תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

תושבים

28/10/2005
עמודים תשרי - חשוון תשס"ו (698) 1
ארבעה מי יודע?
יונה ברמן

- "תושבות" -
כרגע מדובר ב-4 קיבוצים בתוכנו - מספר זמני, כנראה
ישנם קיבוצים נוספים ש"הפשירו" את נושא "התושבות"
ומשפחות צעירות, בהן גם בני משק בעלי משפחות, שמצטרפים לתושבות לקיבוציהם

ארבעה קיבוצים "זעירים" בתנועה שלנו קלטו בשנים האחרונות
משפחות תושבים במספר הולך וגדֵל
כשהבינו שלא ישרדו ללא שינוי באופן הקליטה
היום הם כבר לאחר שינוי מבנה הניהול הארגוני בקיבוץ
שבא לידי ביטוי במינוי "מנהל קהילה"/"מזכיר קהילה" לצד "מזכיר פנים" של הקיבוץ

נציג לפניכם את הקיבוצים: מעלה גלבוע ומירב, בית רימון וראש צורים

תמונת מצב לראשית שנת תשס"ו

מעלה גלבוע
השינוי המשמעותי שהתחולל בקיבוץ: בשנת 1998
מספר המשפחות בנקודת השפל של הקיבוץ: 25 משפחות
המצב היום: סך-הכול 68 משפחות
מתוכן 24 בתי אב קיבוציים
ו-44 משפחות בקהילה.
ניהול היישוב: "מזכיר הקיבוץ" – צדוק ליפשיץ
"מנהלת הקהילה" – עדי הולצמן
תפקיד "מנהלת הקהילה" הוא תפקיד חדש שהוגדר ונבחר בשנה האחרונה.
גופים נוספים ביישוב: ישיבת הקיבוץ הדתי, שמניינה בתחילת תשס"ו כ-150 תלמידים.
קליטה: בשנה האחרונה נקלטו 8 משפחות חדשות במעלה גלבוע.

מירב
ראשית השינוי: שנת 1998
מספר המשפחות בנקודת השפל של הקיבוץ: ב-1994 היו שיא של 35 משפחות בקיבוץ. ב-1996 הסתמן קיפאון, עזיבות של משפחות וצפי לעזיבות נוספות. גם המצב הקשה במעלה גלבוע השכנה היה בשביל אנשי מירב איתות לבאות.
המצב כיום: 37 משפחות חברות הקיבוץ
37 משפחות תושבים
וסך-הכול 74 בתי אב
ניהול היישוב: "מזכיר הקיבוץ" - עמוס בן נון
"מזכיר היישוב" - יהונתן דוכן
תפקיד "מזכיר היישוב" הוגדר ונבחר בשנה האחרונה. יהונתן מונה לתפקיד לפני 10 חודשים. אגב, גם עמוס חדש בתפקידו אבל התפקיד קיים מיום הקמת הקיבוץ.
גופים נוספים בקיבוץ: "בית הילד" – 11 ילדים, מגילאי גן ומעלה, קיים כבר 11 שנים. קשר ותמיכה של הקיבוץ עם הבוגרים נמשכים גם לאחר שהם מסיימים את "בית הילד".
קליטה: בשנה האחרונה נקלטו 11 משפחות חדשות במירב.

ראשית השינוי: אמצע שנות ה-90. משפחות עוזבות ולא באות אחרות במקומן. גם גרעיני נח"ל כבר לא מגיעים. החברים מבינים שלא יעלה בידם לגדול מספרית.
מספר המשפחות בנקודת השפל של הקיבוץ: בתקופת השיא בסוף שנות ה-80, היו 35 משפחות בקיבוץ. בנקודת השפל ירדו עד ל-16-15 משפחות של הקיבוץ, ועם המספר הזה נשארו עד היום.
תחילת בניית השכונה: בשנים 2000-1999.
המצב כיום: 61 משפחות ביישוב, מתוכן: 16 משפחות קיבוץ
5 משפחות של צוות המכינה
39 משפחות תושבים
ניהול היישוב: "מזכיר הקיבוץ" – יוסי יורב
"מזכיר היישוב" - יוסי טייכמן (בתפקיד זמני לאחר התפטרותו של המזכיר הקודם).
גופים נוספים ביישוב: מכינה קדם-צבאית-ישיבתית "כרמי רימון", שנה שלישית בקיבוץ. מונה 40 תלמידי שנה א' ו-15 תלמידים שנשארו לשנה ב', עד לגיוסם לצבא.
קליטה: בשנה האחרונה נקלטו 8 משפחות חדשות.

ראש צורים
המצב היום: סך-הכול 89 משפחות
מתוכן: 22 משפחות חברי קיבוץ
67 משפחות תושבים בהן – 28 בתי אב קבועים שקנו בתים בשכונה
ו-39 משפחות תושבים שגרות בשכירות.
ניהול היישוב: "מזכיר הקיבוץ" - מורדי שבט
"מזכיר היישוב" - אהרון גוטמן (בשונה מהקודמים, הוא אינו תושב ראש צורים).
גופים נוספים ביישוב: בית ספר "ראשית" – בית ספר משולב ובו 295 תלמידים עד כיתה ו'
ו"סדנת שילוב" עם 36 תלמידים בעלי לקויות שונות.
"אולפנת ראש צורים" - תיכונית לבנות - 125 תלמידות.
קליטה: 20 משפחות חדשות נקלטו בקיץ האחרון.


התהליך שהביא את כלל ארבעת היישובים לבחור במזכיר היישוב במקביל לתפקיד מזכיר הקיבוץ, התבקש בכל קיבוץ בשלב בו המסה המספרית של משפחות התושבים גדלה וגם הנושא המוניציפלי דרש התייחסות רבה יותר.
מה נשמע במעלה גלבוע?

