תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

כלכלה בקיבוץ הדתי

27/08/2006
עמודים תמוז - אב תשס"ו (705) 8
ייחודו הכלכלי של הקיבוץ הדתי
מאת ד"ר רן חכים
ערכה לדפוס גילה קפלן


"בהשוואת התפתחותן הכלכלית של התנועות הקיבוציות השונות, בולט הקיבוץ הדתי בתוצאותיו הכלכליות החיוביות בעשרות השנים האחרונות". כך אומר רן חכים, שבעבודת הדוקטורט שלו חקר את מצבם הכלכלי של הקיבוצים. "מצאתי כי חשוב לבחון נושא זה כחלק מהמחקר ולראות האם יש לכך סיבות ומאפיינים מיוחדים. שאלת ייחודו של הקיבוץ הדתי מהיבטים כלכליים ואחרים העסיקה בעבר את החוקרים ומעסיקה אותם גם היום".

כתבו עלינו...
סקירת ספרות המחקר בנושא
חוקרים שונים מצאו עניין בייחודו הכלכלי של הקיבוץ הדתי. כך למשל התייחס החוקר אריה פישמן להישגים המשקיים של הקיבוצים הדתיים וקבע, על בסיס מחקרם של גולדשמידט ושעשוע (1976), כי שני גורמים יסודיים מסבירים את הביצוע הכלכלי המוצלח של הקיבוץ הדתי: הסתפקות במועט של הפרט ויעילות גבוהה. זאת, למרות הגורמים המגבילים את הקיבוץ הדתי, כגון מגבלות ההלכה, מספר הילדים הגבוה בכל משפחה, גילם הצעיר של הקיבוצים הדתיים (ביחס לקיבוצי התנועות האחרות) ורמת התיעוש הנמוכה יחסית במשקי הקיבוץ הדתי. לעומת זאת, יוצאי גרמניה בקיבוץ הדתי (שאחוזם היה גבוה מאשר בתנועות האחרות), תרמו לניהול נכון וקפדני יותר בקיבוציהם.

תכונות אופי הנגזרות מהדת, כמו שליטה עצמית והתנהגות רציונאלית יומיומית, תורמות אף הן לעלייה בביצועים הכלכליים והן מן הגורמים לכך שהצלחתם הכלכלית של הקיבוצים הדתיים ביחס לחילוניים אינה מוטלת בספק - כותבים פישמן וגולדשמידט (1990). גם האחריות והעזרה ההדדית בין הקיבוצים משלימה את הצלחת הקיבוצים עצמם, ואף משפרת את מצב הקיבוצים הצעירים ביחס למצב הקיבוצים הצעירים בתנועות האחרות.

בשנת 1993 השלים פישמן את ניתוחיו הקודמים וקבע כי הביטוי לשליטה עצמית ולהסתפקות במועט הוא הפער ברמת החיים בין הקיבוצים הדתיים לחילוניים. לדוגמא, ב-1976, הוצאות הקיום לנפש בקיבוץ הדתי היו 80% מאלה שבאיחוד וההון העצמי לחבר בקיבוץ הדתי היה כפול מאשר באיחוד .
השליטה העצמית הביאה, לדעתו, את הקיבוצים הדתיים להימנעות עקרונית מהשקעות ספקולטיביות. בסיכום הוא קובע, לאחר בידוד כל הגורמים להצלחה, כי המימד הדתי בחייו של הקיבוץ הדתי הלכה למעשה הוא כנראה הגורם המכריע בהצטיינותו המשקית .

ברק בן יעקב (יעקובוביץ) חקר בשנת 2005 את "הקשר בין דת וצמיחה כלכלית - מקרה הקיבוץ הדתי בישראל" . במחקרו, ניתח כלכלית את הישגי הקיבוץ הדתי ביחס לשאר הקיבוצים, וחשף כי למרות שההכנסה הגולמית לחבר קיבוץ חילוני גבוהה יותר, החיסכון לחבר בקיבוץ הדתי גבוה יותר (דבר הבא לידי ביטוי בעיקר ברמת חיים נמוכה יותר בקיבוץ הדתי). בנוסף, הנכסים לחבר דומים בקיבוצים הדתיים והחילוניים, אולם החוב לחבר (שמממן חלק מהנכסים), נמוך בקיבוץ הדתי באופן משמעותי מאשר בקיבוצים החילוניים, ולפיכך ההון העצמי לחבר בקיבוצים הדתיים גבוה במידה ניכרת מאשר בקיבוצים החילוניים. צמצום הפער, לדעתו, נובע מהשינויים וההתייעלות אותם עוברים רוב הקיבוצים החילוניים. בסיכום מחקרו הוא קובע כי הגורם העיקרי (ואולי היחיד) שיכול להסביר את היתרון הכלכלי של הקיבוץ הדתי הוא הדת. לדבריו: "...תכונות האופי שנגזרות מהאמונה הדתית היהודית שכוללות: הסתפקות במועט, צניעות, איפוק, ריסון עצמי, שמרנות, אחריות ורמת מוסר גבוהה... תורמות לחשיבה רציונאלית ולהתנהגות כלכלית אחראית וטובה יותר לאורך זמן".

