תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

"פריק" של ירושלים

28/08/2005
עמודים מנחם - אב תשס"ה (696) 11
"פריק" של ירושלים

עירית נזרי (שלוחות) ויונה ברמן

נפגשנו עם אבי גודמן בביתו בקיבוץ שלוחות
קירות הבית מספרים את סיפור ירושלים של אבי
תנועה מיוחדת זורמת ב-1000 ספריו ויותר על ירושלים, בתמונות ובכלים של הבית
כאילו אנחנו יוצאים עם אבי ואשתו שרה למסע במרחב ובזמן
בירושלים של מטה ובירושלים של מעלה, בירושלים האישית ובירושלים של העם
בירושלים שנראית ובירושלים שבעולם הפנימי, הכמוס של הנפש
ירושלים של הכאן והעכשיו – בביתם בקיבוץ – מקפלת בתוכה את סיפור כל הדורות שהיו ויהיו לעולם

בסיפורו של אבי גודמן על ירושלים שלו טמונים שורשים אישיים שמתחברים למקורות ולקורות ירושלים. סיפור אהבתו של אבי לירושלים נטוע במעיינות של תקווה וביטחון, שלירושלים יש משמעות באחדות ישראל. בדרכו המיוחדת הוא משתדל להנחיל את מורשת ירושלים בלבבות ומשתף אותנו בחוויות חינוכיות להכרת ירושלים – שהגה ויישם.

מפעל חיים
"אני עוסק בחינוך לירושלים", מגדיר אבי את עיסוקו ומניח על השולחן אלבום שמתעד את יישום התכניות, אחת לאחת, וממחיש לנו את עוצמת החוויה הלימודית שבהן. "עסקתי בחינוך מיוחד בבית ספר שק"ד ובסמינר אורנים 30 שנה ויותר, עד ששיניתי כיוון".
ב-87' יצא לשליש שבתון ולמד בשלוחת בר-אילן שברובע היהודי, לימודי ארץ-ישראל.
"תמיד הייתי 'פריק' של ירושלים. כשראיתי שהילדים שלי לא לומדים תולדות ארץ-ישראל, התנדבתי לפתח ולהעביר תכנית בנושא לכיתות ה'-ו' בבית הספר".
המפנה היה לפני 13 שנה, כשאבי הגשים את חלומו. הוא עזב את ההוראה בבית הספר והקים ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים מרכז פעילות להחייאת המאה ה-19 בירושלים של פעם. הוא היה מנהלה החינוכי של "מדרשת ראשית", המדרשה ללימודי ירושלים ברובע, בפיקוח המחלקה ללימודים תורניים של משרד החינוך, וניהל אותה מ-1992 ועד פסח השנה.
אבי: "במסגרת זו הקמנו את 'פעמון - פעלתון מורשת ירושלים', שהמשתתפים בו חיים את חיי ירושלים בעבר, כמו שאיבת מים מבור מים משוחזר, שיחזור יום כביסה, אפיית לחם – מטחינת החיטה ועד לאפייה אצל הנחתום השכונתי. כל הפעילויות מלוות בתלבושות מתאימות לתקופה".
אחד מנדבכי הפעילות של "מדרשת ראשית", היא בניית דגם אישי של בית המקדש שאבי תכנן ועיצב. הקבוצה שבאה למרכז בונה את הדגם בהנחייתו של מדריך ולכל חלק בדגם יש הסבר. בסיום הבנייה יוצאת הקבוצה לסיור חוויתי בדגם שכל אחד בנה.
גם תאטרון בובות הפיק אבי, כולו בנושא אגדות ירושלמיות. "בתחילת האינתיפאדה, כשפחתו הסיורים בירושלים, בנינו במה והפכנו את התכנית למופע בובות הצצות באתרים שונים במשך הסיור. הופענו עם תאטרון, וגם הפקנו גם סרט על ירושלים. בסרט מתקיים מפגש בין ילד מהתקופה שלנו עם ילדה משנת תרל"א (1875). הוא מתפעל מאיכות החיים של התושבים – 'פעם בירושלים', והיא שומעת ממנו על החיים 'עכשיו בירושלים'".

