תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

קו המשווה

11/05/2006
עמודים ניסן - אייר תשס"ו (703) 6
קו המשווה
"הבקשה הפעם לא קלה, אך מעניינת. בכל שנה ביום העצמאות, בקיבוץ (וגם בעיר)
'לתפארת מדינת ישראל' - משואה מדליקים, גברים ונשים - נציגים נבחרים.
אנא המליצו, להדלקת משואה וירטואלית, על מפעל או פעולה, על איש או אישה, שאת קיבוצכם יכול לייצג 'לתפארת מדינת ישראל'.
כל הנ"ל בקצרה ואשמח אם תצרפו תמונה."
זאת הייתה הבקשה, והתוצאה (גם אם לא תמיד בקצרה, ועניין התמונה, התברר כבעיה) – לפניכם: לתפארת מדינת ישראל!

בארות יצחק
הניה לוי

להניה לוי, חברת בארות יצחק, מלאו באסרו חג פסח תשעים שנה ובה בחרנו "לתפארת מדינת ישראל" אם תצטרך לעלות על הבימה, להדלקת המשואה (הוירטואלית) היא תעשה זאת כאיילה צעירה, כי היא ספורטאית טובה..
הניה אינה ממייסדי הקיבוץ, לא לחמה בנגב ואף לא מילאה תפקידים מרכזיים. היא באה אלינו בשנת תש"כ מתוככי בני ברק, עם שני בניה וביקשה להיות חברת קיבוץ כי חיפשה קהילה דתית ציונית שבה תוכל לחנך את ילדיה לפי רוחה. משפחתה הענפה משתייכת לחוגים החרדיים.
הניה נולדה בפולין בתרע"ו, עברה את כל אימי השואה ועלתה ארצה בתש"ו. בזכות תכונותיה - בעלת משמעת עצמית, צנועה בדרישותיה, עקבית בדרכה ולוחמת שאינה מוותרת, הצליחה להשתקם אחרי גירושיה. קליטתה בקיבוץ לא הייתה קלה: היא באה בודדה וללא גיבוי של חברים לייסוד הקיבוץ, או לגרעין של הכשרה או נח"ל. היא כבשה את מקומה בכוח אישיותה ומעשיה.
עד היום אינה מוותרת על זכותה/חובתה להיות מעורבת בעשייה: עובדת בכריכיה (אחרי שעבדה שנים רבות במטבח ובמתפרה), שנים רבות התנדבה בבי"ח גהה, לוקחת חלק בכל פעילות תרבותית וחברתית, וכמובן לא נפקד מקומה בשיעורים ובתפילות.
הניה יודעת להיות ביקורתית ולדרוש מהזולת את מה שהיא דורשת מעצמה, לכן כדאי להקשיב להערותיה ולשקול אותן בכובד ראש.
הניה! גם אם גרמנו לך להסמיק, בשבילנו את הדמות שראוי להפנות אליה את הזרקורים ולהציב כדוגמא לזקנה מעניקה ומבורכת. סליחה אם הבכנו אותך קצת.
(כתבה: עטרה)

טירת צבי
"לעטרת צבי ולצפירת תפארה"

