תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

צבי רוזנטל ז"ל

05/09/2005
עמודים סיון תשס"ה (694) 9
צבי רוזנטל ז"ל

נולד: ז' באלול תרע"ח 14.9.1918
נפטר: כ"ז בניסן תשס"ה 6.5.2005

שדה אליהו
בערב שבת פרשת "קדושים" החזיר חברנו צבי רוזנטל את נשמתו לבורא, אחרי תקופת ייסורים ארוכה. צבי היה מראשוני קבוצת שדה אליהו וממייסדיה, ותמיד, זקן הכהנים של הקיבוץ.
צבי נולד בהמבורג בסוף מלחמת העולם הראשונה, למשפחה לא דתית. כבר בנערותו בחר להיות בחור דתי וביקש מהוריו ללמוד בתלמוד תורה. צבי למד בכיתה עם מאיר צונץ ז"ל ועם אחיו יהודה יבדל"א. כתלמיד מצטיין הוקפץ שתי כיתות בבית הספר היסודי.
עם עליית המשטר הנאצי, היו בני משפחתו בין המעטים שהבחינו בסכנה ובחרו לנטוש את אדמת גרמניה. ב-1936 הצטרף צבי לקבוצת נוער דתית שעלתה לארץ בליוויה האישי של הנרייטה סולד, ושנתיים מאוחר יותר ברחו הוריו ואחיו לארגנטינה. צבי הצטרף לרודגס ונשאר בכפר יונה עם הקבוצה שתגיע ב-1939 לאדמות ערידה ותקים את קבוצת שדה אליהו.
כאן, בשדה אליהו, הקים את משפחתו עם רעייתו רחל, תבדל"א, כאן נולדו להם ארבעת ילדיהם, וכאן זכה צבי לדור שלישי ורביעי.
צבי רוזנטל לא חיפש חיי תהילה אבל היה מאוד מעורב בחיי החברה של שדה אליהו. שנים רבות כיהן בוועדת חברים, כשזו הייתה המרכזית בוועדות הקיבוץ. הוותיקים מציינים אותו כחבר מתון, מקשיב ומעניק חום לנקלטים הרבים שאימץ.
אבל מעל לכול היה צבי איש אדמה וחקלאי ברמ"ח איבריו. רוב חייו עבד במה שקראנו שנים רבות, ענף גן הירק (אולי יותר נכון משפחת גן הירק). אנחנו זכינו להיות מתלמידיו של צבי רוזנטל. צבי חינך וגידל דורות של חקלאים. ממנו למדנו וירשנו התמסרות מלאה ליום העבודה, לדיוק ולקפדנות הייקית. ממנו למדנו להרכיב מכונות חקלאיות, לרסס, לזרוע ולחרוש. עד היום לא קם מתחרה לתלמים של צבי. כיושרו האישי, כך היו תלמיו - ישרים כמו סרגל לאורך מאות מטרים. הוא היה מאותם חברים שבזכות מסירותם לעבודה ולדיוק יצא שמה של שדה אליהו למרחקים כקבוצה בעלת מוסר עבודה גבוה כל כך. מתוך התמחותו בחקלאות נשלח להדריך את החקלאים החדשים במושבי ביכורה השכנים. שנים הכירו לו תודה על תרומתו להתפתחותם.
בגיל 70 פלוס, עוד עבד בשדה, וכשהבחין שהגיע הזמן להעביר את השרביט לצעירים, עבר לגן נוי. יום-יום עלה על מכסחת הדשא, ושוב יכולנו לראות שורות ארוכות ומדויקות. שום אבן או חפץ לא הרתיעו אותו מלרדת מהמכסחת כדי שהעבודה תהיה מושלמת.
לא רק בעבודת האדמה עסק חברנו צבי. הוא היה אחד מבעלי קריאת התורה שנים רבות, וזאת מבלי לוותר על נימה ייקית בקריאתו. הוא הכין ילדים לבר-המצווה, הקפיד בקיום מצוות, בברכת כהנים ובהשכמת בית הכנסת, והיה הכהן של פדיון הבנים.

מבני משפחת רוזנטל לדורותיה אנו למדים מה היא מצוות כיבוד אב ואם ומה כוחה של המסורת. 13 שנים לסירוגין, התגוררה בשדה אליהו סבתא אוגוסטה, אמו של צבי. יום-יום הקפיד צבי לבקר את אמו ודאג לכל מחסורה. לא אחת קיצר את ארוחת הצהריים כדי לרוץ לבקר את אמו, ואנחנו, חקלאים צעירים, למדנו להמתין לו בסבלנות ובהערכה.
שנים לאחר מכן, כשהוא הזדקק לתמיכת ילדיו, ראינו אתכם – דיצה, איתן, אביבה וטליה – מחלקים ביניכם את העול, עושים תורנויות בשבתות, מטיילים אתו, סועדים אותו, כאמור בגמרא: "שנו רבותינו, איזהו כיבוד אב ואם: מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא". וזה המקום להזכיר את עזרתו המסורה של מוטי רלב"ג ז"ל לצבי. על השיעור הזה ועל הדוגמה האישית שלכם, אנחנו, חברי קהילה זאת, אומרים לכם - תודה.
בשנים האחרונות סבל צבי ייסורים רבים וכואבים.
"אמר רב הונא: והנה טוב, זה מידת הטוב. והנה טוב מאוד, זו מידת ייסורים. וכי מידת ייסורים טובה מאד? אלא שעל ידיה הבריות באים לחיי העולם הבא". להשלים דברי רב הונא מובא בדברי המכילתא: "רבי שמעון בן יוחאי אומר: חביבים ייסורים ששלוש מתנות טובות ניתנו לישראל ולא ניתנו להם אלא על ידי ייסורים, ואלו הן: תורה וארץ ישראל וחיי העולם הבא".
צבי זכה לקיים מצוות יישוב הארץ, היה איש תורה וירא שמים ומעתה הוא זכאי לחיי העולם הבא.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

רפאל צרפתי
חסר רכיב