סיפור מעלה גלבוע הוא סיפור של קיבוץ שידע עליות קלות ומורדות חדים. בשנת 1998, בהיותם כ-20 משפחות בלבד במצב כלכלי קשה ועל רקע משבר מתמשך בן 10 שנים בקירוב, נכנסה למקום חברת ייעוץ ארגוני - "דרך ערך" – והחלה בסיוע לקיבוץ הזעיר, תוך הכנסת שינוי דרסטי באורחות החיים. משמע: הפרטה וצמצום ההוצאות הציבוריות. החברה לקחה על עצמה את הניהול המשקי-חברתי, תוך שהיא משתפת חברים מהקיבוץ בהנהלה המשותפת. השינויים היו מיידיים ובמהלך שנת עבודתם הראשונה במקום הצטמצמו הוצאות הקיום במעלה גלבוע ב-900,000 ש"ח.
לפני כ-6-5 שנים, בערך שנתיים מכניסתה, החלה חברת "דרך ערך" בהעברת הניהול החברתי לידיים מקומיות וצדוק ליפשיץ מכהן מאז כבר 5.5 שנים כמזכיר פנים.
בשנת 2003 נפרדה החבילה עקב תקיעות כלכלית. נבחרה הנהלה פעילה חדשה ובה מרכז משק חיצוני, ישראל נדיבי, יו"ר היישוב, יונתן בשיא, גם הוא חיצוני ועשייתו בהתנדבות, והשאר - משל חברי המקום.
הקהילה התחילה לצמוח, וההרגשה הייתה שיש צורך בפיצול תפקידים: האחד – לענייני הקיבוץ והשני – לענייני הקהילה. צדוק מקווה לסיים את כהונתו כמזכיר פנים ועד שיוחלף הוא כבר עובד בשיתוף פעולה מלא עם עדי הולצמן מנהלת הקהילה.
לפני 7 שנים הגיעו עדי ובעלה, הרב בני, לישיבת מעלה גלבוע. בהמשך הפך הרב בני לרב היישוב. לזוג 4 ילדים היום, כ"י, ועבודתה של עדי מוגדרת כחצי משרה.

מעגלי ניהול
צדוק, מזכיר הקיבוץ: "כל משפחה ביישוב מתפרנסת בכוחות עצמה, בתוך הקיבוץ או מחוצה לו, בענפי החקלאות של הקיבוץ או בעבודות אחרות. מהמשכורות שחברי הקיבוץ מכניסים - מפרישים שני סוגי מיסוי. האחד הוא "המיסוי היישובי" שחל על כל אנשי היישוב, לכיסוי הוצאות התחום המוניציפלי (אשפה, נוי וכדו'). והשני – המס הייחודי לחברי הקיבוץ בלבד, שמבטא את ההתנהלות ברוח הקיבוץ - את 'סרגל השותפות'. כל אחד מאתנו מפריש ל'פול' של הפנסיה הקיבוצית כדי להבטיח פנסיה מינימלית לכל חבר. מדובר בהפרשת אחוז קבוע מהמשכורת לטובת הקופה המשותפת. יש לנו קרנות לעזרה הדדית, להשלמת שכר – 'תק"ה' – 'תקציב קיום הוגן'. כמזכיר הקיבוץ אני אחראי על התקיימותן של קופות אלו.
"אני יכול לומר שכל מכלול הבעיות האישיות הצטמצם בגלל עצמאות רבה יותר של החבר ואי תלות במערכת, כפי שהיה בעבר. חלק מתנקז לעובדת הסוציאלית שעובדת פה. העצמאות הכלכלית גרמה לכולנו – הקיבוצניקים - להיפרד ממשפטים כמו: 'הוועדה אישרה לי'. אני בעיקר כתובת לפניות אישיות של חברי הקיבוץ בתחומים שהם ספציפים לנו, בעיקר בעיות על רקע פרנסה או דיור".
עדי, מנהלת הקהילה, היא הכתובת לטיפול בנושאים החברתיים שקשורים לכלל הקהילה – ניהול שוטף של הוועדות, נושא הבינוי והפיתוח, קליטה וחינוך, היינו: לכלל אנשי מעלה גלבוע, קיבוצניקים ותושבי המקום.
הנהלה פעילה: חברים בה 5 בעלי תפקידים ונציגת התושבים – כולם בעלי תפקידים ביישוב. ישיבות ההנהלה הפעילה מתקיימות פעם בשבועיים.
הנהלה רחבה: להנהלה הפעילה מצטרפים 3 נציגים נוספים, כרגע – תושב אחד ושני חברי קיבוץ. בהנהלה יש איזון בין חברי הקיבוץ וכאלה שלא. הגוף הזה מתכנס בתדירות נמוכה יותר ובו מתקבלות החלטות גם בתחום הכלכלי, גם בתחום החברתי וגם החלטות יישוביות באשר הן.
אסיפת חברים: לכלל חברי היישוב ומתקיימת לעתים רחוקות. בקרב חברי הקיבוץ אין דרישה לאסיפות מיוחדות משלהם, והנושא היחיד כמעט שלשמו יתכנסו, הוא זה העוסק ב"סרגל השותפות".