כשאוכלוסיית מקימי טירת צבי ה"ותיקים" עברו את גיל העצה והגבורה, הביטו אל העתיד בתבונה והחליטו להקים בתוך הקהילה מרכז סיעודי לטיפול ממושך.
הבניין זכה לתרומות ותמיכה של מוסדות ממשלתיים שונים והוקם לתפארת... לפני כ- 15 שנים .
ספקנים הביטו וגיחכו, כאומרים: מי יעזוב את ביתו ויעבור למרכז סיעודי??
והנה, גם בפינה היפה החדשה הזו ניכרו כוחות החלוצים הותיקים.
ראשוני הדיירים ניסו, נכנסו, בדקו וברכו על המוגמר.
כשש שנים נוהל המרכז ע"י יזרעאלה כספי ונצברו בו ניסיון והכשרה מקצועית.
לפי דרישות משרד הבריאות הוחלפה המנהלת ובמקומה באה לורי בירגר, שהיא אחות מקצועית. האישור של משרד הבריאות אִפשר לקבל גם דיירים שאינם חברי קיבוץ ומעוניינים ליהנות משירותיו הטובים של המרכז. וכך הולך וגדל ומתפתח המרכז וזוכה להיקרא: "עטרת צבי".
ומה לתפארת מדינת ישראל?
עם השנים צובר המקום תאוצה ומתרחב. היום בשנת ה- 58 למדינה, מנהלת אותו מרגלית כהן המתגוררת בגן-נר. מרגלית עבדה בעבר 17 שנים בבית אבות ועם המומחיות בתחום הטיפול בזקן, היא סוחפת את צוות הבית אל מרחבים נוספים .
מדי שנה עובר המרכז ביקורת קפדנית של משרד הבריאות, בהצלחה,לתפארת ולגאון.
המרחב הזה נותן מענה למגוון צרכים אישיים של מטופלים ושל בני משפחותיהם.
במרחב, 15 חדרים אישיים, עוד ארבע דירות 'לווין', חדר אוכל מפנק, סלון מרווח, חדר תעסוקה חדש ועוד. אבל, לא המרחב או המבנה ל'תפארת מדינת ישראל',
אלא, הצוות. צוות שבו עובדות שבע חברות קיבוץ כמטפלות, מעסיקות, מבשלות ומרכזות ומטות בו כתף אל כתף עם חמש מטפלות מבית שאן ועם שני מטפלים שאינם חברי קיבוץ.
ועוד: איש אחזקה בגמלאות, דיאטנית, קוסמטיקאית, פיזיותרפיסטית ודרמה תרפיסטית – כולם חברי הקיבוץ.
הצוות מעניק טיפול אישי לכל דייר וליווי תומך לבני המשפחה.
בין כותלי הבניין נשמעים שירה, צחוק, תפילה, דרמה וסיפורי ראשונים.
הצוות מתמיד לשלב בפעילות את כל שכבות האוכלוסייה של טירת צבי; החל מילדי הגנים ששרים בו שירי שבת, דרך קבלת שבת מפי בנות מהתיכון וכלה בשיחות על עניני דיומא מפי בעלי תפקידים ומספרים שונים.
ועם כל זאת על מה תפארת המדינה?
אלה הלב, הידיים, העיניים והרגש, זוהי רוח הצוות הפועמת בין כותלי הבית.
רוח צוות בה כולם מלווים יחד כל מטופל וכל עובד ביום של שמחה וביום של כאב.
ובעיקר, נישאת רוח הצוות בשעות של משברים או של אבדנים שמזמנים עבודה במקום בו נוגעים יום יום בקצה חוט החיים האנושי.

(כתבה: רעיה בן דוד)
לביא
נורית פלג
"כל לידה היא חזרה על מעשה בראשית" (גילה גורי).

נורית פלג, בת לביא וחברת הקיבוץ, מיילדת מזה כ-27 שנים, עובדת בחדר הלידה בפוריה.
"הייתי אחות" מספרת נורית, "אך מטבעי אני תמיד מחפשת משהו חדש, והחלטתי ללמוד מילדות בבי"ח רמב"ם. ואכן, אני כל הזמן בהתרגשות חדשה, ביצירה חדשה. אני מאמינה שללידה יש השפעה על העתיד, על עתיד המשפחה, העם".
עבודתה בפוריה היא עבודה שחוצה ימים ולילות, שבתות וחגים (לא מעט ע"ח המשפחה) "וכמובן", מוסיפה נורית "כל מי שכורעת ללדת אני נוסעת איתה גם מחוץ לשעות עבודתי. אני בכוננות 24 שעות ביום." (צלצול הטלפון שלי העיר אותה לאחר משמרת לילה. "למה את לא מנתקת טלפונים"? שאלתי והיא ענתה אני מחכה לקריאה משתיים שלפני לידה...).
הנשים "שלא יכולות ללדת בלי נורית", מגיעות מכל האזור ובנוסף, בנות לביא שהרחיקו נדוד חוזרות לנורית כדי ללדת.
"מילא שבנות לביא לא יכולות ללדת בלעדייך, אבל איך קורה שיש לך קליינטורה נאמנה שכזו מכל האזור?"
"תשמעי" עונה לי נורית "אחרי שאני עוזרת לאישה בלידתה הראשונה בפוריה, אני ממשיכה לשמור על קשר חברי, וכך בלידה הבאה ובזו שאחריה הן לא מוותרות עלי".
אל חלק מהיולדות מתוודעת נורית כבר בקורס ההכנה ללידה. באוריינטציה של לידה טבעית, עם פחות התערבות, נורית משרה אווירה של ביטחון על היולדת, היא מביאה את האישה למודעות לתהליך הלידה, לכך שהיא מסוגלת לסייע בלידה ולעבור אותה, במקרים רבים, בלי עזרה רפואית פולשנית.