"כולם יודעים הכל על כולם"
הקיבוץ הדתי - תנועה קטנה בה 'כולם יודעים הכל על כולם'
למספר הקיבוצים הקטן בקיבוץ הדתי הייתה השפעה מכרעת על דרך התפתחותו. תנועת הקיבוץ הדתי ייחסה חשיבות רבה לשיתוף הקיבוצים והחברים במידע על המתרחש בקיבוצים השונים, בפרסומים ציבורים שונים.
כבר בשנת 1938 סקר מ. חזני בספרו "משדה יעקב עד טירת צבי" במפורט את מצבם של יישובי הפועל המזרחי ואת שלבי התפתחותם. בספר מצויינים שלבי ההתיישבות הציונית הדתית עד הקמת טירת צבי ב-1937, ובסקירה בולט הרצון לפרט ולהסביר הכל - "למען יקראו וידעו".
לקראת המועצה השלישית של הקיבוץ הדתי יצאה חוברת מיוחדת המקיפה את כל תחומי פעילותו של הקיבוץ הדתי . בחוברת מפורטים כל תחומי הפעילות של התנועה ובקטע הנוגע למשק מוצג הרקע הכללי על כלכלת הארץ ופיתוח ההתיישבות ומוצגים במפורט נתוני הקיבוצים טירת צבי, שדה אליהו ויבנה. בנתונים הכלכליים בחוברת מוצגים הנתונים הפיזיים, נתוני רווח והפסד, נתוני המאזן ועוד, בפרטי פרטים. כל הנתונים הועברו (כנראה), לכל חברי התנועה; המודעות והידיעה הביאה את אנשי הקיבוץ הדתי ליתר סולידאריות ואחריות.
דוגמה נוספת לשקיפות ולשיתוף החברים היא מכתב ששלח הקיבוץ הדתי לכל שליחיו באשר הם שם (29/4/1947). המכתב פירט את המתרחש בארץ ובסעיף מן הנעשה במשק דיווח כי בטירת צבי: "לפני זמן מה החליטו לחסל את ענף הבננות בהתחשב עם הגירעון שענף זה גרם מדי שנה ..." או כי בקבוצת יבנה: "המפעל לשימורי בשר הושלם ועוד לפני פסח התחילו בניסיונות הראשונים ובימים אלה יתחילו ביצור ממש".

ההסתפקות במועט
יונינה טלמון - גרבר בספרה "יחיד וחברה בקיבוץ", עוסקת בנושא ההסתפקות במועט. בפתח דבריה היא אומרת: "...התביעה להסתפקות במועט מעוגנת בדרך כלל בהשקפת עולם דתית" והיא ממשיכה: "האידיאולוגיה הקיבוצית עומדת על שלושה יסודות עיקריים: השאיפה לתחייה לאומית, התביעה לתיקון חברתי טוטלי ובקשת התחדשות אישית. המערכת האידיאולוגית הלאומית, המערכת הסוציאליסטית והמערכת האישית - כל אחת בפני עצמה וכולן יחד נזקקות בצורה זאת או אחרת לחובת ההסתפקות במועט". זיקתו של הקיבוץ הדתי להסתפקות במועט כמעט מתבקשת מעצמה. עדות לכך היא כנס מיוחד של חברי הקיבוץ הדתי שהתקיים בקבוצת יבנה ב-2-3/5/1967 . לאחר הכנס הוציאה התנועה בכתב את מכלול הדברים שנאמרו בו . תקצר היריעה מלהביא את הדברים המלאים (שהם תעודה מאלפת ומעניינת כשלעצמה), אך כותרות דברי המשתתפים מביאות חלק מרוח הדברים ומאפשרות להציץ להיקפו ולעומקו של הדיון: " להיות מופרשים מן המותרות"; "בניגוד לחברה הכוללת"; "נשים מעצור לנהנתנות"; "גדול השמח בחלקו"; "לשם מה להסתפק במועט?"; "לא הכמות קובעת - אלא היעוד"; "תשובתנו - לימוד תורה לשמה". בהמשך הדיונים בהקשר ליישום עיקרון ההסתפקות במועט בחברה הקיבוצית אומרים המשתתפים (כותרות דבריהם): "מה נעשה ברווח נקי של מיליון לירות?"; "הכל במידה"; "יצרנו גולם טכנולוגי - כיצד לרסנו?"; "מה עשינו ברווחה החומרית"; "פשטות החיים" ועוד.

