תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

זוכרים בקיבוץ שלוחות

15/01/2006
עמודים טבת תשס"ו (700) 3
לראות את הזיכרון


זוכרים בקיבוץ שלוחות
מאת: גילה קפלן

ששה עמודים אפורים, מחוספסים, מתנשאים לגובה של 3 מטרים, סדורים בצורת עיגול...
כל עמוד הוא מצבה,
כל פאה בעמוד, היא מצבה למשפחה או שתיים, או שלוש...
כל משפחה היא אמא ואבא, ילדים...
כל אחד הוא עולם ומלואו, עולם שהיה והושמד באכזריות על ידי הצורר הנאצי.

ומסביב, בית הקברות של קיבוץ שלוחות. בית קברות צנוע, שליו וירוק, עלים שנשרו מרפדים את האדמה, מטע התמרים סביב ונוף העמק והגלבוע מזכירים את החיים שמחוץ למקום הזה...


לפני מספר שנים הוקמה בקיבוץ שלוחות אנדרטה עליה חרוטים - חרוצים בכתב שמות בני משפחה של חברי שלוחות שהלכו לעולמם בשואה.
חסידה לנדאו, אמנית, ילידת פולין שעלתה לארץ בשנת 1933 בתור ילדה וחברת הקיבוץ זה שנים רבות, היא המתכננת והעומדת מאחורי ביצוע האנדרטה.
חסידה מספרת על התהליך שקדם להקמת האנדרטה:

"עוד לפני הקמת האנדרטה בבית הקברות, יצרתי על קיר בית הכנסת החיצוני פסל תלוי, המורכב מששה עמודים יצוקים בצורת משולש, המטילים צל אחד על השני. בין העמודים משולבות אבני אילת אדומות כסמל של אש ודם ואבן אחת ירוקה ממכרות תמנע כסמל לתקווה. הפסל הזה הוקם כמחווה לחברי שלוחות, שנתנו מכספי השילומים שלהם לטובת בניית בית הכנסת.
בהקמת הפסל התלוי על קיר בית הכנסת, כמו גם בהקמת המצבה בבית הקברות, עזר לי רבות שותפי לפרויקטים רבים חיימק'ה שכטר, חבר הקיבוץ.

הפסל התלוי הוא שנתן את הרעיון להקמת מצבה בבית הקברות. מי שדחף ועודד אותי היה אורי, בעלי, שהוא ניצול שואה.
הקמת האנדרטה לוותה בתהליך ארוך ומשמעותי עבור החברים. ראשית יצרנו ספר זיכרון, שאותו מוציאים כל שנה בי' בטבת. הספר עטוף שק והדפים בתוכו בצבע בז'.
על הדפים מודפס חיתוך עץ של 'יזכור' כמסגרת, ובכל דף - שמות בני משפחה שנספו בכתב ידם של החברים, שהעבירו לחסידה פתקים עם שמות יקיריהם.
הספר מאפשר להזכיר גם שמות של בני משפחה רחוקים כמו דודים ובני דודים וכל משפחה יכולה לקבל כמה דפים בספר".

בתהליך תכנון האנדרטה, הייתה חשובה לחסידה האווירה שסביב ובתוך האנדרטה. האנדרטה נבנתה מבטון פשוט וחשוף, יצוק על קרש גס. לוחות הזיכרון גם הם מבטון אפור, ושמות בני המשפחה נחרטו בהם בתהליך מעניין ומורכב והם נראים כאילו נכתבו ביד -"אותיות עם חיים", ולא אותיות מתכת קרות.
לכל משפחה מוקדש לוח, המשמש כמצבה אישית ומקום להתייחדות.
בזמן הקמת האנדרטה, בנתה חסידה דגם 1:1, שהתנשא לגובה של שלושה מטר, וערכה ניסיונות בהצבת העמודים.
בסופו של דבר נבחר להעמיד את העמודים בעיגול, מה שנותן גם תחושה מסוימת של מועקה אך גם אפשרות של ניתוק מהחוץ, התבודדות והתייחדות עם זכר הנספים.

בכל פעם שיוצאים חברים לבית הקברות, אם בלוויות או אזכרות משפחתיות, אם ביום הזיכרון הכללי לחברי המשק ואם בט' באב, הם פוקדים איש איש את מצבת בני משפחתו, ומתייחדים עם זכרם.



חסר רכיב