תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

בנות השירות הלאומי

31/07/2005
עמודים תמוז תשס"ה (695) 10
בנות "השירות הלאומי"

סיכום שנה
שרה בלנקשטיין

שרה בלנקשטיין קפצה לשתות קפה בחברת בנות "השירות הלאומי"
המסיימות שנה בקבוצת יבנה
מספרן: עשר
מקשרות מהקיבוץ: רוחי ברטוב וחמוטל דברת-איתן
אחראית אזור הדרום של הקיבוצים: פנינה אפלבוים, עלומים

כמעט סיום. סוף שנת שירות לאומי.
יום שישי אחר הצהריים, בסלון של דירת הבנות.
לא יוצאות שבת. נשארות בקיבוץ. מסכמות בקול ובמחשבות "שנת שירות לאומי" בקבוצת יבנה.
עשר בנות הגיעו השנה לקבוצת יבנה לשנת שירות.
איך הגיעו? כמעט כולן משמועות. חברה של... מדריכה באולפנה שהאירה וכיוונה, "מצאנו באינטרנט. חיפשנו באתר ומצאנו שביבנה יש דרישה לעבודה עם עולים, חינוך בגיל הרך ובגיל בית הספר, קומונרית... פנינו ו...הנה אנחנו פה".
כבר לקראת סוף שנת הלימודים בתיכון או באולפנה ראו בפנטזיה "ירוק בעיניים", שקט וכייף של שלווה.

למה דווקא קיבוץ? כל אחת – וסיבותיה עמה.
"קיבוץ זה מקום יפה שיהיה נעים להיות בו, נהיה עצמאיות, נתרחק קצת מבית אבא-אימא, נוכל לנסוע, לבקר... זמננו בידינו..."
משהגיעו והתחילו להכיר שבילים , אנשים, זמנים, מסגרות ומחויבות – הפנטזיות והצבעים ניטשטשו משהו. כבר לא הכול ברור ואידילי. יש הרהורים.
על הקיבוץ מסתכלות בעיניים בוגרות ומציאותיות יותר, כבר לא פנטזיות. קצת יותר הבנה, אור ברור יותר, מתבוננות כבוגרות יותר, עם ניסיון בשטח.
חוץ מדשא ירוק, ילדים קטנים וחמודים ושקט – יש דברים נוספים בקיבוץ. כן, הן רואות, שומעות ומבררות זאת שוב ושוב.
עם מי?
עם - המשפחות המאמצות הן קבוצת השתייכות משמעותית להן. נותנות להן את הקשר החם והתחליף למשפחה הגרעינית שם, בעיר. לא רק בשבתות הן באות אלא גם באמצע השבוע, מוזמנות, כדי להיות, אולי גם קצת להתפנק בפינה חמה, לנוח רגע מהמרוץ היומי בין עבודה להתנדבויות.
עם - צוותי העבודה עִמם הן שוהות ועובדות חלק ניכר ומשמעותי ביום יום. מהן למדו זמני עבודה - מה הם, יחס אישי מכובד ומכבד את האחר שממול. בוגר, קשיש או ילד.
עם - הורים של אותם ילדים עִמהן עובדות הן לאורך היום ולפעמים אף מזמינים לבייביסיטר...
עם - הנוער, עִמם עובדות או מתנדבות לעזרה בשיעורים, בפטפוט של קשר אינטימי, בפעולות וחוגים שמארגנות.
עם - חברי משק קשישים אותם הן פוקדות ו"מאמצות" בביקורים במהלך השבוע, אחרי שעות העבודה, כמובן. קשר תורם ונתרם משמעותית. קשר המזכיר את "סבא-סבתא שלי שם... "?
עם - בשיעורי "אורייתא" עם חברי משק שהעבירו ברצף של ארבע מפגשים נושאים מנושאים שונים - על קיבוץ, שאלות אמונה ופרשת שבוע - בצורה מעניינת, בהירה ומרתקת.
עם - וקצת... בחדר האוכל, כשיושבים עם החבר'ה הצעירים של הקיבוץ או לידם. אבל רק קצת, כי דווקא אתם לא נוצר קשר משמעותי. וזה – חסר, מתסכל וגם לא כל כך מובן למה.