"הביקור" שארך 40 שנה
אבי: "משפחת אמי עלתה מליטא, ובעוד שנים אחדות יימלאו 200 שנה לעלייתם לארץ. המשפחה של אבי נסעו מליטא ל...אמריקה. בשנת 1930 התלבט אבי אם ללמוד בישיבת מיר שבליטא – או בירושלים. הוא בחר ללמוד בירושלים ואת הסמיכה שלו לרבנות זכה לקבל מידי הרב קוק זצ"ל. אבא שלי השתתף כשחקן בקבוצת הכדורגל של 'מרכז הרב'... במפגש עם קבוצת סטודנטים מהאוניברסיטה העברית, והם אפילו הביסו את קבוצת הסטודנטים...
"הרב קוק גם ערך את הקידושין של הוריי. אחרי החופה נסע הזוג הצעיר (הוריי) למשפחה של אבא בארה"ב, והביקור הזה ארך 40 שנה... היום הם חיים בירושלים, שניהם עברו כבר את גיל 90, עד מאה ועשרים.
"בבית בו גדלתי בארה"ב דיברו עברית. במהלך השנים האלו גם ביקרתי עם אמי בירושלים, וזכורים לי הביקורים בבית סבתא בתלפיות שבירושלים.
"בגיל 18, אחרי פעילות ארוכה ב'בני-עקיבא' – הגעתי לארץ ללימודים ב'מכון למדריכי חו"ל', מה שאני קורא עד היום: 'האוניברסיטה של הציונות'. זה היה בשנות הצנע של 1953-1952, למדנו אצל טובי המורים כמו נחמה ליבוביץ', גבי כהן, יהודה אליצור, הציירת יהודית ילין, ולתקופה של 3 חודשים היינו גם בקבוצת יבנה, גם שם קיבלנו מטען נפלא ממיטב החברים, לאחר שעות העבודה".
"באוקטובר 56', ערב מלחמת סיני נסגר מעגל – אבי ושרה גודמן, זוג צעיר, עלו לארץ ובנו את ביתם בקיבוץ שלוחות.

"אם אשכחך ירושלים" – אהבתו המיוחדת לירושלים
"אבא היה רב קהילתי בהארלם בניו-יורק, כשהיו עדיין יהודים רבים באזור הזה. הוא ניהל את הקהילה ברוח מאוד יהודית וציונית. ככל שאני זוכר את עצמי תמיד ידעתי שאחיה בארץ-ישראל.
בבית דיברנו עברית. בכיתה ד' או ה' למדנו בשיעור תנ"ך בבית הספר על המלכת אדוניהו בעין רוגל. את שיעורי הבית הבאתי לאימא במטבח, ואימא הייתה מספרת לי על טיוליה במקומות האלה בילדותה.
הייתה לנו בבית תכנית-אב של ירושלים בהוצאת הבריטים משנת 1948 ובה מפה של כל בית בעיר העתיקה. כשהייתי בערך בן 13, התעניינתי במפה ושאלתי את אימא על כל פרט, איפה והיכן, והייתי מטייל עם האצבע ומזהה את הדרך לכותל, לבית כנסת 'החורבה', וכך כשהגעתי לעיר העתיקה לאחר מלחמת 'ששת הימים', זיהיתי והכרתי את המקום לפרטיו".