הכנה ללידה גם לבעל?
"בוודאי" משיבה נורית "מאוד חשוב שהבעל יבין את התהליך שתעבור אשתו וחשוב שהוא יהיה בלידה ויתמוך באשתו."
את ההכנה ללידה נורית מעבירה לזוגות בכל מקום אליו מזמינים אותה - באזור, ברמת הגולן ואפילו בקידה מקום מגוריה של בתה. "אני", מוסיפה נורית בחיוך רחב "יילדתי את בנותיי ואת כלתי, הבאתי לאוויר העולם את נכדיי".
אין שחיקה במקצוע?
"כמו שאמרתי זה תחום שכל פעם מחדש יש בו התרגשות גדולה, בריאה חדשה. התמחיתי גם בלימודי רפואה סינית והם העמיקו אצלי את התובנות ואת המשמעות של לידה טבעית ושיפרו את הגישה ואת היכולת שלי בתור מיילדת".
בזכות היותה מיילדת ובזכות הפתיחות החיובית, הצעירה והרעננה, יש לנורית קשר טוב וחזק עם זוגות צעירים, שהם בגיל ילדיה. היא קושרת קשר חם כמובן עם היולדת, ובנוסף נותנת תמיכה גם לבעל ולמעגל המשפחתי הרחב יותר ומרעיפה אהבה על מי שיילדה.
"בכל רגע נתון" אומרת נורית "כשקוראים לי, אני שמחה לבוא. כמו בשירה של דליה רביקוביץ "אני מסתכלת בקטן הזה ורואה את פרח לב הזהב מונח על הכר"”.
לתפארת מדינת ישראל.

(כתבה: יעל מילוא)
מעלה גלבוע
צדוק ליפשיץ

לכבוד אנשי החזון והעמל שנושאים בעול מימי הקמת הקיבוץ ועדין לא עייפו.

צדוק הגיע למעלה גלבוע כנחלאי צעיר ומתולתל ובנה כאן את ביתו עם נעמי. מבית - רוח החן והחיוך שורים על כל הנכנס בפתח, ומחוץ - אוזן קשבת, התלהבות נעורים, והרתמות לחזון הבא. גם מעשי החסד שמאחורי הקלעים אינם פוסקים לרגע, והכל מלווה במוסיקה קלאסית, כשצדוק הצ'לן הראשי ואליו נִלוֵות המשפחה כולה בכליה השונים. במישור הציבורי, המשולב בחיי המשפחה בלי הפסקה, כיהן מספר פעמים כמזכיר פנים והיה שותף בבניית הלול ובפיתוחו במשך השנים. היום הוא משמש; הן כמזכיר הקיבוץ והן כמנהל שותפות הלול הוד טוב גלבוע. אשרינו שזכינו ליהנות מחכמת החיים ומסבר הפנים הנעים.
עין הנצי"ב
יום כיפור במושב מולדת

