תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

אדמת מריבה

23/03/2006
עמודים אדר תשס"ו (702) 5
אדמת מריבה
גדעון ישראלי

הימים ימי ערב בחירות,הויכוחים מתלהטים, נושאים עולים ויורדים, מפלגות קמות ונופלות,
מתאחדים, מתפצלים וחוזר חלילה.
אני מבקש להאיר נושא שעולה פעמים רבות לסדר היום, זוכה לתגובות קצרות ונעלם.
דובי הלמן, מזכיר התק"מ לשעבר וחבר קיבוץ יטבתה חוזר ומעלה סוגיה זו פעמים רבות - מי מחזיק בקרקע בארץ ישראל?
שיבת ציון החדשה האמינה שהיהודי החדש יתיישב בארץ, יעבוד את האדמה ויאחז בה.
ראשית ההתיישבות הקיבוצית והמושבית (קצת בניגוד למושבות) הפיחה תקוות שאכן כאן בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות וכאן יקום דור חדש של צברים גאים וחסונים שיקשרו את גורלם בקרקע ,ויישובים רב דוריים ינצנצו על מפת הארץ. החלום היה שבאחוזת הקרקע של משפחת כהן בנהלל (לדוגמא) ,כאשר תגיע לביקור אחרי 150-100 שנה תמצא את משה כהן על הקרקע.
חשבו וחשבנו שנדבק בקרקע ובה נמצא את פרנסתנו וייעודנו בחיים.

עד כאן ההקדמה וכאן מגיעה האמירה:
על אדמת ארץ ישראל ניטש קרב בין היהודים לערבים. מי שיחזיק בקרקע, מי שיעבד אותה, יחרוש, יזרע, יקצור ויזמור,הוא שיזכה בה.
על מנת להגיע למטרה צריכים לנקוט באופן דחוף בשני צעדים:
הצעד הראשון - לדבר על זה ולחנך לזה. הצעד שני - לנקוט פעולה בכל הרמות על מנת להגיע לתוצאות. אמנם, בימים אלו אינני נותן דוגמא אישית ואינני עוסק פיזית בעבודת האדמה,
אך עיסוקי בבנייה ובפיתוח גם הוא נחוץ בכדי להגיע למטרה.

לסיכום, צריך למצוא מכנה משותף בין המפלגות הציוניות להגשמת מטרה חשובה זו.

עין הנצי"ב
חסר רכיב