בין השנים 1992-1989 העביר אבי חוג בנושא ירושלים לחברי שלוחות ושילב בו הרצאות וסיורים. עד היום הוא ממשיך להדריך פעם בשנה סיור של חברי קיבוצו בירושלים.
היום הוא 'פרילנסר' ומכין תכניות חינוכיות על ירושלים: הפקת הסרט "וראה בטוב" על ירושלים; הפקת מופע שחקנים מיוחד בפסח, בפרוור ההרודייני שברובע היהודי. במהלך הסיור מגיעים לקטע מהאתר שנשרף בזמן החורבן, שם, בתלבושת הולמת, מקונן שחקן את קינת "בצאתנו מירושלים... בצאתנו ממצרים". בסוף הסיור רוקדים "לשנה הבאה בירושלים"; לאבי יש ג'וק של 'אריות ירושלים'. הוא גילה בעיר 150 אריות ויותר, כל זה לא כולל את האריות המעטרים את ארונות הקודש בבתי הכנסת.
שני סיורים שהדריך אבי במסגרת פעילותו במדרשת "ראשית", זכורים לו במיוחד:
זמן קצר לאחר פתיחת הפרוור ההרודייני הדריך אבי 60 מלוחמי הרובע היהודי של תש"ח. המפגש המחודש לאחר זמן רב, עורר בהם התרגשות רבה והם לא התעניינו במיוחד באבנים, בממצאים העתיקים ובסיפוריהם. רק כאשר הצביע אבי על עמודי התמך של "ישיבת הכותל" והפנה את תשומת לבם לחצרות ולאירועים שהתרחשו מעליהם ממש במהלך הלחימה ברובע היהודי בתש"ח, הצליח איכשהו למקד את תשומת לבם. כשנעמדו מול העדות לחורבן והשריפה, השתררה דממה, ואבי סיפר: "כאן עדות ללחימה עיקשת. חודש שלם לאחר חורבן בית המקדש המשיכו המורדים להילחם. בסופו של דבר התגברו הרומאים והעלו את העיר באש. הרבה נהרגו, רבים נפצעו. היו כאלה שברחו בתעלות תת-קרקעיות כדי להגיע למדבר ולהמשיך להילחם כאנשי מצדה. והנותרים, מי לגלות ומי לשבי... ולכם איני צריך לספר על לחימה עיקשת, שריפה, גלות ושבי". כולם הנהנו בראשיהם. ההתרגשות הייתה גדולה. לעולם לא ישכח אבי את הרגע בו הפגיש את לוחמי שנת ה-70 לספירה עם לוחמי תש"ח.
סיפור מרגש נוסף מספר אבי על הדרכה שעשה ב"בית השרוף". בדרך החוצה נצמד אליו אחד המטיילים ואמר לו: "הייתי שם". אבי היה נבוך – האם יש לו עסק עם אדם מעורער בנפשו? "כן. אני הייתי שם. הייתי ילד בגטו וורשה..."

פרסומים מעניינים ומקוריים שהוציא אבי ג' על ירושלים:
- חוברת משחקים – "ציוניונים"; ירושלים במשחק; מאמר ב"קתדרה" 65 שאותו כתב עם אביו יבל"א, על ארגון סודי של יהודים בירושלים שלפני מלחמת העולם הראשונה – "המכבים הקדמונים"; מאמר שכתב עם אביו ל"אריאל" 100 – ר' שמחה ואשר דיסקין – "אומן ירושלמי"; "תאריכון ירושלים לדור ודור" שהוא כלי עזר רב-תכליתי המאפשר למסייר או ללומד התמצאות בזמן ובמרחב בעזרת ציודו בחומר חזותי ועיוני. התאריכון מאפשר ללומד ולמסייר למצוא את התקופה הנידונה בתוך הרצף ההיסטורי ולמקם את עצמו בה. 'המקום משתייך לתאריך, התאריך למקום והאדם לשניהם'; חוברת "הדרכת סיורים חינוכיים בירושלים"; "ההיסטוריה המטפיסית של ירושלים"; "לוח תש"ח – ירושלים"; תפילה לאמירה ליד הכותל, ועוד.
אבי משמש גם יועץ מדעי וחינוכי לאתר האינטרנט של עיריית ירושלים. בין הנושאים: מפת מידבא, שערי ירושלים, אריות בירושלים, תאריכון ירושלים מדור לדור ושמות בירושלים. הוא תכנן חוברת "סיור הורים וילדים" עבור תנועת "מבראשית" של הרב מוטי אילון, ו"הקרן למורשת הכותל"; דפדפת לפרשת השבוע – שערי ירושלים. אבי שוקד עכשיו על הוצאת ספר סיורים – "תפארת העיר העליונה" - סיור לאתרי תקופת בית שני ב"רובע".