עוזי פז – חבר יקר מפז (כהגדרתם של אנשי מולדת)
מתפלל כבר 25 שנה ביום כיפור במושב מולדת. ממה זה התחיל ולאן הגיע, מספר עוזי:
הכל התחיל בזמן צעדת הבוקר לשטחי האימונים. לפתע מצאתי עצמי מוקף במספר הולך ורב של חיילי מילואים שאת רובם לא הכרתי. הם שואלים ואני משיב. לאחר זמן, בקשו כמה חברים מהמושב מולדת (שברמות יששכר,ליד כוכב הירדן) שאבוא לתת להם שעורים ביהדות. הסבירו לי שביום כפור האחרון הם התכנסו והחליטו שחייב להיות ביישוב "חוג למסורת". הם פונים דווקא אלי ,כי הם היו בין אותם החיילים ששמעו אותי באותו מחנה אימונים.
נעניתי ברצון ולא יכולתי לשער עד לאן נרחיק.
פעם בשבועיים נסעתי למולדת ומצאתי אנשים תאווי דעת, רובם בגיל העמידה, לחלקם הגדול יש "גירסא דינקותא" במידה כזאת ואחרת. בחרתי ב"פרקי אבות", כי אין בהם הלכה מחייבת.
כחודש לפני "החגים" נפלה ההפתעה הגדולה. רוצים לקיים את תפילות יום הכפור במושב כפי שמקובל בעין הנצי"ב ! גייסתי חבר שלימד אותם את המנגינות והיכן עומדים ועוד ועוד. החברים השאילו מחזורים וטליתות, ספר תורה הבאנו איתנו מהקבוץ, צעירים מהתיכון עברו לפני התיבה והבנות עזרו לנשים להתמצא במחזור. בזמן התפילה הוספתי הסברים שיקלו על הבנת הכתוב. השיא היה בעת תפילת נעילה. כמאה ועשרים טף וזקן גדשו את המקום בהתרגשות רבה לשמיעת תקיעות השופר.
לאחר שנים הוכרז חדר האוכל למקום תפילה קבוע והובא ארון קודש ובו ספר תורה מהמשפחה של יוסקה בדיחי, איש המושב "שמאחורי הקלעים". בערב שבת מתקיימת תפילה של אנשי המקום וגם בר מצווה חוגגים ב"בית הכנסת".
גם מחזורים וטליתות רכשו להם, אבל לתפילות יום כפור הם עדיין זקוקים לעזרת עין הנצי"ב.
אנו מקווים שלאחר עשרים וחמש שנים רצופות, הם יצאו לעצמאות ואם לא, בעזרת השם, נמשיך בחוויה המרוממת של התפילה הזכה.

בית רימון
אברם ברניגר

אברם קיבל על עצמו בהתנדבות שני תחומי עיסוק בהם הוא מתמיד שנים רבות ובהצלחה רבה.
אברם משמש גבאי בית הכנסת מזה כ - 15 שנה. אברם מנהל את ענייני הגבאות ביד בוטחת ורגישה ומתוך כבוד לכל הקהילה. הוא החל את התפקיד עוד "בבית הכנסת הישן" שלנו, עם כל המגבלות שהיו בו ועבר אתנו למבנה החדש, עם כל הרגישויות הנדרשות במעברים כאלה והכרוכות בהם.
אברם זוכה להערכה ואמון מכל שכבות הציבור; נוער ובוגרים, חברי קיבוץ ותושבים. כל עבודתו נעשית במאור פנים ומתוך קבלת הסכמה רחבה.
בנוסף, קיבל אברם על עצמו משימה נוספת. לפני שנים הנהיג הרב הלל אוסדורפר זצ"ל לימוד משנה יומית כל יום אחרי תפילת ערבית. מזה אחת עשרה שנה לוקח אברם על עצמו אחריות ללימוד זה. בכל ערב הוא מלמד בבית הכנסת את המשנה יומית, וכבר סיים ללמד את רוב המסכתות.
על כל השקעתו זו ובהוקרה מכל הקהילה, בחרנו באברם להדליק את המשואה.

מגדל עוז
גדליה גולדבלט

גדליה, רכז הבטחון המיתולוגי במגדל עוז, הגיע לארץ לבדו כעולה חדש משיקגו, עם הכשרת בני עקיבא, לקבוצת יבנה ובשנת 1980 הגיע למגדל עוז.
גדליה עבד במשך שנים בגד"ש עציון, קם באשמורת הבוקר לפלחה וחוזר אי שם בשעות הלילה המאוחרות אח"כ למד ברופין ניהול מוסך ועבד מספר שנים בתחום, עד שעשה הסבה למחשבים, תחום בו הוא עוסק עד היום , יחד עם היותו רבש"צ הקיבוץ.
גדליה הפך ל"מר ביטחון" לפני כעשר שנים. הוא משקיע ימים ולילות (פשוטו כמשמעו) בנושא הביטחון, בהדרכת השומרים, בביקורת נשק, בכוננות, באימון החיילים וכיתת הכוננות ועוד. צה"ל הכיר בפוטנציאל וברצינות של גדליה והפעיל דרכו יוזמות שחלקן התחיל כ"פיילוט" צה"לי אצלנו בקיבוץ. כך היה לדוגמא עם הקמת כיתת הכוננות הראשונה בארץ, אצלנו בקיבוץ.