נושאים על סדר היום היישובי והקיבוצי
דיור: במעלה גלבוע עסוקים סביב 2 תחומי דיור:
האחד – דיור לחברי הקיבוץ
השני – דיור לקליטת משפחות נוספות במעלה גלבוע.
מאז השינוי במעלה גלבוע איפשר הקיבוץ לחבריו מסלול של שיפור תנאי הדיור. הקיבוץ לא נתן לחבר כסף אבל נתן שטח נוסף, והעמיד לרשות החברים תוספת של מטרז' בנוי – או 2 קומות מצורפות (קוטג'), או 2 דירות מצורפות באותו מפלס, כולל משפחה אחת שבנתה בשכונה הקהילתית, שם כבר מתגוררות היום 6 משפחות. לדברי צדוק, לא כל משפחות הקיבוץ הגיעו ליעד האופטימלי וזה אחד היעדים של מזכיר הקיבוץ - לעזור למי שאין לו עדיין - או בצורת מענק או בהלוואה, על מנת לסגור את הפער.
תחום שני בדיור הוא שיכון לקליטת משפחות שבאות לקליטה. "אין לנו שיכון", אומרת עדי, "המשימה שלנו – לבנות. אנחנו עובדים חזק על פיתוח מואץ של השכונה וגם בנייה מואצת בתוך שטח הקיבוץ. בשכונה – זה לקביעות. זו תקופה טובה למעלה גלבוע. יש לנו אפשרות לגדול מאוד מאוד כי זה מה שאנשים רבים בציבור שלנו מחפשים היום: קהילה דתית פתוחה, חיים רוחניים, שכנות עם ישיבה מצוינת ואנשיה, נוף מקסים. אני מקווה שגם בתחום הביטחוני יישאר שקט.
בתוך שטח הקיבוץ נעשות היום הגדרות יותר מדויקות מהם צורכי היישוב ומהם צורכי הישיבה כדי לתת מענה לטווח רחוק".
"לפי המגמה שמסתמנת היום", אומר צדוק, "אני רואה פה בעוד 5 שנים יישוב שעומד על 120-100 משפחות. זה כבר לא נשמע היום פנטזיה בלתי אפשרית".
חינוך: הקיבוץ מממן לחבריו רק 50% מהוצאות החינוך. השנה פתחו ביישוב גן נוסף וההנחה היא שהילודה הגבוהה, ב"ה, תצריך יחידות נוספות.
בשנה האחרונה עלה חזק מאוד הנושא של הזרמים השונים בחינוך ונושא החינוך המשלים שלאחר שעות החינוך הפורמלי.
משימתיות: עדי וצדוק משוכנעים שהיישוב חייב לדבוק במשימה יישובית-חברתית, וזה הופך להיות ריאלי יותר ויותר בעקבות הגדילה המספרית. הם בטוחים שתהיה בזה "תרומה למען", תרומה לקהילה בעצם הירתמותה לנושא וגם העשרה של מקורות פרנסה. הדוגמה של "בית הילד" בקיבוץ מירב היא דוגמה מרשימה, לדבריהם.
הקשר והמחויבות לבנים: הקהילה כולה רואה בבנים דור המשך למקום. היום מדובר בבני הקיבוץ, ובעוד שנים מספר יתבגרו גם בני הקהילה.
יחסי קיבוץ-קהילה: לדבריהם, קיימת מערכת יחסים מצוינת בין חברי הקיבוץ והתושבים. הרבה עזרה הדדית, תחושת שותפות חזקה ו"ערכים שהם הרבה מאוד קיבוץ", כדבריהם.
יחסי מעלה גלבוע – תנועת הקיבוץ הדתי: גם לצדוק וגם לעדי חשוב לשמור ולהדק את הקשר. "זו המשימה שלנו", הם אומרים, "וצריך לתחזק את הקשר בקרב הבנים והמשפחות".
מציאת עבודה מפרנסת: מי שרוצה - עובד. זה לא פשוט - אבל אפשרי.

ועוד:
ישיבת הקיבוץ הדתי: אי אפשר שלא לציין את תרומתה האדירה לביסוסו של היישוב ואין לדבר על מעלה גלבוע בלא ההכרה בכך שהישיבה היא חלק ממנו והיישוב הוא חלק ממנה;
יוזמות רוחניות במקום: תלמודי תורה לילדים; הבדלה עם כלי נגינה ומלווה מלכה; יום לימוד נשים במקום; תפילת ילדים בשבת; "מרכז המעגל" – קבוצות לימוד על פי שיטת ימימה, יוגה, מפגשים דתיים-חילונים ללימוד תנ"ך;
פרויקטים ויזמות בקנה: טורבינות רוח, תחנת כוח חשמלית המופעלת באמצעות מים מגובה ההר לעמק, תיירות;
יוזמה למחזמר: בהפקה מקומית;
מועדון ספורט - מעלה גלבוע: מאגד בתוכו 2 קבוצות כדורסל – ילדים ובוגרים.
מה נשמע במירב?

ירון שפיר, מוותיקי מירב, הוא "המומחה" לסיפור השתנותו של קיבוץ מירב, מנקודת ההתחלה, מהלך השינוי ועד לימים אלו. ירון נשוי ואב ל-5 ילדים, מרכז המשק בהווה ומזכיר פנים שנים רבות, מספר: "בשנת 1996 הסתמן קיפאון בקיבוץ מירב בן ה-13, פלוס מינוס, יישוב צעיר וקטן. היה לנו ברור שאווירה טובה ביישוב שיתופי מבוססת ותלויה בצמיחה בלתי פוסקת של המקום, וכשהפסיקה הצמיחה עלו 'שדים סמויים'. פתאום הציקה לחברים רמתם הנמוכה של השירותים הניתנים לחבר, התקציבים האישיים הנמוכים ותחושה שאין לנו אופק. היו עזיבות והיו משפחות שישבו על הגדר, והיה 'סיפור השכנים' – פחדנו שיקרה לנו במירב מה שראינו שקורה במעלה גלבוע. ראינו בקיפאון ובנגזרותיו איום קיומי בטווח הקצר.
"הקמנו צוות שינוי משלנו ובמשך שנתיים אינטנסיביות השקענו ולמדנו היטב באיזה נקודה אנחנו נמצאים מבחינה דמוגרפית, חברתית ומוראלית, ומתוך מקום של כוח ובחירה של קיבוץ מירב, קיבלנו החלטות להיכנס לתהליך של שינויים עמוקים. אפשר לומר שבעת ההיא התנועה לא אהבה את זה במיוחד".
השינויים החלו להתבצע מ-1998. ירון שפיר ואפרת אבירן, מזכירי הפנים של מירב, הובילו את התהליך מאז, ובמהלך 8-7 שנים. רק בשנה האחרונה סיימה אפרת את תפקידה במזכירות וגם ירון התחלף בימים אלו, ועמוס בן-נון נכנס לתפקידו כמזכיר הבא של הקיבוץ, במשרה חלקית. לפגישה שקיימנו לא יכול היה עמוס להתפנות בשל עבודתו בענף הדיג באחת מעונות השיא שלו, בדאגה לספק גפילטע-פיש לכל דיכפין לקראת ראש השנה...

