תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

חדר הנצחה

03/06/2005
עמודים אייר תשס"ה (693) 8
חדר הנצחה

פתאום צץ לי רעיון
בשנה שעברה למדתי עם חברה בשדה אליהו, למדנו ב'בית מורפורגו'
ושם ראיתי חדר הנצחה קטן בו מוזכרים כל הנפטרים בקיבוץ
חשבתי: 'איך זה שבטירת צבי אין מקום כזה
הרי זה חשוב ומהותי שהנצחה תהיה בכל קיבוץ'

על הקמת חדר הנצחה בקיבוץ
מירב שור

נעם פוה, שחר ברקאי ואני נשלחנו לקורס "מנהיגות צעירה" מטעם הקיבוץ הדתי. כבר בתחילת הקורס הודיע לנו המנחה כי נידרש לבצע פרויקט מסוים בכל תחום שנבחר. עוד נאמר לנו שאת הפרויקט ניתן לבצע ביחידים, בזוגות או בקבוצות לפי רצוננו.
נועם ואני החלטנו לעבוד יחד על איזשהו נושא השייך לקיבוץ ובתוכו, וגם קבענו בינינו שאת העבודה נתחיל ונגמור במשך שלושה חודשים שזה זמן הקורס. יחד חשבנו, העלנו רעיונות בתחומים אחדים, אבל שום דבר לא נראה לנו רציני באמת. אחד התנאים להצלחת הפרויקט שיהיה מלהיב וסוחף עוד אנשים. שום דבר מן הדברים שעלו בדעתנו לא היה מלהיב.
פתאום צץ לי רעיון – בשנה שעברה למדתי עם חברה בשדה אליהו, למדנו ב"בית מורפורגו" ושם ראיתי חדר הנצחה קטן בו מוזכרים כל הנפטרים בקיבוץ. חשבתי: איך זה שבטירת צבי אין מקום כזה, הרי זה חשוב ומהותי שהנצחה תהיה בכל קיבוץ. בתמימותי חשבתי שאף אחד עוד לא חשב להקים משהו כזה. לרגע לא העליתי על דעתי שיש גם כאלו המתנגדים לפינת הנצחה.

למה לא הנצחה?
נעם ואני החלטנו ללכת על זה. הרגשתי שהרעיון מלהיב אותי והאמנתי שזכות גדולה היא להקים חדר הנצחה בקיבוץ. פנינו למזכירות וביקשנו אישור לביצוע.
פנינו ליזרעאלה, מנהלת הארכיון, וממנה שמענו שני דברים: האחד – הרעיון לא חדש וכבר נידון במשך השנים באסיפות הקיבוץ, במזכירות ובוועדות, אך לא מומש, כנראה משום שחלק משמעותי מציבור החברים סבור שמעשי האנשים הוא זיכרונם ולא נכון לעסוק יותר מדיי בהנצחה. הדבר השני – לא די בפרויקט ההקמה. קיים תמיד החשש שהקמת משהו קבוע יחייב תחזוק ושימור המקום באופן מכובד ולאורך שנים. היו גם טיעונים אחרים.
הייתי בהלם. לא האמנתי שאנשים מתנגדים עקרונית לחדר הנצחה.

ובכל זאת – כן להנצחה
הרעיון הגיע לידי ביצוע. בחיפושינו אחר מקום מתאים התברר לנו שקיימת החלטה רבת שנים לייחד חדר בבית המדרש לחדר הנצחה. לנו נראה בית המדרש כמקום מתאים, גם מרכזי וגם פעיל ומטופל, ולאחר התארגנות לפינוי המקום ניגשנו לעבודת ההכנה. רתמנו את רחלי גולדברג שתכננה את עיצוב החדר. יחד אִתה נסענו לבית השיטה ולקיבוץ עין שמר והתרשמנו מאופני ההנצחה שם. קבענו לעצמנו קו מנחה לעבודה – משהו צנוע ואחיד, ונמנענו מהפיכת חדר הזיכרון למקום קדוש.
רחלי הכינה סקיצה לעיצוב החדר, נעם קיבל על עצמו את האחריות על אנשי המקצוע: נגרים, חשמלאים (הוא עצמו), בנאי, ואני לקחתי על עצמי לעיין בתיקים שבארכיון ולתמצת קורות חיים - איש איש מלידה ועד פטירה - חייו, מעשיו, משפחתו ותרומתו לקיבוץ. בשלב זה התמקדנו בחברי הקיבוץ ובניו.

הזיכרון – כל אחד היה עולם ומלואו
אין מילים בפי לתאר את הסיפוק האדיר שהיה לי מעבודה זו. הרגשתי כאילו אני מכירה כל נפטר ונפטר. קראתי עליו, למדתי אותו, הכרתי את עשייתו בקיבוץ, איך היו חייו, מאיפה הגיע, תלאות שעבר. בשבילי זה היה מרתק. היו הספדים שקראתי אותם ובכיתי מהתרגשות. חשבתי לעצמי – הייתי כל כך רוצה להכיר את האדם הזה.
עסקנו ב-96 נפטרים, כל אחד עולם ומלואו. זו הייתה עבודה קשה. כשסיימתי להדפיס את כל החומר, התחילה העבודה מול משפחות הנפטרים, עבודה שעשינו בזהירות, עם הרבה התחשבות. חילקתי את הדפים המודפסים למשפחות בצירוף הסבר על הפרויקט, על מנת שיעיינו בכתוב, ישנו, יתקנו או יוסיפו כראות עיניהם. התגובות מהציבור היו בדרך כלל חיוביות מאוד.
איסוף צילומי הנפטרים נעשה ברובו מהארכיון, ואת רוב התמונות לתצוגה הקבועה לקחתי משם. רצינו לסדר אלבום ובו תמונות מחיי היומיום, אותן לקחנו מתיקייה בארכיון שצולמה בחגיגות ה-50 שנה לטירת צבי, ונעזרנו בתמונות שהמשפחות נתנו. היו בידי כ-200 תמונות לקיר ולאלבום. סרקנו את התמונות, פיתחנו אותן והחלטנו שהתמונות על הקיר תהיינה בצבע צהוב-חום ואילו באלבום - תמונה צבעונית.

חשוב שחדר ההנצחה יהיה מזמין ופעיל
המשפחות החזירו את הדפים עם התיקונים ונתנו "אור ירוק" להמשך. הכנו את האלבומים, תלינו את התמונות ועבדנו על עיצוב החדר.
היה לנו חשוב שהחדר לא יהיה חדר נעול, לביקורים חד-פעמיים, אלא חדר מזמין ופעיל. המיקום שלו מרכזי, ונעים לשבת בו ולקרוא על חיי הנפטרים. מול תמונות המתים התקנו על גבי הקיר תמונות מתחלפות מחיי היומיום של הקיבוץ היום.
מה עוד בתכנון? בכוונתנו להוסיף פינה לזכר הנספים בשואה, וכן קלסר שניתן יהיה לרשום בו את שמות ההורים של חברינו שחיו בקיבוץ, לא כחברים, ונפטרו כאן.
אנו בהחלט גאים שזכינו להקים חדר הנצחה בקיבוץ. התרומה שעבודה זו תרמה לי היא עצומה, ואני שמחה להיות חלק מקהילתנו המבורכת.

"במקום אליו אני הולך, הלכו רבים כבר לפני, השאירו שביל, השאירו עץ, השאירו אבן לרגלי, ומה אני אשאיר אחרי, האם אשאיר איזה דבר" (יורם טהר-לב)

טירת צבי

חסר רכיב