בצומת ההחלטות- לאחר המהפך הפוליטי ב-1977
בהתנהגותו הכלכלית של הקיבוץ הדתי לאחר מהפך 1977 (הכוונה היא למעבר השלטון מידי מפלגת העבודה למפלגת הליכוד בשנה זו – ג.ק.), בשנים שקדמו למשבר הגדול של שנות השמונים, ניתן לראות את נקודת המפתח לעמידת הקיבוץ הדתי במשבר הקשה ולהצלחותיו עד היום. יעקב גדיש, אז מרכז ועדת המשק בקיבוץ הדתי, פעל והשפיע על בחירת מדיניות מרסנת בהשקעות ובהוצאות ומנע זרימת "כספים חדשים" לתוך הקיבוצים על מנת שיאפשרו להמשיך "לחיות כרגיל". ביטוי לכך נמצא במכתבו של גדיש למזכירויות הקיבוצים ב-15/11/1977,בהחלטות סמכות מוסדות הקיבוץ הדתי והאחריות ההדדית מ-12/3/1980 ומציטוט דבריו של גדיש במזכירות המורחבת של תנועת הקיבוץ הדתי ב-6/11/1988 שהובאו ב"עמודים"- ביטאון הקיבוץ הדתי (כסלו תשמ"ט). בכולם עולה ומודגשת הקריאה לצמצום ולריסון (להסתפקות במועט) שהייתה בולטת וחריגה על רקע התנהגותן של התנועות האחרות שהמשיכו (פחות או יותר) בחיים הרגילים, דבר שחייב אותן ללוות, בשנים הבאות, כספים רבים בתנאים קשים ובבוא המשבר להתקשות בהחזרתם.
הוכחה לנוהל העבודה שבה בחר הקיבוץ הדתי ניתן לראות בסיכום ישיבת ועדת המשק בנושא קיבוץ עין הנצי"ב ב-18/7/1978. בסיכום הישיבה המשותפת עם אנשי הקיבוץ נאמר כי הוועדה שמעה את דברי הקיבוץ כולל הדחיפות במעבר ללינה משפחתית ובקשת העזרה מהתנועה. הסיכום קובע כי אין לקבל את התכנית שיש בה פער מימון של 7 מ' ל"י בין השימושים לבין המקורות וכי תכנית ההשקעות תאושר בשני שלבים. לגבי הצריכה השוטפת נאמר בסיכום כי יש להגיע לחיסכון מרבי בהוצאות. התנועה תתמוך במעבר ללינה משפחתית בקיבוץ בתנאי שתשמר מסגרת התכנית. התנועה תעזור לעין הנצי"ב בהפניית תקציבי שיכון ובמימון ביניים לטווחים קצרים.

כלכלת הקיבוץ הדתי לאחר המשבר הכלכלי של שנות השמונים
לאחר "הסכם הקיבוצים" מ- 12/1989, בו לא נכללו קיבוצי הקיבוץ הדתי , הופנו הקיבוצים הדתיים למנהלת הארצית למשבר המושבים לצורך הסדרת החוב בקיבוצים.
על תמונת הסדר החובות ניתן ללמוד מחיבורו של צבי וגנר, "שנה בשנה - נקודות ציון בתולדות הקיבוץ הדתי". סקירתו היא כרונולוגית ובדו"ח על סוף שנות ה-80 הוא כותב :
"...הקיבוץ הדתי אינו מצטרף להסדר הקיבוצים. בשלב מאוחר יותר בא הקיבוץ הדתי להסדר עם הבנקים שלפיו ייפרסו החובות של המשקים שמצבם הכלכלי קשה, לתקופה ארוכה בתנאים נוחים יחסית, והמשקים החזקים יותר יערבו כלפי הבנקים לחובות אלו. במקרה אחד מימן הקיבוץ הדתי ממקורותיו מחיקה חלקית של חובות. אוצר המדינה והבנקים אינם מוחקים כל סכום מחובות משקי הקיבוץ הדתי".
לדברים בחיבור יש להתייחס במידת הזהירות והם מעידים בין היתר על הדימוי שמנסה הקיבוץ הדתי ליצור לעצמו.

