תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

שלושה ימים

19/10/2005
עמודים אלול תשס"ה (697) 12
לפני פתיחת שנת הלימודים
שלושה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים

בעוד שלושה ימים ייפתחו שערי בתי הספר ושנת הלימודים החדשה תצא לדרכה. במצב רגיל היה נושא דו"ח דברת ויישומו הנושא המדובר ביותר לקראת שנת הלימודים החדשה, אלא שאירועי הקיץ – ההתנתקות מגוש קטיף – שינתה את סדר היום הבית ספרי ברבים מבתי הספר, ומה שהוכן כסדר יום שנתי בחדרי המנהל והמורים, השתנה לחלוטין והוכנס למגירה לטובת הנושא הדחוף של קליטת תלמידים מפונים מיישובי גוש קטיף, קליטת מורים ואנשי חינוך שאיבדו מקור פרנסה ויושבים באתרים זמניים, שהמרכזי שבהם הוא אתר הקרווילות בניצן.
משולחנו של נחמיה רפל
מנהל בית הספר העל-יסודי הקיבוצי-הדתי בקבוצת יבנה
(יום שני כ"ד מנחם-אב, 28.8.05)

בימים האחרונים של חודש אוגוסט עברו בבית הספר בין 60 ל-70 תלמידים ממפוני גוש קטיף, שפנו להתקבל לכיתות ז'-י"ב, בנים ובנות בכל הגילים. התלמידים באו מאתר הקרווילות בניצן, ממשפחות היישוב גני טל הנמצאות בחפץ חיים ומהמשפחות שהגיעו לקבוצת יבנה ונקלטו בה לחודשים הראשונים, בשלב זה.

היערכות בית הספר במישור הפיסי
נחמיה: "כרגע עלינו לעשות שלושה דברים: האחד – לתת תשובות זריזות לתלמידים שפנו להתקבל. לא את כולם נוכל לקבל, לצערי, וזה לא קל. המפקח על בתי הספר שהיו בגוש, יבוא לכאן בשעה הקרובה כדי שנוכל להיוועץ יחד לגבי קבלת התלמידים.
יש עשרות תלמידים שלא נרשמו עדיין. יש את אנשי נצר חזני שעוד לא סגרו היכן יהיו ואנשי מורג שיושבים במלונות בים המלח ואמורים להגיע לניצן. תיפתח כנראה גם אולפנת הבנות שהייתה בנווה דקלים. מה שברור, שהמצב נזיל מאוד בינתיים ואנו נערכים לכך.
"הדבר השני שעלינו לעשות הוא – להשיג את המשאבים הדרושים. להורים אין עבודה ואין להם ממה לשלם את הוצאות הלימוד לילדים.
התחושה היא שהבעיות הגיעו לכתובת האחרונה שלהם – למנהל בית הספר. לא מִנהלת סל"ע ולא שרת החינוך, אף אחד לא הגיע לכאן, אף אחד לא יודע את העובדות. המידע מגיע מכאן אליהם ולא להפך, כפי שהיה צריך להיות. הם לא הודיעו בשום מקום שבית ספר שיקלוט 100-70 תלמידים מגוש קטיף יקבל קראוונים והקצבה נוספת. נוצר מצב שבית הספר צריך לרוץ ולחפש אחר משאבים. נדמה לי שאלה גם תחושותיהם של מפוני גוש קטיף. הייתי שמח אם היה מגיע לכאן נציג המִנהלת או משרד החינוך, מתרשם מקליטת התלמידים ואומר: 'נסדר לכם הסעות, נטפל בענייני תשלום של הורים שאין להם כרגע, שאלות של פערים בתחום הלימוד שנוצרו מ-4 שנות אינתיפאדה ומהשנה האחרונה, בעיקר. יש התעניינות אבל אין עזרה.
"הדבר השלישי - זוהי בעיית הארגון בבית הספר – היינו מוכנים עם מערכת עבודה לשנת תשס"ו ועכשיו עלינו לעבוד על מערכת חדשה. פיסית, אין לנו מקום לתוספת של כיתות אף שזה מה שהיינו צריכים לעשות, אנחנו ננצל השנה כל חדר אפשרי. יש גם מורים בודדים מהמפונים שפנו והתעניינו בעבודה. רובם עדיין בעמדת המתנה".