אז למה בעצם לא נוצר קשר משמעותי עם השכבה הצעירה של הקיבוץ?
והאם בטוח שצריך לעשות שירות לאומי בקיבוץ?
הרבה פעמים נשמעה שאלה זו באוזני הבנות.
"כן", הן עונות יחד, ללא תיאום קודם, "גם בקיבוץ יש מה לעשות.
בעצם – בכל מקום בו יש מה לעשות, אם יש תחושת נתינה מקסימלית, אם מרגישים שתורמים במקום – יש הצדקה לעשות שירות לאומי בו".

ומה קיבלנו מהקיבוץ? "הסתכלות תמימה, יפה ומעניינת על החיים. הרבה אמון באחר, היכרות עם אנשים שלכאורה 'כמו בקהילות שלנו' – אך עם אורח חיים שונה, ו.. הרגשת ביטחון. הרגשנו פה בטוחות, רצויות. אמרו לנו 'שלום' בשבילים. זו הרגשה נהדרת ומקרבת.
לאחר ההפתעה מהחיצוניות בלבוש 'בנות ונשים דתיות עם מכנסיים...', הבנו שיש הרבה מעבר לחיצוניות. פנימיות האדם בקיבוץ משמעותית מאוד ומקרינה ממנו החוצה. וזה מאוד משמעותי".

עם המקשרות היה קשר טוב. הבנות מצאו אוזן קשבת מתי שהיו צריכות. "המקשרות – הן הגשר והקשר בינינו ובין הקיבוץ".
אז אפשר לסכם שנה ב "הכול טוב"? כמעט הכול, כן. אמנם לא הכול כבר מובן והיו מוכנות לדעת יותר,לשמוע עוד על האידאולוגיה של המקום, אך כמו שאמרנו – השנה מגיעה לסופה, ועוד זמן קצר תיכנס השבת וצריך לטלפן להורים להבטיח ש"כן, באמת בסדר, מתגעגעות אבל כבר גדולות ועצמאיות..."

ומה עם שנה שנייה לשירות לאומי?
חלק מהבנות מתכננות שנת שירות נוספת. במקום אחר, עם נוף אנושי אחר, משימות נוספות, כי כמו שאמרנו: "בעצם – בכל מקום שיש מה לעשות בו, כשיש את תחושת הנתינה המקסימלית, כשמרגישים שתורמים במקום – יש לעשות שירות לאומי בו".

ודברי סיכום של המקשרות רוחי ברטוב וחמוטל דוברת-איתן, המלוות כבר מספר שנים את בנות השירות הלאומי בקיבוץ בקישור ובגישור: "לפני מספר שנים החלטנו להעלות את רף הקבלה. היה חשוב לנו לקבל בנות איכותיות היכולות לתרום מבחינה דתית לקבוצה בה הן תעבודנה.
"התפקיד הוא חשוב ואחראי מאוד. אנו רואות את עצמנו כגשר בין הבנות לקיבוץ, במיוחד בתחילת המסלול. יש באחריותנו למצוא מקומות לתעסוקתן בתיאום עם צורכי המשק, מקומות להתנדבויות עם אנשים קשישים בקיבוץ, מקומות התנדבות חיצוניים, אנשים שיעבירו שיעורי 'אורייתא', למצוא משפחות מאמצות שהבנות תרגשנה עמם טוב ומקבל".
יש קצת תסכול – התפקיד דורש נתינה ו'להיות בשביל' – דבר שביום יום לא תמיד מתאפשר.
לחמוטל, שהיא בעצמה 'צעירה' בקיבוץ – הליווי מהווה הזדמנות להכיר טוב יותר את ה'בית' של עצמה. במיוחד כשצריך את הקשרים עם גורמים קיבוציים, אידאולוגיה וערכים שצריך להסביר ולהעביר.
כמעט סיום.
סוף שנת שירות לאומי.
יום שישי אחר הצהריים, בסלון של דירת הבנות.
סוף.
קבוצת יבנה
חסר רכיב