בחירת "מזכיר היישוב"
עם התרחבות היישוב וקליטת משפחות תושבים (ראוי לציין שיש משפחות במירב שעברו מסטטוס של תושבות, למעמד של חברי קיבוץ, ואין זליגה לכיוון ההפוך), החליטו במירב להפריד באופן מסודר את 2 מִשרות המזכירים, ובחירת "מזכיר קהילה" ו"מזכיר קיבוץ" היא בעצם העמקה של השינוי הארגוני-ניהולי ביישוב.
יהונתן דוכן הוא, כאמור, "מזכיר היישוב" הראשון וכבר משמש בו 10 חודשים. הוא סיים שירות צבאי ממושך כאיש קבע, הציג את מועמדותו לתפקיד וזכה לאמון הציבור כולו.
ירון מעיד על משפחת יהונתן ומיכל דוכן ו-3 בנותיהן הצעירות, שהם נמצאים במירב רק שנתיים, כשחלק מהתקופה היה יהונתן איש קבע בצבא. הם לא קנו עדיין בית במקום, משמע – עוד לא התחייבו - ולמרות זאת קיבל יהונתן את אמון הציבור, ומיכל אשתו עוסקת בחינוך נוער מירב - קו אופייני מייצג שקיים במירב - שהכישורים והרצון הטוב של חברי המקום ותושביו, הם הקובעים, ולא באיזה סטאטוס נמצאים. מאז שנבחר - כבר קיבלה המשפחה החלטה, והם בונים את ביתם בשכונה הקהילתית במירב.
יהונתן: "כשנכנסתי לתפקיד מזכיר היישוב, לא ממש ידעתי להבחין – מי חבר קיבוץ ומי לא. זה לא משהו שמדובר בכלל. האסיפות מתקיימות יחד, מלבד תחומים מסוימים שקשורים לחברי הקיבוץ בלבד. אין ניגוד אינטרסים".
ירון: "זה מצליח באופן ייחודי במירב, גם משום האנשים הייחודיים פה וגם משום שאנחנו משקיעים בזה הרבה. המדיניות המוצהרת של מירב היא שהיישוב יתנהל כקהילה אחת, 'שילוב ידיים' של חברי הקיבוץ והקהילה. יכול להיות שהדיון על 'תושבות-קיבוציות' יתחדד יותר כשהבנים שלנו יתחילו לחזור הביתה, ואולי גם כשחברים יתחילו לחשוב על נושא ההורשה".

חלוקת עבודה
מזכיר היישוב, שבאופן רשמי עובד ב- ½ משרה, אחראי על כל הנושאים המוניציפליים של היישוב וכל ענייני החוץ שאינם קשורים למשק החקלאי. באחריותו התפקוד השוטף ביישוב, קרי: ועדות שונות כמו: קליטה, חינוך, תרבות, בית כנסת, שמחות, חברה. כל הפעילות הקהילתית המשותפת, מבני ציבור, תשתיות, ביטחון, תאורת רחוב, ועוד. לכל הוועדות נבחרים תושבים וחברים ללא שום מפתח – מי תושב ומי חבר. למערכת היישובית אין יד ורגל בעסקי הקיבוץ שזה היום בעיקר - המשק החקלאי.
ירון: "בגדול אנחנו בשאיפה להעביר יותר ויותר אחריות למערכת היישובית. הדינמיקה הזו פועלת כל הזמן. למשל: 'בית הילד', נשמת אפו של הקיבוץ, עלתה לאחרונה מחשבה להעביר אותו לאחריות היישוב כולו, מתוך מגמה חיובית, כי כל אנשי היישוב לוקחים בו חלק.
"או נושא החינוך - בגיל הרך ובחינוך הבלתי פורמלי - תחום הליבה אולי הכי מרכזי פה. כדי לשמור על הייחודיות שלו החלטנו בעבר לשמור את זה לעצמנו – בידי הקיבוץ. משמע, עד היום קנו התושבים את השירות מאתנו ותאורטית לא היה להם מה להגיד בעניין. היום אנחנו מרגישים שמערכת החינוך החשובה והמרכזית מאוד בחיי כל אנשי היישוב, חשוב שתהיה באחריות היישוב כולו, והנושא כבר מצוי בעיצומו של דיון ציבורי.
"בנושא הקליטה עשינו כבר את השינוי. הקיבוץ ניהל את מערכת הקליטה, אבל כשנוכחנו שאנחנו קולטים בעיקר תושבים, העברנו את נושא הקליטה לאחריות היישוב, בתהליך איטי ומסודר. התהליך המשתף והמשותף הוא ייחודי לנו. זהו מהלך פסיכולוגי שלא קל לעבור אותו, והקרדיט הוא לכל החברים והתושבים שנקלטו וצומחים יחד כל הזמן".

