תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לזכר מרים כפרי ז"ל

02/02/2005
עמודים שבט תשס"ה (690) 5
מרים כפרי ז"ל
נולדה: ג' בטבת תרצ"ג 12.01.1932
נפטרה: ט"ו בכסלו תשס"ה 28.11.2004
שלוחות
מרים כפרי (לבית וול) נולדה בגרמניה לפני 73 שנים, ביום ג' טבת תרצ"ג (12 בינואר 1932). עלתה לארץ בשנת 1943 בהיותה כבת 12 – במסגרת "ילדי טהרן" – היישר לכפר הנוער הדתי שבכפר חסידים. כן עלו באותה תקופה של "טרום המדינה", אחיה דוד, שנהרג במלחמת השחרור, אחותה דינה – בבוא העת חברה בקיבוץ לביא – שנפטרה לפני שנים וכן אחיה שמשון, אף הוא נפטר לפני שנים. עם פטירתה של מרים נותרה מחמשת האחים וול רק אחותה פנינה, הננו שולחים לה מכאן רפואה שלמה.
מרים ידעה שנים קשות בחייה. כבר בילדותה עברה את השואה. הוריה ורבים אחרים מבני משפחתה מצד הוריה נספו בשואה.
בכפר הנוער הדתי הכירה מרים את בעלה לעתיד, את עזרא מצדורף, שאחר כך שינו את שם משפחתם לכפרי. אחרי היכרות ממושכת הם התחתנו כאן בשלוחות והקימו את ביתם ומשפחתם.
במרבית שנותיה בשלוחות עבדה מרים במטבח, בו הביאה לידי ביטוי יפה את מסירותה וכשרונותיה בבישול. כעבור שנים לא מעטות עברה מרים לעבוד במחסן הבגדים, אף שם עבדה במסירות ובמלוא יכולתה. גם בתחילת ימי מחלתה המשיכה מרים במאמציה לעבוד במחסן הבגדים.
מרים זכתה יחד עם בעלה, חברנו עזרא ז"ל, להקים משפחה לתפארת: את הבכורה נירה, את אורית ואת רונן. יחד עם עזרא בעלה השקיעו את מיטבם בילדיהם. כולנו זוכרים את סבא עזרא וסבתא מרים המאושרים כהורים לילדיהם ואחר כך כסבא וסבתא לנכדיהם. אושר רב היה נסוך על פני השניים בהשתעשעם עם צאצאיהם וצאצאי-צאצאיהם. ואכן, הם זכו להרבה נחת מהם - מכולם.
בשנים האחרונות סבלה מרים ממחלה שפקדה אותה, דבר שהביא לאשפוזה מחוץ לביתה ומחוץ לקיבוץ. ילדיה ואף נכדיה השתדלו להקיף אותה באהבתם הרבה וסייעו לסעוד אותה בצר לה. גם אנו, חבריה הרבים בשלוחות, ניסינו והשתדלנו להקל עליה ולו במעט, אך באחרונה לא עמדו לה כוחותיה והיא החזירה את נשמתה לבורא עולם.
מרים, עברנו כברת דרך ארוכה מאז שנפגשנו, אנו חברי הגרעין שלך - גרעין כפר הנוער י"ח - לראשונה בכפר הנוער הדתי, ואני עודני נער, עולה חדש, ממש בימי קום המדינה, נער בן 17. הגעתי אליכם, אל תוך חבורה נחמדה ותומכת, שמרביתם היו אף הם עולים חדשים בדרגות שונות. יחד הגענו בתחילת שנת 1949 במסגרת הגרעין לשלוחות, יחד משכנו בעול והקמנו חברה יוצרת, חברה בה הרגשנו כולנו כבני משפחה אחת, אבל היום, עם לכתך מאתנו, נפרדות דרכינו.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
לכי לשלום ותתפללי בעדנו, כאן למטה, לחיים טובים ולשלום.

נשלח כולנו את ניחומינו לנירה, לאורית ולרונן ולמשפחותיהם. הננו בטוחים שתמשיכו גם בעתיד לראות בשלוחות את ביתכם ומקום ילדותכם.

תהא נשמתך, מרים, צרורה בצרור החיים.

משה פורת
חסר רכיב