ירושלים יקרה מאוד ללבך, אבי, האם אתה חרד לה?
"אני מאוד דואג. זה בוער בי. כשהתחלתי להסתכל במציאות שסביבי ראיתי שהסמלים המשותפים שלנו הולכים ונעלמים, וירושלים היא אולי הסמל האחרון שמאחד את העם, וגם זה – מתחיל להתפוגג.
זו הסיבה שאני משקיע. כבר שנים שאשתי מוותרת עליי 3 פעמים בשבוע, ואני מקדיש את כישוריי לנושא. אני חושב איך להציג את הדברים שייטמעו, אני חושב על חוויות חינוכיות בלימוד ירושלים. לא מפסיק לרגע".

רגע של שיא משפחתי
אהבתו של אבי לירושלים ואהבתו למשפחתו התאחדו לרגע של שיא משפחתי – לכבוד יום הולדתו ה-70. משפחת גודמן – שרה והילדים, הנכדות והנכדים – עלו לירושלים לחגוג את מסיבת יום ההולדת – למי ששורשיו בירושלים. בסיור משותף ברובע היהודי, נעצרו אצל צורף, וסבא אבי וסבתא שרה ביקשו מהצורף לצרוף לכל אחת מנכדותיהם תכשיט נשים – טבעת שעליה חרוטה המילה "סמבטיון" – זכר לקדושת השבת, שאותו מתארת סבתא של אבי במאמרה – "תכשיט נשים בווילנא" מלפני ארבע מאות שנה ויותר. לנכדיהם הבנים העניקו סבא וסבתא שופר בבית הכנסת "מנחם ציון", בו שימשו אבותיו של אבי גבאים, חזנים ובעלי תקיעה.
ואשר לחתן השמחה, הוא קיבל כמתנת יום הולדת מגש מיוחד לחלות מילדיו ונכדיו ועליו פסוקי ירושלים ותבליט ירושלים: "יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך – שלום על ישראל". ו"למען ציון לא אחשה; למען ירושלים לא אשקוט".

ירושלים – סמבטיון
תכשיטי נשים בווילנא מלפני ארבע מאות שנה
"אז - באותה תקופה שלפני כארבע מאות שנה, הסירו בני ישראל את עדיים מעליהם, אסור היה לגברים לצאת ברחובות ברקמות-כסף באבנטיהם, לחגור חרב ולאזור אזור. אבל מותר היה להם לצאת בחותם ובטבעות על אצבעותיהם, ולתכשיטי נשים יצא חוק מיוחד מאת הממשלה: "נשי היהודים מותרות לצאת 'באבנטים ובטבעות' אם היה חרוט עליהם שם ירושלים 'לזיכרון העיר אשר הגלו ממנה'".
וכמו כן טבעות מיוחדות שהיה חרות עליהן מילת 'סמבטיון' שנשאו רק ביום השבת, כי נהר 'סמבטיון' השובת ביום השביעי יוכיח על קדושת יום השבת, כתשובת רבי עקיבא לטורנוסרופט.
ונכון שחברת 'ענג שבת' תוציא תכשיטי שבת מיוחדים שישאו עליהם שם 'סמבטיון', זכר לקדושת יום השבת.
(נחמה כספי, סבתא של אבי)
חסר רכיב