מעגלי ניהול
הנהלת היישוב: מקבילה לוועד מקומי, בראשה מכהן יושב ראש. ההנהלה כוללת בעלי תפקיד: 2 המזכירים, הגזברית ו-4 נציגי ציבור. היא מתכנסת לישיבות פעם ב-4-3 שבועות.
הנהלת הקיבוץ: עד לפני שנתיים התנהל הקיבוץ - בפן החברתי - על ידי מזכירות, ובפן הכלכלי - על ידי הנהלה כלכלית. מסיבות של בעיות תיאום וכד' הוחלט לאחד את שני הגופים לכלל הנהלה אחת – כלכלית/חברתית - והיא נקראת "ההנהלה הכללית".
בראש "ההנהלה הכלכלית" של הקיבוץ עומד יו"ר חיצוני, והיא כוללת את מזכיר הקיבוץ, יו"ר ההנהלה החקלאית וכ-7-6 נציגי הקיבוץ. מרכז המשק משתתף בכל הישיבות, והפורום מתכנס פעם בחודש.
צוות תיאום: 2 המזכירים והגזבר, נפגשים באופן שוטף וקבוע.
אסיפות חברים: אסיפת היישוב ואסיפת הקיבוץ. אסיפת היישוב נדרשת אחת לרבעון (בערך) והנושאים לדיון הם תקציב היישוב, פרויקטים משימתיים, ועוד. לדוגמה: לאחרונה התקבלה החלטה באסיפת היישוב להירתם לפרויקט משימתי (יישובי) של "אימוץ חיילים בודדים".
מנגנונים שהקימה הקהילה לעזרה כלכלית-פרטנית: זה חלק מהעבודה של "ועדת חברה" וברור שרמת האחריות גבוהה יותר בקהילה הקיבוצית. הקיבוץ מקיים קרן של עזרה הדדית וכן "ביטוח רפואי ופנסיוני חובה" עבור חבריו, וגם חבר קהילה שרוצה להצטרף, יכול לשלם כמו חבר ולהצטרף לקרן.
ירון: "ועדת חברה עוסקת, הן בעזרה וסיוע במצבי משבר ('ביום שאחרי' סגירת מפעל 'נרות עציון', או אסונות שעברנו), והן, בנושאים מערכתיים יותר. היא יורדת עד לדברים הקטנים של עזרה וסיוע כמו, קבוצת נשים במירב שבעליהן הם אנשי קבע בצבא".
ירון בדבריו חולם להמשיך ולגבש את היישוב באופן ייחודי, שיתכנס לרמת ערבות הדדית יישובית גבוהה יותר, אולי תוך הפעלת הכלים הקיבוציים (ביטוחי חובה שונים) על כלל האוכלוסייה (פנסיה יישובית, ביטוח נגד קטסטרופות וכו').
דיור: חברי הקיבוץ הוותיקים גרים כבר בדירות מורחבות. מתוכנן כבר תהליך הרחבת דירות לחברי הקיבוץ הפחות ותיקים ומקווים לבצע אותו ולסיימו עד סוף השנה הבאה. ישנן משפחות אחדות מתוך הקיבוץ שבנו בהרחבה הקהילתית.
תעסוקה: מפעל "נרות עציון" שנתן גמישות רבה מבחינת ההיצע התעסוקתי, חסר היום. בסופו של דבר - מי שרוצה לעבוד - מוצא עבודה, אבל בהחלט קורה שמשפחה מועמדת לקליטה לא מוצאת עבודה, והמשפחה מחליטה לא לבוא.

הידעת?
"בית הילד": 11 ילדים מגילאי גן עד סוף תיכון. הקיבוץ ממשיך את הקשר עם בוגריו. בפועל מתנהל הבית כפרויקט יישובי למרות שהוא עדיין מנוהל באחריות הקיבוץ.
חינוך: החינוך הקיבוצי מתחילת תשס"ו יופרט חלקית.
המון שביעות רצון מהנוער המקומי.
דמוגרפיה: "יולדים כמו משוגעים"... מערכות החינוך מוצפות בילדים. כבר חושבים היום על גן שלישי.
גם בית הכנסת "מפוצץ". אין בו מקום וחייבים להרחיב אותו.
פיתוח ציבורי: למרות המשברים הכלכליים במירב, לא מרפים מהפיתוח הציבורי. הצמיחה הדמוגרפית דורשת המון פיתוח ציבורי ופיתוח תשתיות נוספות לקליטה, מתקני פעילות לילדים, מגרש קט-רגל. עוסקים בנושא הבטיחות ביישוב, בהסדרת התנועה והחניות ביישוב.
- משפחה ראשונה ממפוני גוש קטיף נקלטה. מקווים שיגיעו נוספות.
- בן המשק הראשון שהקים משפחה חזר הביתה, וכצעד קליטה ראשון מתגוררת המשפחה בקרוון.
התחושה במירב: מרגישים שזה סיפור הצלחה, והרגשה זו משליכה על כל סביבותיה – על אטרקטיביות המקום וחזרת הילדים הביתה
מה נשמע בבית רימון?

השינוי בקיבוץ בית רימון החל באמצע שנות ה-90. מספר החברים במקום התדלדל מאוד, וחברי הקיבוץ ופעילי התנועה בדובנוב 7 הבינו שכדי להציל את ההתיישבות בנקודה הגבוהה על ההר בגליל התחתון, יש לבצע שינוי חד ביותר, וחייבות להתקבל החלטות דרסטיות, שאם לא כן, יכבו האורות על ההר.
2 החלטות חשובות התקבלו כתוצאה מכך: האחת - להקים במקום שכונה קהילתית, והשנייה - החלטה שנגעה למשפחות אחדות מתוך 35 המשפחות שהיו אז בקיבוץ, שמשפחות שרוצות לעזוב את הקיבוץ אבל להישאר לגור בשכונה שמתוכננת, יקבלו דמי עזיבה ויוכלו להמשיך להתגורר בבתיהן עד לבניית השכונה ורכישת בית בה. מאותה נקודת זמן נותרו 16 משפחות, חברות קיבוץ בית רימון, ואיש לא עזב עד היום. אף שהגרעין הקיבוצי היה מייחל להישאר קיבוץ מסורתי גדֵל ומתפתח, ואף שמשפחות הקיבוץ נשארו אידאליסטיות ומאמינות בדרך השיתופית, הן קיבלו שמציאות החיים במקום מחייבת שינויים, למען המשך קיום היישוב.