בשנים האחרונות, עם התחממות הגזרה, הפעילות והאחריות רק גדלה. גדליה מוקפץ בלילות לאירועים שונים; התרעות של "הגדר החכמה" שהוקמה סביב הקיבוץ, ירי על מפעל הבטון, מארב של הצבא בסמוך לגדר, גניבת עגלים ועוד. כל זה לבד, בשקט, בזמן שאנחנו, חברי הקיבוץ, ישנים בנחת ורק שומעים עליהם בדיעבד מהחדשות ברדיו...
איש אחד, שבמשך שנים, עושה לבדו פעילות בט"ש יומיומית.

הרצינות והאחריות של גדליה נוסכת שקט ותחושת ביטחון בקיבוץ. טוב לדעת שיש על מי לסמוך, ונושא הביטחון נמצא בידיים הכי טובות שיש.
גם צה"ל מכיר בכך. גדליה נבחר השנה כרבש"צ המצטיין בכל אזור יהודה ושומרון!

בהוקרה על כל האמור, ולמרות שהוא בטח מה זה יתעצבן על החשיפה, בחרנו בגדליה כמדליק המשואה הוירטואלית שלנו.


קבוצת יבנה
מייק נעמן

מייק נעמן, חבר משק (בן משק מלידה) בן 66 שנים.
עובד 14 שנים כמתנדב בבתי סוהר.
פעם בשבוע הוא עוסק בהדרכת אסירים "בבית ספר להורים".
מדריך אסירים שהם הורים ועוזר להם לחדש קשרים עם ילדיהם, שנותקו בעקבות המאסר או שהם מורכבים ובעייתיים.
עובד עם אסירים ואסירות – הורים מסוממים, הורים מכים וכו'. למשל – הוא מלמד ומדריך הורה אסיר איך לדבר עם ילדיו בטלפון...
מייק עבד בבתי סוהר "נווה תרצה", "ניצן", "מעשייהו", "איילון", "אשל", "דקל", "אוהלי קידר", "כלא שיקמה", ו"גבעון" – בית סוהר הנותן הזדמנות אחרונה לשיקום האסיר
לאחר שהיה ב3 – 4 בתי סוהר.
הוא עובד ומדריך בנושא מודעות עצמית; כניסה להתנהגויות המודעות של האסיר והדרכה בנושאים הקשורים בבחירה מתוך מודעות..

כמו כן, עובד מייק ברשות למלחמה בסמים בראשון לציון.
הוא עובד עם הורים שילדיהם, בגיל חטיבת הביניים ומעלה, שותים אלכוהול או צורכים סמים.
והוא מדריך את ההורים בנושא "החזרת הסמכות ההורית הביתה".
מייק מאד מרוצה מעיסוקיו והוא מרגיש בכך שליחות.
שלוחות
מוני ערמון

מוני נבחר לא בזכות מעשה גבורה חד פעמי אלא דווקא בזכות עשייה של עשרות שנים בכל התחומים-בעבודה,בחברה ובתרבות של שלוחות.

עד היום, בהתקרבו לגיל 80, אחראי מוני על הקיטור בשלוחות ולא אחת הוא נקרא לטפל בתקלות בשעות לא שגרתיות.
בנוסף לכך הוא מעורב בעשייה הציבורית. עד לפני זמן קצר היה חבר מזכירות והיום הוא חבר בצוות "אופק" שבודק חלופות אפשריות לעתיד שלוחות.
המיוחד באישיותו של מוני, מלבד נועם הליכותיו היא העובדה שלמרות האמונה החזקה שלו בעקרונות הקיבוץ, הוא פתוח לשמוע גם דעות אחרות .

מוני מייצג את כל התכונות הטובות שאנו משתדלים לטפח בקהילה שלנו- חריצות, צניעות, נחמדות והיכולת להסתגל לעולם המשתנה שסביבנו.

חסר רכיב