תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

בוגרינו

03/05/2005
עמודים ניסן תשס"ה (692) 7
בוגרינו

כּוֹס שְנִיָה

אנו מרימים כוס שנייה לכבוד בוגרינו הצעירים - המרימים בגאון ובענווה את דגלי ההתנדבות לעזרת העם בכל התחומים – בשירות הצבאי ובכל זרועות הביטחון, לפני הצבא ואחריו, בשירות הלאומי, בי"ג, בש"ש, במכינות התורניות הקדם-צבאיות, בישיבות ההסדר והשילוב, ובמדרשות לבנות, בלימוד תורה ואמונה.
התורמים בכל יכולתם לחיזוק החברה - במעשי חסד וצדקה, במוסדות רפואיים ובמוסדות רווחה, לאוכלוסייה במצוקה, ולנוער בסיכון.
המרימים בגאון ובענווה את דגלי ההתנדבות ליישוב הארץ להמשך ולביסוס ביתנו הקיבוצי, ולהתיישבות רבת פנים בכל חבלי ארץ ישראל.
כהוריכם, לבנו מתרחב בשמחה ובגאווה בראותנו אתכם בתרומתכם זאת ובענוותכם, כמגשימי חזון הנביאים והציונות בכל מקום בו הִנכם פועלים, ולִבּנו פועם בשמחה עם כל משפחה שהנכם מקימים, ועל הדור הצעיר שהנכם מביאים לעולם.
והננו מתפללים ומייחלים - להגשמת האידאל של חיי תורה המשולבים בחיי המעשה ובבניין הארץ, בבריאות טובה ובאושר, מתוך תחושת שליחות ושמחה של מצווה.
חוה ומיכה חורין, טירת צבי


יוד-גימלים בעשייה משימתית: 55 בנים ובנות בוגרי תיכון לפני השירות הצבאי
(כולל בני מושבים ויישובים קהילתיים);
שין-שינים בעשייה משימתית: 18 בנים ובנות אחרי השירות הצבאי;
בוגרי תיכון במכינות ומדרשות תורניות: 52 בנים ובנות לפני השירות הצבאי;
שירות לאומי: 21 בנות הקיבוץ הדתי משרתות במסגרת "בת-עמי"
28 בנות הקיבוץ הדתי משרתות במסגרת "האגודה להתנדבות בעם".
שירות צבאי: 438 בנים ובנות בשירות צבאי (בסדיר).


רן ליבר, 22, קבוצת יבנה
נושא דברים
בשם פצועי חיל השריון

"...בימים אלה השתחררתי משירותי הצבאי אחרי שנתיים ושמונה חודשים, ולא בדרך שחשבתי.
כבחור צעיר שנולד וגדל בקבוצת יבנה והתחנך לאורה של הציונות הדתית, התגייסתי לאחר שנת לימודים בישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע, והצטרפתי לגדוד 82 של חטיבה 7, בו עברתי את מסלול הכשרת השריונר, קורס מטקי"ם, הדרכת טירונים ולוחמים בצמ"פ. משם עברתי לפלוגה המבצעית של הלוחמה בעזה.
במהלך מבצע בחאן יונס, נפגע הטנק בו הייתי, מטיל 7RPG שחדר לצריח ופצע אותי ואת חברי יניב, מפקד המחלקה, שהיה בעמדת המט"ק. רסיסים מהטיל פגעו בגופי ובראשי באופן קשה. בחסדי ה', בעזרת חבריי, פעולתם המקצועית והמסורה של הצוות הרפואי ותמיכתם ואהבתם של הוריי, אני יכול לעמוד לפניכם היום כשאני מתקדם בתהליך השיקום.
אני ובני גילי הננו חוליה חדשה הממשיכה את שרשרת לוחמי השריון, החיל שהיום, כמו בעבר, נוטל חלק משמעותי ומכריע בלחימה.
אנו הצעירים מביטים בכם הוותיקים בהערכה ובהתפעלות, ואני רוצה לומר לכם: אתם יכולים להיות גאים בנו כממשיכי דרככם!
המלחמה היום שונה מבעבר. את עוצמת האש וכמויות הנפגעים שאִפיינו את המלחמות הקודמות, החליפה מלחמה ממושכת המתנהלת בקרב אוכלוסייה אזרחית, ולכן היא מוגבלת בכוח המופעל בה. זו מערכה הדורשת מהלוחמים פעילות רציפה וקשה, לעִתים קרובות שהות של ימים בתוך הטנק מבלי לצאת, ומלווה בתחושת אי ודאות לגבי סוג הפעילות הבאה, מיקומה ואורכה. יום יום, שעה שעה, אנו עומדים בפני התמודדות עם שחיקה גופנית, נפשית וערכית, וכמעט ללא יוצא מהכלל אנו יכולים לה.
את המוטל עלינו כחיילים אנו מקבלים על עצמנו מתוך אמונה בזכותנו לחיים בטוחים במקום הזה, ומבצעים אותה באחווה ובשותפות של כולם. המפגש בסופי שבוע עם ישראל האזרחית, החברים והמשפחה, מעמיד בפנינו מציאות שונה המעוררת בנו דאגה. השוני בין האנשים, השקפותיהם, דעותיהם, הרגשותיהם ומעשיהם, נראים כמוביל לפירוד ופירוק השותפות שבשמה אנו יוצאים להגנת העם.
נוכל ללמוד ממה שקראנו בשבת בפרשת השבוע 'פקודי', שבה מתוארים בגדי הכהן הגדול, שהוא הסמכות הרוחנית של כל העם, של כל אחד משניים-עשר החלקים של עם ישראל הנושא אופי, דעות והתנהגויות משלו. וכולם מאוחדים בבגד אחד בחושן. החושן הוא מסגרת זהב בה משובצות תריסר אבנים טובות, בצבעים שונים ובצורות שונות, ההופכות ליישות אחת, ואותן שם הכוהן הגדול על לוח לבו, כאומר: "עם אחד אנחנו".
לכם חבריי, שנוספה למלחמת העם כולו גם מלחמה פרטית יום-יומית וקשה לא פחות, אומר את מה שעמדנו ואמרנו בבית הכנסת כשסיימנו את חומש 'שמות': 'חזק חזק ונתחזק'"!


חסר רכיב