בניית שכונת "כרם רימון"
תהליך הקמת "שכונה קהילתית" הוא תהליך ממושך ולא דבר שצומח בִּן יום, מה גם שקיבוץ בית רימון היה מראשוני הקיבוצים בתנועה הקיבוצית כולה, שהלך על תכנית הקמת שכונה בקיבוץ. את הפרויקט החלו בהקמת מועצת בנייה בקיבוץ, הכנת תכנית מִתאר, הוצאת מכרזים, התקשרות לקבלן וכו'. במקביל למהלך תכנון הפרויקט, החל הקיבוץ לקלוט משפחות שכירות לבתים הפנויים, כדי למלא את היישוב מחדש. חלק מהמשפחות שבאו להתגורר בשכירות, נכנסו לתהליך המתנה לבניית בית משלהן בשכונה.
השנים 2000-1999: בניית השכונה החלה בתנופה יפה, אבל אז פרצה האינתיפאדה ו"צומת בית רימון" עלתה לכותרות בשל פיגועים ותחושת סכנה באזור. חלק מהמשפחות שתכננו לבנות קיבלו "רגליים קרות". בנוסף, התברר שבחירת הקבלן לא עלתה יפה. לקבלן הייתה מטרה אחת - לבנות ולמכור הכי מהר שאפשר. הוא לא היה קבלן בראש קהילתי והתנגד ל"וועדת קבלה" שתבדוק כל משפחה מועמדת, אם מתאימה היא למרקם היישובי במקום. נוצר מתח קשה והקבלן עצר את העבודה.
5 שנים עברו מאז, בהן לא נבנה ולו בית אחד נוסף, מלבד השלמת שלדי בתים אחדים. נכון להיום מתגוררות 18 משפחות בשכונת "כרם רימון".

מנגנוני ניהול
בשנת 2003: מתברר מצבו הכלכלי הקשה של בית רימון, הרעה שנגררת כנראה כבר משנת 2001. הקיבוץ הדתי מתערב שוב, ויחד עם אנשי הקיבוץ מתגבשת תכנית הבראה כלכלית שעיקריה: הפרדה מוחלטת בין משק לקהילה ומסירת הניהול המשקי לידי מרכז המשק של קיבוץ לביא, אח ושכן לאותה תנועה. מפרקים את מועצת המנהלים המכהנת, גם לשם התייעלות וצמצום.
שנה זו מסמנת גם שינוי בתחום המינהלי-קהילתי. "מזכיר הקיבוץ" החיצוני, שהיה עד לאותה שנה גם "מזכיר האגודה" בפועל, וגם אחראי לקליטת המשפחות שהגיעו לשכונה ולשכירות - תחום פעילותו ואחריותו משתנה. מעתה יכהן יוסי יורב, חבר הקיבוץ, בתפקיד "מזכיר הקיבוץ" ב-¼ משרה, ובמקביל נבחר "מזכיר היישוב", וכל התחום המוניציפלי עובר לאחריותו.
הגופים שנבחרים בעקבות השינוי הניהולי-ארגוני החדש הם:
אגודת מתיישבי בית רימון: כוללת באופן רשמי את חברי הקיבוץ וכל מי שקנה בית בשכונה.
ועד האגודה: נבחרי ציבור מהקיבוץ, מהשכונה ונציג התושבים השוכרים. גם מזכיר הקיבוץ יושב בהנהלת האגודה. הוועד בוחר את המזכיר שיעמוד בראשו, והוא ייבחר מעתה פעם בשנתיים.
בתחום הקיבוץ: מאמצע שנות ה-90 מתבצעת הפרטה, בצעדים איטיים ומתוך הסכמות והבנות, ובסיוע גורם ייעוץ חיצוני. ענפי שירות מרכזיים כמו, חדר האוכל, מכבסה וחשמלייה – נסגרים, והקהילה בקיבוץ חיה ממקורותיה, קרי, תפעול שוטף של נכסי הקהילה השונים, מיסוי על החברים, ועוד. ענפים כושלים נסגרים. הקהילה מפרישה כסף לקופות שונות על מנת לאפשר קיומן של "רשת ביטחון", הפרשות לפנסיה, קרן לעזרה הדדית בשוטף, ביטוח בריאות וכו'.
"ההנהלה הכלכלית" של הקיבוץ, בה חברים אנשי משק מקיבוץ לביא ונציג הקיבוץ הדתי, לצד חברים מבית רימון, מצליחה להביא לשיפור במצב. יוסי יורב, מזכיר הקיבוץ, מציין בתודה וב"יישר כוח" את קיבוץ לביא וההנהלה הכלכלית, ואומר שהמתווה של תכנית ההבראה עובד יפה והאופק נראה טוב יותר.

יחסי קהילה - קיבוץ
לדברי יוסי יורב, היחסים הם טובים וקיימת הבנה טובה. עדות לכך הן הוועדות של היישוב כולו שמאוישות על ידי תושבים וחברי הקיבוץ, על פי בחירת אנשי היישוב. אגודת המתיישבים כוללת באופן רשמי את חברי הקיבוץ וכל מי שקנה בית בשכונה, ולמרות שלתושבים השוכרים אין מעמד משפטי שווה באסיפת היישוב, מסכים היישוב ומאפשר להם להשתתף ולהיות גורם משפיע בחיי היישוב. הקיבוץ מעביר לניהול האגודה את כל מערכת החינוך, חדר האוכל הקיבוצי הופך להיות אולם התרבות של היישוב ונמסר לאחריות תפעולית של האגודה.
המכינה "כרמי חיל", שבראשה עומד הרב רן בן משה, הולכת וגדלה, וקיימת ציפייה לחיים מתוך מעורבות קהילתית אלה באלה. בצד החוזי - קשורה המכינה עם הקיבוץ, אבל הקשר בכלל - מתקיים עם היישוב כולו. תלמידיה מעורבים בפעילות גני הילדים והם אלה שלומדים עם ילדי היישוב את "מבראשית" של הרב מוטי אלון. פעם בשנה מתקיימת "שבת מכינה" בה מארחת המכינה את היישוב. גם משפחות "המכינה" מעורבות בחיי היישוב ובוועדותיו.

