תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מילים וסמלים

10/05/2006
עמודים ניסן - אייר תשס"ו (703) 6
מילים וסמלים
תגובה על "פרידה ממימד" לאמנון שפירא

אמנון שלום רב,

קראתי ב"עמודים" האחרון את דבריך תחת הכותרת "פרידה ממימ"ד", בהם התרכזת במאמרו של הרב מלכיור. במקומו של מלכיור גם אני לא הייתי מנסח כך את דעתו, אך גם לא את הציטוט ואת הפירוש המרחיב שלך, של דבריו.

באשר לי, נסערתי מאזכורך בהקשר זה של ה"שטירמר". זהו העיתון שצמוד לכותרתו כתוב היה "כשדם יהודי מותז וכו' '". אני זוכר גם את קריאתך "יודנראט" על חבר שדה אליהו שקיבל את המינוי שהוצע לו. גם במקרה זה, במקומו לא הייתי נענה להצעה ואעפ"כ בירכתיו בכתב על תעוזתו.
הבעיה היא שלהכחשת השואה יש שתי פנים: האחת - להד"ם והשנייה - ביזוייה באמצעות השימוש בה בוויכוח של יהודים בינם לבין עצמם. אי אפשר לטעון כי אירועי השואה משמעם הייחודי כאילו קרו ב"פלנטה אחרת" – כינויו של קאצטניק – ומאידך לעשות בהם שימוש מהסוג שאתה עושה.

מכחישי השואה מסוגו של אירווינג ודומיו היו רואים בכך הוכחה לטענתם, כי הלא ליהודים עצמם משמשת השואה כאוסף תארים להדבקה על יריבים. כידוע לך, איני ניצול שואה, אך באחד מתפקידיי הייתי קשוב לסיפורי ניצולים שבליבם עוד הדהדו זיכרונות מעברם, כולל אישומי "קאפו". את קאסטנר הכרתי מקרוב בתפקידי ב-1953 ובלי לפרט אומר רק כי את האשמותיו של תמיר תיעבתי.
אתה טוען כי הרב מלכיור מייחס לבני-עקיבא ולציונות הדתית "את הרוע של כוחות האופל, המזכיר את ההסתה של הציבור החילוני–שמאלני אחרי רצח רבין". אבל אני גם זוכר תמונת הקצין הס.ס. באסיפה רבת ההמון, מי ישב על הבמה ומה היה ההמשך. ואז נזעקו: עלינו אתם מעלילים? אנחנו הלא כה זכים ורחוקים מכל אלימות יד ופה, אתם בעצמכם רצחתם בעזרת "שמפניה", במסגרת קונספירציה, שכל מטרתה יעילות ההסתה.

על חורבן הבית השני למדנו מן הסיפור האירוני–טריוייאלי בגמרא, של קמצא ובר קמצא, ובו עומק פסיכולוגי. דימוי השמות משאיר לנו את הספק – מי האשם העיקרי מביניהם...? לשון "סגי נהור". זה מתחבר יפה אל תיאור ההרס העצמי שבספר "מלחמת היהודים".
אפרים שילה
ירושלים
חסר רכיב