מישור שני – איפה אנחנו בסיפור של גוש קטיף?
"מדובר באוכלוסיית תלמידים ומורים בבית הספר שלנו, שחלקם היו מאוד מחוברים במהלך השנה, ובמיוחד בקיץ, למה שקרה בגוש קטיף, כולל התגייסות פיסית בימים שלפני הפינוי, בהפגנות, וגם במהלך ההתנתקות ולאחריה. חלק אחר מאוכלוסיית התלמידים מנותקים ממה שקרה, או בלשון התלמידים: 'חלק היו בחוף ניצנים כשניצן הלכה ונבנתה'... אין לי ספק ש-5,000 בני הנוער שהיו בגוש קטיף במהלך הקיץ חוו חוויה יהודית רגשית עליונה, רובם הגדול לא קשורים לאלימות ולמאבק נגד כוחות הביטחון".
אנחנו שואלים – איפה בית הספר בסיפור הזה? מחר, יום שלישי בערב, נקיים ערב עיון מיוחד לצוות המורים. אנחנו נערכים לשאלה החריפה מאוד שבכל כיתה והקבצה יהיו 'אלה' ו'אלה'.
נצטרך לקחת את המציאות על כל מורכבותה ובעיותיה ולפתור באמצעותה גם בעיות חינוכיות אחרות שהיו לנו עם התלמידים הוותיקים שלנו. נגייס תלמידים לעזרה פרטנית בלימודים, לעזרה בנושאי דיור ובניית הבית, בבניית תכנים לשעות הפנאי, ביצירת אווירה מחבקת לאנשים שחרב עליהם עולמם.
"הקמנו צוות בית ספרי לנושא שיעסיק אותנו במהלך כל השנה. אנחנו לוקחים בחשבון שהמצב יהיה נזיל – יהיו תלמידים שנרשמו ואולי יתחילו אבל לא יסיימו כי יעברו למקום אחר, כי זה לא מה שחשבו, כי תיפתח אולפנה, כי לא יסתדרו בבית ספר מעורב. גם מחויבות ההורים שלהם נמוכה כרגע בשל מצבם. תחושתם שהמדינה זלזלה בהם בדברים שהיא מחויבת כלפיהם, אז למה שהם ירגישו מחויבים. ייקח זמן להכניס את החבר'ה למשטר ולמחויבות.
סדר היום לפנינו יהיה שונה מאוד בשנת הלימודים הנוכחית, ואם נצליח לפתור בעזרת בעיה אחת את הבעיה השנייה ולא ליצור בעיות חדשות, זו תהיה הצלחתנו".

2.9.05
קליטה מהירה: לבית הספר העל-יסודי בקבוצת יבנה הגיעו כ-90 תלמידי גוש קטיף, שרובם גרים באתר הקרווילות בניצן.
קליטה גדולה ומבורכת זו מציבה בפני בית הספר שאלות חינוכיות וארגוניות רבות, וכל הצוות שותף למלאכת הקודש,
צוות בית הספר העל-יסודי

משולחנה של רבקה גרוסמן
מנהלת בית הספר (יסודי + חטיבה) דע"ת בקיבוץ סעד
(יום שני כ"ד מנחם-אב, 28.8.05)

זו השנה השלישית שרבקה גרוסמן ממושב תקומה מנהלת את בית ספר דע"ת, לאחר שנים רבות בהן לימדה וחינכה בבית הספר. תלמידי בית הספר באים בעיקר מ-3 יישובים באזור: קיבוצי סעד ועלומים ומושב תקומה.
כיתות א'-ט', סך-הכול 14 כיתות, בהן 10 כיתות ביסודי ו-4 בחטיבה. ניהול אחד לבית הספר, חצר משותפת והפסקות משותפות. הפעילויות החברתיות נפרדות.
צוות המורים/ות: ביסודי - מעורב מהיישובים השונים, ובחטיבה – הרוב מהקיבוצים.

בקיץ זה הלכה לעולמה עפרה שהם, בת סעד וחברה הקיבוץ עד יום מותה. היא הייתה מהתלמידות הראשונות של בית הספר בעת היווסדו, ומהמורות הוותיקות ביותר בו. הכירה את כולם וכולם אהבו אותה. עד יום מותה הייתה סגנית בית הספר ופטירתה הפתאומית הכתה את בית הספר, ציוותו ותלמידיו שאהבו אותה מאוד. מותה נגע ממש בכולם.
וכך מתחיל בית הספר שנה מאוד לא שגרתית בנוסף לאובדנה וחסרונה של המחנכת הוותיקה עפרה שהם (לבית רוזנמן) ז"ל.

הקירבה לגוש קטיף
בית הספר בסעד קרוב לגוש קטיף גם מבחינת מרחק גאוגרפי וגם בעובדה שחלק מחדר המורים שלו היה בנוי על מורות ומורה מהגוש - מעצמונה, מנצרים, מנווה דקלים וכו'.
רבקה: "נערכנו לקיץ. ידענו שיהיה לנו מאוד קשה מבחינת ההתנתקות. כבר במהלך השנה האחרונה קיימנו פעילויות שהיו קשורות להתנתקות, וכך גם בחדר המורים, שיש בו אנשי ימין חזקים וגם אנשי שמאל ממש. בסופו של דבר היה עלינו להתמודד עם אסון ההתנתקות ועם אסון מותה של עפרה, ממש באותם ימים.
ניסינו מאוד לעזור בימים שלפני ההתנתקות, במסגרת עזרה של איש אל אחיו. היינו בקשר שוטף ואמפטי עם הצוות שלנו שגר בגוש קטיף. המורות עזרו בהבאת אוכל, עזרה כספית ותמיכה, טלפונים ושיחות חבריות. בסוף השנה זה ליווה אותנו חזק מאוד".