נושאים לסדר היום הקיבוצי והיישובי
דיור לחברי הקיבוץ: עוד לפני שנת 2003 התקבלה החלטה לתת לכל חבר קיבוץ בית שלם שיחובר מ-2 דירות, והחבר יהיה רשאי לשפץ ולשנות בתוך מעטפת הבית ועל חשבונו. גם אחזקת הבית על חשבון החבר. התכנית מומשה בחלקה הגדול.
חזון יישובי: בשנה האחרונה קיימה "המועצה האזורית גליל תחתון", אליה שייך היישוב, תהליך יישובי בו נכתב "חזון בית רימון", והיישוב פועל בראש אחד ובעצה אחת.
סוגיית השכונה: לסוגיית עצירת הבנייה בשכונה והמשתמע מכך – עצירת קליטת מתיישבים חדשים - נכנסה לאחרונה גם המועצה האזורית במטרה להזיז את העסק. גם החברה המיישבת, "אור משימות", מנסה לעזור בשנתיים האחרונות ולפרוץ את מחסום הבנייה במקום. בכוונת הגורמים כולם להקים צוות משותף חזק עם אנשי בית רימון ולטפל בבעיות שעוצרות היום את הבנייה. גם תנועת הקיבוץ הדתי עוקבת אחר התהליכים השונים הקורים ביישוב.
מעניין לשמוע את התובנה שמביא יוסי יורב בעניין. "בדיעבד", הוא אומר, "עזרה לנו עצירת הבנייה מבחינת התגבשות המשפחות החיות במקום, כדי להכיר באופן קרוב יותר אלה את אלה, להכיר את הצרכים ולבנות בנייה משותפת יותר של שני הקהלים. ייתכן שבנייה מהירה של 100 יחידות, כפי שתוכננה, הייתה בולעת את הקיבוץ..."
קליטה וסוגיית בני המשק: סוגיית קליטתם של הבנים לאחר השירות הצבאי והלאומי מעסיקה את חברי הקיבוץ וחשובה להם. הנושאים הללו דורשים למידה וזמן.



מה נשמע בראש צורים?

הסיפור בראש צורים מתחיל בעיקרו בראשית שנות ה-90.
גל עזיבה של 13-11 משפחות ערער את ביטחון היישוב בעצמו וגרר אותו למשבר קשה. חברת "וקטור" של יהודה הראל (מרום גולן), נכנסה לעבוד עם קיבוץ ראש צורים והטמיעה לתוכו את צורת הניהול של הפרדת המשק מהקהילה, מודל שבו דבקה "וקטור" באותה תקופה והפיצה אותו כמודל לשיטה ארגונית שונה ממה שידענו עד אז בקיבוץ.
בשנת 1996: משבר נוסף בראש צורים, והפעם על רקע כלכלי. המפעל – "מי צורים" – פשט את הרגל ומצב הקיבוץ הורע, דבר שפגע מאוד ברמת החיים של חברי הקיבוץ.
זו השנה בה החליטו בראש צורים על הקמת שכונה קהילתית מתוך מניעים כלכליים וחברתיים. במקביל נפתח המקום לאפשרות של תושבות. כל בית ריק הושכר כדי להביא מזומנים לקיבוץ שהתקשה כלכלית אפילו ביום-יום.
נקודת השפל: אפשר לדבר בראש צורים על נקודת שפל בה היו רק 40 משפחות בקיבוץ, אך העזיבה לא נעצרה עד היום הזה. חלק עזבו בגלל המיסוי הגבוה במעבר להפרטה, וחלק נשארו לגור במקום, אבל בסטאטוס של תושבים.
בשנת 1999: נכנסה למקום חברת ייעוץ ארגוני, "דרך ערך". קיבוץ ראש צורים שהיה קיבוץ קלאסי עם חדר אוכל, מכבסה וכיו"ב, עבר באין ברירה תהליך של העמקת ההפרטות, וכבר 5 שנים חיים חברי הקיבוץ באורח חיים מופרט לחלוטין. כל שטח פנוי אפשרי – מושכר, כדי להביא מזומנים הביתה. זה כולל 3 מוסדות חינוך ששכרו שטח, מבנים ושירותים במקום, ובנוסף למזומנים שהם מכניסים לקיבוץ, הם גם מאפשרים סל תעסוקה רחב לאנשי המקום, ומכניסים תנועה וחיים במהלך כל שעות היום.

בניית שכונה קהילתית
בשנת 1997: החלו כבר לעבוד של תשתית לשכונה - אישורי טאבה וכל האישורים הנדרשים. היה זה אחד הקיבוצים הראשונים שהלך לנושא בניית שכונה. הבתים הראשונים בשכונה נמכרו קצת לפני שנת 2000 והמשפחה הראשונה הגיעה לשכונה באותה שנה. אלא שאז פרצה האינתיפאדה ועצרה הכול לתקופה של 3 שנים. גם הקבלן נתקע. עם זאת, העובדה שהיו בידי הקיבוץ תכניות מאושרות, עזרה להם להתקדם, ובסיוע "החברה לפיתוח גוש עציון" החלו הדברים לזוז מחדש.
אהרן גוטמן, שהוא "מזכיר היישוב" מזה שנתיים, לקח על עצמו גם את תפקיד "משווק פרויקט הבנייה". במהלך השנה האחרונה הסתיימה בניית 18 יחידות דיור, וכולן מאוכלסות. "יש ביישוב קבוצת משפחות שגרות בשכירות כבר לא מעט שנים ולא מצליחות להגיע לרכישת בית בסטנדרטים הקיימים כאן", מסביר אהרון, "ויחד אתם אנחנו מחפשים פתרונות בנייה זולים יותר על מנת שיוכלו לרכוש כאן בית".
אהרון מציין שבנושא שיווק הבתים, להרגשתו, חל שינוי משמעותי בהתייחסות לראש צורים. "המקום הפך להיות מבוקש, ואנחנו נעשה הכול כדי לחזק את השם שיצא לנו ולהצדיק אותו".
ומה עם דיור לחברי הקיבוץ?
22 משפחות הקיבוץ ממשיכות לחיות בדירות מ-74 מ"ר ועד 113 מ"ר שהקיבוץ הרחיב.
מורדי שבט, חבר ראש צורים כבר 18 שנה עם משפחתו ו-5 ילדיו, והיום "מזכיר הקיבוץ", בטוח ש"ברגע שנגיע לתהליך של שיוך דירות, עליו אנחנו עובדים, לכל אחד תהיה הדירה השייכת לו, והוא יוכל להתחיל לבנות. כולנו עובדים ומתפרנסים היום, ואפילו אפשרות של יחידת דיור קטנה להשכרה בעתיד, תוכל להכניס תמורה כספית נוספת. המצב כרגע מציק לחברים בהיותו בלתי שוויוני באופן בולט בינינו לבין עצמנו, ללא קשר לשכונה".

