך לאכוף החלטות בתחומי חיים. יש תחושה שקיבוצים איבדו היום מכוחם לאכוף החלטות; עבודה – מי שלא עובד, שיהיה לכך ביטוי בתקציב. צריך לחשוב על תגמול לאלו שעובדים שעות נוספות.
קבוצה גדולה מאוד דנה בנושא של "קיבוץ התנחלותי". רוצים שמועצת הקיבוץ הדתי תדון בנושא ותצא בהצהרה כלשהי בנושא; הקיבוץ הדתי צריך לגבש עמדה בנושא זה של יש"ע. 90% בקבוצה בעד להקים קיבוץ ביש"ע, 10% נגד; כמו כן מבקשים מהמועצה ליישם את החלטותיה. רוצים להבין למה ועל מה התבסס הקיבוץ הדתי בכך שנמנע מלהקים קיבוץ ביש"ע.

מסיבות פורים בקיבוצים – כשבקיבוץ מתקיימת למבוגרים מסיבת פורים עם דיסקו וריקודים מעורבים, יש בעיה חינוכית לדרוש מהנוער שלא לקיים מסיבות כאלה. המבוגרים צריכים להיות דוגמה לנוער בתחום הזה, ולהימנע מדין אחד לעצמם ודין אחד לנוער.
חסר רכיב