תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

בין חנוכה לעשרה בטבת

15/01/2006
עמודים טבת תשס"ו (700) 3
בין חנוכה לעשרה בטבת

אחד הזיכרונות שלי כילד בסוף חג החנוכה הוא הקושי בידיעה שבשבוע הבא עומד להגיע צום עשרה בטבת. איך עוברים מחג כל כך שמח ליום עצוב? במשך השנים הרגשתי שעל שמחת החנוכה מעיב ענן יום הצום המתקרב ובא. (הפיכתו של יום עשרה בטבת ליום הקדיש הכללי, הוסיפה לתחושת העצב, אך במאמר זה אגע בעשרה בטבת בעיקר במשמעותו הקדומה).
המסורת קושרת שלשה ימים רצופים בחודש טבת כימי תענית:
היום הראשון: ח' בטבת- יום בו נסתיים תרגום השבעים. בדרך נס כל שבעים ושניים החכמים מתרגמי התורה כיוונו לדעה אחת ותרגמוה באופן שווה.
היום השני: ט' בטבת- יום מותם של עזרא ונחמיה.
היום השלישי הסוגר את הסדרה הוא י' בטבת- יום תחילת המצור של נבוכדנצאר על ירושלים.
המשותף לשלושת ימי הפורענות הוא "חטא הכימות" - מצב בו דבר נשגב וגבוה הופך להיותו דבר ניתן לסופרה ולהשוואה.
ח' בטבת היום הראשון בסדרה, הוא היום בו הסתיים תרגום השבעים והיה צריך להיחשב ליום שמחה. יום בו עמדה חכמת ישראל במבחני הגויים ובדרך נס הצליחו כל החכמים לכוון לדיעה אחת ולתרגום אחד.
חז"ל בחרו לתאר יום זה כ"יום הקשה לישראל כיום שנעשה בו העגל".
כמו העגל שמסמל אלוהות מאובנות ועבודה זרה, כך תרגום התורה שצלח מבחינה מילולית השמיט את הרובד הנוסף הטמון בתורה, הרובד שמעבר למילים. כמו שהיה אומר הכהן הגדול ביום הכיפורים "יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן" ולפיכך קבעו חז"ל יום זה ליום תענית עבור יחידים.
יום ט' בטבת הוא יום מותם של עזרא ונחמיה: עזרא ונחמיה היו היוזמים והדוחפים לבניית המקדש. בחזונם ראו את הבית המתחדש כחידוש הברית בין ישראל לה' וזאת למרות חוסר האמונה ששרר בקרב גולי בבל. מותם של עזרא ונחמיה מקבע את נחיתותו הרוחנית של הבית השני לעומת הבית הראשון.
ביום י' בטבת יום תחילת המצור בית המקדש עדיין עומד על מכונו, אך גזרת הקץ כבר מרחפת באוויר. למרות החורבן המתקרב עדיין ניתן לשנות את הגזירה.
תפיסת המציאות כבלתי ניתנת לשינוי טומנת בחובה את החורבן המשמש ובא ולא משאירה פתח לשינוי וחזרה בתשובה.

כך גם המעבר מימי החנוכה השמחים ליום עשרה בטבת. ימי האבל באים להזכיר לנו את הצורך להסתכל מעבר למה שנמצא כאן ועכשיו, הצורך להסתכל על ניצחון רוחני וערכי שמעבר לשמחה המיידית. ללא הבנת המציאות ככזאת, השמחה בניצחון הצבאי, עלולה להפוך את חנוכה לחג המציין אירוע היסטורי בלבד.
חלק ממשמעות ימי התענית היא היכולת שלהם להפנות את תשומת ליבנו כי חגיגת חנוכה היא תהליך שהתרחש לא רק בהיסטוריה אלא ממשיך ומתקיים בעולמנו ויכול לגעת בהווית החיים שלנו כאן. משמעות הקרבה בין חנוכה לעשרה בטבת היא היכולת לשאול את עצמנו עד כמה החנוכה שחגגנו השנה היה כ'דאשתקד' והאם הוא נגע גם בעולמנו הרוחני?

זיו זליגר, מעלה גלבוע

חסר רכיב