תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

בכל דור ודור

03/05/2005
עמודים ניסן תשס"ה (692) 7
בכל דור ודור חייב אדם...

אפילו הוא מדמה כי כולו מחר
שורשיו תקועים להם עמוק בתוך האתמול
יאיר ריינמן, מזכ"ל הקיבוץ הדתי

75 שנים חלפו להן מאז שנת תר"ץ ( 1930 ), עת עלו לארץ שתי קבוצות של חלוצים דתיים. האחת, מסלבקוב שבפולין, מצאה מקום זמני במושבה רחובות, והאחרת, מרודגס שבגרמניה, התיישבה בשולי פתח תקווה. הצעירים הללו מרדו באורח החיים הגלותי, אך בו בזמן המשיכו לאחוז בקיום המצוות, בתוך שהם משנים את הדגשים ומתאימים את אורחות חייהם לתחייה הלאומית שהתחוללה כאן בארץ ישראל. המרד נקרא בפיהם ה "מרד הקדוש". קבוצות נוספות הצטרפו, ויחד התארגנו כתנועת "הקיבוץ הדתי", ועמדו על זכותם לעלות להתיישבות חלוצית. הם לא הסתפקו בהתיישבות "סתם", אלא דיברו על "חלוציות מקסימלית", שמשמעותה הליכה אל הסְפָר הקדמי בעמק, בעציון, בנגב ובגליל.
פתיחה זו אינה באה כסקירה היסטורית המתארת את קורות תנועתנו, אלא נועדה להזכיר לנו ולבנינו אחרינו כי לא מתוך חלל ריק נולדה לה תנועת "הקיבוץ הדתי" בת ימינו. אנו מסכמים 75 שנים של עשייה חלוצית ופריצות דרך, ולצִדם גם התלבטויות, טעויות, והתאמת אורחות חיים למציאות מתהווה. מעשה התיקון אשר אנו, כמו גם קודמינו עוסקים בו, אינו ביטוי של ניסיון להגן על האתמול מפני ההווה והמתהווה. עליו להיות פרי של הידברות מחודשת ומתחדשת, והתמודדות מתמדת עם אתגרי המחר.
עוצמתנו התנועתית לא נגזרה מעולם ממספר הקיבוצים או היישובים הרשומים. היינו ונשארנו תנועה קטנה במספר קיבוציה. האשראי הרב שניתן לקודמינו נבע מאורח חייהם אשר הפך למצפן ומורה דרך לרבים. לא הכמות קבעה, אלא הדביקות במערכת ערכי הליבה.
האם כיום יוצרים אנו מלאי מספק של אשראי, אשר ישמש את הדורות הבאים? על כך תשפוט אותנו ההיסטוריה.
חגיגות יום הולדתו ה-75 של האדם מציינות את הזמן שחלף מעת לידתו, אך בד בבד גם את הזמן המתקצר שנותר לו כבן אנוש על פני האדמה.
ציון יובל 75 לתנועה עוצר אותנו לרגע קט בנקודה אקראית על פני סרגל הזמן, ומזכיר לנו את חובתנו להביט לאחור על כל שהשגנו, אך גם את מחויבותנו להנהיג התנועה אל מחוזות העתיד.
תפקיד "הנהגה", לראות מעבר לאופק, לזהות מטרות, להגדיר אותן כמשימות ולגייס את האנשים, ועל כך אנו עמלים.
מדינת ישראל מצויה בשעת מבחן. אולי הקשה מבין המבחנים מולם עמדנו עד כה. אין אנו ניצבים מול אויב וצר מבחוץ. האיום שקם על מפעל חיים של אנשים, והערעור על מוסכמות וערכים לאורם התחנכנו וחינכנו דורות, מעמידים במבחן קשה מנשוא את חוסננו הפנימי. היכולת לעמוד אדם מול רעהו כאשר חילוקי הדעות קשים וקורעים, ובתוך כך להמשיך לפעול כחברה מתוקנת – איננו ברור מאליו.
בביקורים ובעשייה ניסינו להעביר כיחידים וכתנועה את הזדהותנו, בראש ובראשונה, עם תושבי הגוש, ועם הערכים אותם מייצגים אנשים אלו, ערכים אשר לאורם פועלת גם תנועתנו.
ויחד עם זאת, ברור כי לעולם לא נוכל לעמוד במקומם של אותם אלו אשר חרב מונפת על מפעל חייהם.

אסיים בדברים שנשאתי בקיבוץ סעד בפתיחת כינוס ה"מרחב הפתוח" בחודש אלול תשס"ד:
ספר 'דברים' שזור בביטויים ופרשיות המדגישות ומחדדות את המתח, את האחריות ואת הערבות ההדדית, שבין הפרט לחברה בתוכה הוא חי, ושל החברה כלפי כל יחיד ויחיד בתוכה.
לכלל ולפרט תפקיד ביצירת המארג החברתי, אין האחד מוציא חברו ופותרו מעשייה ומאחריות.
פתיחת פרשת 'ניצבים' מציבה עיקרון זה באופן חד ברור ומודגש: 'אתם ניצבים היום כולכם': לא מנהיגות נבחרת, לא רבנים, ולא מתווכים אחרים יודעי כול, עומדים כתווך בין העם ובין 'ה' אלוקיכם'. אתם ניצבים - מראשי שבטיכם ועד חטב עצך ושאב מימיך.
הזכות והאחריות מוטלים לפתחו של כל אחד ואחד מהניצבים, הן כיחידים והן כאחד הפרטים אשר מהם בנויה החברה. מחויבים הם לברר הדרך, ללכת ולפעול בדרך הישר והטוב.
אנחנו ניצבים היום כולנו: על אף הקשיים, למרות סימני שאלה ואי ודאות המלווים חלק מפעולתינו - אנו ניצבים – לא שפופים לא כפופים, ולא מתנצלים על דרכנו ואמונתנו. אנו מסתכלים קדימה בתקווה ובצפייה, וכדברי מ' אונא: "עלינו להגיע לכלל ניסוח ברור של הרעיון והתפקיד שבדרך זו בלבד נהווה תנועה הראויה לשמה".
לקיבוץ הדתי, כתנועה, ולחברי הקיבוץ הדתי, כפרטים, יש תפקיד ומקום בחברה הישראלית בשעה קשה זו. אל נצטנע ובל נרכין ראש – קולנו ראוי שיישמע.

חסר רכיב