מעגלי ניהול
אהרון גוטמן הוא יו"ר האגודה המוניציפלית, לה יש הנהלה שנבחרה על ידי אסיפת אגודת המתיישבים. יש לה תקנון משלה, רישום נפרד ברשם האגודות וניהול כספי נפרד. חברים בהנהלה חברים מהקיבוץ ותושבי השכונה ביחס של חצי-חצי. בהנהלה 6 חברים ובתחום אחריותה לדאוג לכל הנושאים המוניציפליים. היא גם נוגעת בתכנון הבנייה וכל הדברים נעשים בצורה משותפת.
מורדי: "כל ההחלטות העקרוניות מתקבלות במשותף. זו לא שכונה ליד הקיבוץ, זו שכונה בתוך הקיבוץ".
אהרון: "יש כאן משהו מאוד מיוחד שאני מקווה שנצליח לשמר אותו. אי אפשר להכיר מי חבר בקיבוץ ומי תושב".
מורדי: "מה שעוזר למציאות המשותפת הזו להתקיים זו גם העובדה המעניינת שכמעט לכל משפחה ותיקה בקיבוץ, יש לפחות בן אחד שקנה בית בשכונה והוא חבר האגודה, כך שממשיכים לחיות יחד, גם אם לא באותו סטטוס".
אהרון: "קיימת גם שאיפה לשמור על אווירה חקלאית של המקום. אכפת לתושבים מאוד שהמסגרת תישמר ומה יהיה כאן. הקיבוץ יכול לומר לקהילה שהשאלה כמה לגדול היא שלו בלבד, אבל אנחנו שותפים לבירורים השונים. השאיפה שחוזרים עליה בהנהלת האגודה היא להיות יישוב של 250-200 משפחות, ו'ראש צורים רבתי' – 700 משפחות. יש לראש צורים רזרבת אדמות הכי גדולה באזור והמועצה האזורית והחטיבה להתיישבות מעוניינים בהרחבת היישוב עוד ועוד".
מורדי: "חשוב לי לציין שאין כאן רק מניעים ציוניים אלא גם מניעים כספיים של הקיבוץ - למחוק את החובות הכבדים שראש צורים סוחבת על גבה".
מזכירות הקיבוץ: יושבת באופן קבוע פעם ב-3 שבועות בערך. ישנה גם "הנהלה כלכלית" פעילה, והמשק הוא חקלאי.
לדברי מורדי יש נושאים חשובים כמו, סוגיות הפנסיה והפרשות חודשיות ל"רשת ביטחון" שממתינים עד להסדרת נושא רישום ושיוך הדירות.

הידעת?
נוף אנושי ופיסי: מראש צורים נשקף נוף מדהים, ואף על פי כן "בונה" ראש צורים, קודם כול, על הנוף האנושי.
עוד לפני ראש השנה קיימו ביישוב "ערב קליטה" ל-20 המשפחות שנקלטו הקיץ. המשפחות הנקלטות באו עם המשפחות הקולטות לערב מהנה ומלא פעילות.
רפת ראש צורים: את הרפת מנהלת גילה, עובדת חרוצה וּותיקה שקוצרת הצלחה בקנה מידה ארצי.
הילדים בראש צורים עדיין עומדים בשורה ליד התור לאוטובוס... כמו בימים הטובים...
עזרה הדדית: קיימת בימי שמחה כבימי אבל, להבדיל, וכולם מטים שכם, חברים ותושבים כאחד.
צוות לעניין: יוזמה של קבוצה מאנשי המקום - "צוות חיובי" - שנרתם לשפץ את חדר האוכל.


מחשבות שלי
בדילוגיי מפסגות הגלבוע להרי טורען, ומשם - להרי חברון
התהליך כבר קיים.
מספרן של משפחות תושבות בקיבוצים הולך ומתרבה, והן משתלבות בקיבוצים.
בכפר עציון יש כבר 30 משפחות תושבים. גם בטירת צבי, סעד ועין צורים, הן כבר נכנסות בדלת הראשית לקיבוץ.
יש קיבוצי "אין תושבות" שמשפחות מתוכם בוחנות קיבוצים שכנים "עם תושבות" כדי לעבור אליהם.
נראה שהתופעה כולה מחייבת חשיבה ברמה התנועתית:
- מה התייחסות התנועה אל האוכלוסייה התושבת והתערותה בקיבוץ?
- מה אפשר ללמוד מגילוי לבם של 4 הקיבוצים-קהילות ומרמת שיתוף הפעולה הפנים יישובית?
- ובעיקר, האם תתפוגג או תישרד הקהילה הקיבוצית בתוך ים התושבים?


חסר רכיב