איך חוו התלמידים שלנו את נושא ההתנתקות?
"הם היו מאוד מעורבים, בעיקר בהקמת הסוכה בצומת סעד - סוכת התרעננות ומנוחה לעוברי הדרכים, חיילים, שוטרים, מפגינים ומתיישבים. בני הנוער והילדים באו ועזרו כל הזמן. הם חוו מפגשים, חלקם מאוד לא פשוטים. כל היישובים שפונו מגוש קטיף עברו בעלומים או בסעד לכיבוד, לשירותים, והפוגה קלה ממה שעברו. אחד הילדים שלנו שאל ילד מנצרים: 'איפה אתה גר'? והילד מנצרים הסתכל על אימא שלו ומשך בכתפיו. או ילד שאמר לסבתא שלו: 'סבתא, אין לנו בית'.
גם הילדים וגם המבוגרים, ובהם אנשי צוות בית הספר, חוו את הטלטלה מאוד מקרוב. הוגדרנו כ'מעגל חמישי' אבל חווינו את הדברים כמו 'מעגל שני'".

מה עם צוות המורים שלכם, מאנשי גוש קטיף?
"בסוף השנה ליווינו את הנושא מאוד חזק. הקשר עם המורים בגוש נשמר כל הזמן. אנחנו לוקחים בחשבון שרובם יחזרו ללמד אצלנו. אבל כרגע הם אינם מסוגלים. בימי ההיערכות שקיימנו הם לא היו ואנחנו לא מנדנדים. אנחנו מבינים שמה שקורה אצלם זה חוסר אונים כזה: 'איך העולם ממשיך', 'איך אנחנו מקיימים ימי היערכות, והם במצב כמו שהם'? הילדים שלהם מסרבים להתכונן לקראת הלימודים, הם שבורים ולהורים אין מושג מה יהיה.
"אנחנו נתחיל את השנה עם צוות מחליף, נערכנו לכך, עד שכל אחד בזמנו ובמצבו ירגיש יותר חזק ויציב ויחזור לעבוד אתנו בבית הספר. מורה אחת נמצאת בשעלבים, אחרת באריאל. שתי מורות בכפר הנופש באשקלון. זוג מורים בנתיבות. ועכשיו מתקיימות ההלוויות של החללים שמפנים מהגוש. אין להם עדיין מושג לאן ואיפה ומתי.
יש משהו מאוד נוגה באנשים האלה. הם לא יכלו להתכונן לקראת שנת הלימודים. הם לא במצב שיכלו להציל משהו. בשלב מסוים הרגשנו שקשה להם אפילו לענות לנו בטלפונים, עד כדי ניתוק. פשוט, לא היה להם כוח. עכשיו יש התאוששות מה, ואפילו יוזמה לקשר מחדש".

איך ההיערכות לתחילת השנה?
"זה מאוד נזיל. יש מילדי הגוש שנרשמו לבית הספר וכבר ביטלו את ההרשמה. אני יודעת על ילדי מורות שלנו מהגוש שלא נרשמו עדיין. אני מניחה שהם יקימו לעצמם בתי ספר ואולי הם עצמם ילמדו את ילדיהם.
מבחינת התלמידים הקבועים שלנו, היו לי חששות שהטלטלה שעברנו תביא למשבר אמוני וציוני, מול החיילים שפינו אותם, מול כתובות רבות וקשות. יצרתי קשר עם השירות הפסיכולוגי של בתי הספר, אבל צוות המורים בבית הספר מיתן אותי וביקש להירגע. לא להתחיל בגישה טיפולית, אלא לעבוד בכלים טיפוליים, כמו 'מעגל הקסם' שהוא כלי עבודה טיפולי שמסייע מאוד בידינו. סיכמנו שהמחנכים יעמדו מקרוב על צורכי התלמידים ונעבוד במשותף.
"בתחילת השנה נסגור את נושא מותה של עפרה ז"ל במצגת ובטקס, וב'שלושים' יהיה טקס מסודר לכל בית הספר. לאחריו ניכנס לשגרת עבודה עם תכנית מגירה. אנחנו צריכים להיערך גם למצב של אתרעה עם כוננות ספיגה של קאסמים. יש כוונה להעביר לפה 10 כיתות ממוגנות מהיישוב עצמונה. גם השירות הפסיכולוגי מכין תכנית מגירה".

חסר רכיב