תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

ראובן ארצי

19/01/2006
עמודים טבת תשס"ו (700) 3
הבה נצאה במחול

בתאריך 21.03.04 הגבתי במכתב קצר למערכת "עמודים", על המגמה לקרב את התנועה לציבורים "אחרים". חשבתי לתומי שמאז, תניח לנו מחלקת החינוך, אך לצערי התבדיתי.
הפעם, כדי להמעיט בשמחת הפורים (ולא רק בה) בדרך בה חלקנו עדיין נוהגים, משתמשת ההנהגה החינוכית בפורום מזכירי הפנים כמנוף להשקפותיה, בחינת "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". כשאני באתי לקיבוץ, לא היה דבר טבעי מאשר לרקוד יחד (בנים ובנות, כמובן). לא היו "כוונות". ה"כוונות" באות כשמדגישים שיש כוונות. הטענה ש"זה לא אורח חיינו", כפי שנכתב, מצריך אותי לשאול - מי קובע את אורח חיינו? אולי לקרוא עיתון יומי (מחוץ ל"יתד נאמן") או לצפות בטלוויזיה אינם אורח חיינו? עד כמה שידוע לי, הפלורליזם הוא אורח חיינו ותורם לאוֹרֶךְ חיינו.
אני מכבד את אורח חייהם של הציבור החרדי והדתי לאומי "העדכני" מחוץ לתנועה הקיבוצית, אך כמו שאומרים בצרפתית: vive la petite difference - יחי ההבדל הקטן. בואו ונטפח את ההבדל ובשום שכל.

ראובן ארצי
קב. שלוחות

תשובה לראובן ארצי

מכתבים למערכת


ראובן שלום!

מודה לך על תגובתך. אנסה להתייחס אליה, ולהסביר מהם המניעים שעומדים מאחורי אותה גישה שהוצגה.

לשם כך חשוב לי לציין מספר נקודות:

1. אין לי שום יומרות "לכפות" על הקיבוצים משהו שאינם רוצים בו או שאינם מאמינים בו.

2. נראה לי לגיטימי, להאיר כיוונים שכתוצאה מהעבודה בשטח אנו נתקלים בהם, ונראים לנו נכונים יותר.

3. מאוד יכול להיות, שאם לא הייתי עוסקת בחינוך, הנושא הזה היה פחות בהיר לי ופחות מחודד כפי שהוא היום.

4. לדעתי, להשוות תקופות זוהי שגיאה מלכתחילה. חברה בריאה צריכה לצמוח כל הזמן, לבדוק את עצמה, להגיב לשינויים ולתהליכים המתרחשים בסביבתה.

מתוך דבריך אני חשה ברצון עז להמשיך בדרך בה נהגנו. כאנשי חינוך, חלה עלינו המחויבות לבדוק מהן ההשלכות החינוכיות שקיבעונות אלו טומנים בחובם.

בחינוך אנו מחויבים לבדוק אלו מסרים, גלויים וסמויים, אנו מעבירים לילדינו, במיוחד כשמדובר במציאות כה מורכבת ופלורליסטית, ומתוך כך להיות לעיתים פתוחים לשינויים של גישה שהתאימה לתקופה מסוימת, ובמציאות המתירנית של היום הופכת להיות בעייתית יותר.


ב ב ר כ ה

ציפי סטרשנוב
חסר רכיב