תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

קיץ חם

02/08/2006
עמודים תמוז - אב תשס"ו (705) 8
קיץ חם
עינת לב

"צר היה כל כך
הייתי אז מוכרח לפרוש כנפיים
ולעוף"
(יענקלה רוטבליט)

רציתי לכתוב על ימי קיץ סתמיים, ארוכים.
רציתי לכתוב על החופשה הגדולה, על טיולים וטבילה במעיינות ועל ציפורי הנדוד העתידות לפקוד את שמי העמק בקרוב.
רציתי לכתוב על שלפי שבולים, על הגלבוע הצהוב, השקט, על ההרים הנכונים לשוחח עם אלו שחיים בהם גם בשממונם הקייצי.
אבל מטר קטיושות המצטרף לממטרים קבועים של קסאמים ושלושה בנים- חיילים חטופים לא מרשים לי.
י"ז בתמוז. אני מתבוננת בילדי הרך, הנם את שנתו, נחרדת כי לא לנצח אוכל להגן עליו, כואבת את כאבן של אמהות לבנים שהיו ואינם.
י"ז בתמוז, אני קוראת במגילת איכה: "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" והפסוקים מהדהדים בי הלוך ושוב.
גלתה יהודה? והרי חזרה, ואנחנו כאן, בארץ היפה שלנו, הולכים יחפים על אדמת העמק.
היא ישבה בגויים? אבל במציאות שאני נולדתי לתוכה, הגויים יושבים ביהודה, נושאים ונותנים אתנו, לעתים בדרכי שלום ולעתים בכאב ובמלחמה, ויש ולא נמצא לנו מנוח, בנינו הולכים שבי ועננת מלחמה מעל ראשינו ואנו – אנה אנו באים?
כל רודפיה השיגוה בין המצרים. רגלי נושאות אותי אל המיצר בדרום רמת הגולן, מעבר צר בין נחל מיצר לנחל עין גב המותיר אותנו לבד, חשופים ופגיעים מול אויב מר. תחושה קשה של חוסר אונים.
"עננו ה' עננו... כי בצרה גדולה אנחנו... אל תסתר פניך ממנו... יהי נא חסדך לנחמנו..."
י"ז בתמוז. זכרוני אינו מאפשר לי לשכוח כי בימים האלה לפני כשנה התלהטו הרוחות ומחלוקת גדולה קרעה אותנו, ובסופה כאבנו כולנו את כאב אחינו הנעקרים מבתיהם.
ובימים האלה לפני שנים כאבנו את חורבן המקדש.
"מן המיצר קראתי יה, ענני במרחב יה"
כי במקום הצר בו אין יותר לאן לפנות וידינו קצרות מהושיע, במקום בו כוחנו ועוצם ידינו אפס – לא נותרת לנו ברירה אלא להרים עיניים לשמיים ולצעוק. ומתוך זעקת הנפש, מן המקום המבטא את הכאב ופונה אל מי שאמר והיה העולם – באה ההתרחבות.
הפניה אל האלוהים במיצר מוציאה אותי אל המרחב, אל המקום בו תנועה ונשמה ונשימה, מקום בו שדות פורחים ושבולים צומחות בגו זקוף, מקום בו חמניות מישירות מבט אל השמש.

ומגילת איכה חותמת: "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם"
התפילה לשוב נושאת בחובה אמונה חזקה שגם אם חטאנו, גם אם רחקנו מעצמנו ושכחנו את מקורנו ושבענו מחלוקות קשות ומלחמות אחים והחטאה פנימית, עמוק בפנים עוד מסתתר בנו גרעינה הטהור של הנשמה, עוד יש בנו את הזיק הקושר אותנו עם רבונו של עולם, ועם כל הכאב – יש לנו לאן לשוב.

י"ז בתמוז וט' באב.
בימים האלה אנו עתידים להנחם.
ואולי השנה נזכה, אולי השנה יהפכו לנו ימי בין המצרים לימי שמחה ואהבה, אולי השנה ניפגש כולנו בירושלים מתוך תשובה ופיוס, נחמה ותיקון, ויבואו לשם גם בנינו שנפלו בשבי?
אמן.

מעלה גלבוע

חסר רכיב