הסדר החובות בקיבוץ הדתי לא כלל את הקיבוצים הצעירים, אשר הסדר חובותיהם בוצע יחד עם קיבוצי כל התנועות לאחר אישור ההסכם עמם ב- 18/6/1995. תמונתם הכלכלית של קיבוצי הקיבוץ הדתי בסוף שנת 1992 כפי שהיא משתקפת מדו"חותיהם הכספיים, מופיעה בנוסח המלא של המחקר.
מתוך השוואת נתוני ההון העצמי של כל קיבוץ וקיבוץ בקיבוץ בשנת 1992 וגם בחלוקתם למספר החברים בקיבוץ, אנו רואים כי בקיבוץ אחד (המצליח בתנועה) מתרכז כ- 53% מכלל ההון העצמי. אצל ארבעת הקיבוצים הראשונים (רבע מכלל הקיבוצים) נמצא כ- 93% מההון העצמי. ל- 50% מהקיבוצים הון שלילי ורוב הקיבוצים המפסידים הם מההתיישבות הצעירה, דבר המעיד על בעיה יסודית בדרך הקמתם וביסוסם. לנושא צורת התפלגות הקיבוצים בקיבוץ הדתי ובשאר הקיבוצים התייחסו בעבר פישמן וגולדשמידט וכמו שנאמר, קבעו כי שונות הביצועים הכלכליים בקיבוצים הדתיים נמוכה מזו הקיימת בקיבוצים החילוניים. המחקרים הנ"ל התבססו על שנים מוקדמות (עד 1982). לדעתי, השתנו הנסיבות, וההתפתחות השונה של הקיבוצים (בעיקר של החזקים) אינה מאפשרת לקבל את מסקנותיהם כמקובלות מאליהן.
לצורך השוואה נבדקו נתוני הקיבוץ הארצי באותה שנה. מצב הקיבוץ הארצי היה החמור ביותר והשוואתו לקיבוץ הדתי מבליטה את הפער ביניהם. רק ארבעה קיבוצים דתיים היו במצב קשה יותר מהקיבוץ הממוצע בקיבוץ הארצי.
לסיכום ניתן לומר כי הניתוח על הצטיינות הקיבוצים הדתיים נכון בעיקרו לגבי הקיבוצים הוותיקים, אשר לפי שיטת החישוב לקיבוץ ממוצע "סוחבים" אתם כלפי מעלה את כלל התנועה. על מצב הקיבוצים הדתיים בשנים האחרונות ועל השוואתם לקיבוצים החילוניים אני לומד מנתוני ברית פיקוח על כלל הקיבוצים. בעזרת מחקרו של ברק בן יעקב (שהוזכר לעיל) נבדקו נתוני השוואה מדוחות הרווח וההפסד המאוחדים של הקיבוצים הדתיים והחילוניים וכן נתוני מאזניים על החוב לזמן ארוך, סך כל החוב וההון העצמי. הנתון הבולט ביותר הוא הוצאות המימון הקטנות של קיבוצי הקיבוץ הדתי שהן תוצאת מבנה החוב הסולידי שלו; גם הוצאות הקיום הקטנות של הקיבוץ הדתי משפיעות אך לא בצורה כל כך מכרעת.

סיכום בחינת ייחודו הכלכלי של הקיבוץ הדתי
בעצם ימים אלו עדיין בולט יתרונו הכלכלי של הקיבוץ הדתי, גם אם הפער בינו לבין הקיבוצים החילוניים מצטמצם וגם אם בחלק מקיבוציו (כמו בקיבוצים אחרים) התגלו לאחרונה משברים כלכליים. תהליך השלמת ההסדרים בקיבוצים החילוניים יחד עם ההתייעלות כתוצאה מהשינויים בהם תרם לצמצום הפער. בין הקיבוצים הדתיים (כמו בין החילוניים), הקיבוצים המצליחים כלכלית לא משתנים ונשארים שיתופיים והקיבוצים המפסידים "נאלצים" כחלק ממאבק הישרדותם - להשתנות. בקיבוצים שהשתנו צומצמו ההפסדים התפעוליים ושופרה היכולת להתמודד עם החזרי חובות העבר. לנוכח הפערים הגדולים בביצועים הכלכליים בקיבוץ הדתי בין הקיבוצים הוותיקים והצעירים, נוקט הקיבוץ הדתי בדרך של אימוץ, הדרכה ותמיכה בקיבוצים צעירים על ידי קיבוצים ותיקים - מבוססים .
נושא הקיבוץ הדתי וייחודו הכלכלי מעניין גם את כלל הציבור. בעיתון "הארץ" ב-17/12/2004, בכתבה של אלי אשכנזי, לקראת מועצת הקיבוץ הדתי, צוינה בין היתר הצלחתו היחסית של הקיבוץ הדתי לעבור את משבר הקיבוצים הגדול. עוד מוזכר שם, כי גם בקיבוץ הדתי נאלצו הקיבוצים המפסידים להיכנס למעגל השינויים על מנת לשרוד. בכתבה זו מנסה העיתון לקרב את הציבור הרחב לתנועת הקיבוץ הדתי ולחשוף אותו לסוגייה - "פני הקיבוץ הדתי - לאן?!"



למאמר המלא של ד"ר רן חכים "יחודו הכלכלי של הקיבוץ הדתי"
חסר רכיב