תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

שנות מדגה

17/12/2004
עמוןדים טבת תש"ה (689) 4
שנות מִדגה

יונה ברמן

"מִדגה: לאחר חודשים ארוכים בהם אנו מוכרים את דגי האמנון במחירים נמוכים, הגורמים לנו נזק רב, הוחלט על מהלכים ברמה ארצית לפתרון המצב. התחילו לפנות עודפי אמנונים להקפאה והובטח למגדלים מחיר. המהלך הזה רק בתחילתו והוא תלוי במידת שיתוף הפעולה של כל משקי הדיג. מכיוון שהמשבר פגע קשות בכל המדגים, אנחנו מקווים שהמהלך יצליח. עם כל זה אנחנו נכנסים בימים אלו לבדיקה מעמיקה על עתיד הענף"
(סיכום תקופתי של מרכזת המשק, לאה בן יצחק, "שיבולת", שדה אליהו, מרחשוון תשס"ה)

זהו כל הסיפור. דיווח של קיבוץ בודד שמשקף באופן "מִברקי" את סיפור ענף המדגה בארץ. ענף שהיה רווחי כל שנותיו, עד ל-4-5 השנים האחרונות שבהן החלו נרשמים הפסדים קשים למגדלי הדגים, והישועה טרם באה.
נודה על האמת. אנחנו שהננו רחוקים מענף הדיג, מכירים את הדג והבריכה משני כיוונים בלבד – מהצד הפסטורלי בטיול שבת סביב בריכות הדגים בעמק. צמחיית מים סביב, להקות ציפורים וציוד של אנשי הדיג. ההזדמנות השנייה היא - הדג שעל הצלחת, שהוא מזין לדעת מומחי המזון, ולרובנו הוא גם טעים יותר ויותר. ההיכרות עם מנות הדגים לסוגיהן הולכת ומתפתחת וקונה לה עוד ועוד אוהדים.

חקלאות המים של מדינת ישראל
עד לפני 4-5 שנים היה ארגון מגדלי הדגים בארץ ארגון חזק מאוד. 95% מאנשי המדגה היו חברי התנועה הקיבוצית, ובתוכם גוש הקיבוצים הדתיים בעמק בית שאן: שלוחות, עין הנצי"ב, שדה אליהו, טירת צבי, מעלה גלבוע ומירב. כלומר, כמעט חצי מקיבוצי התנועה שלנו מתפרנסים גם מדיג, ורובם ותיקים בענף.
המִדגה בישראל קיים משנת 1939, למעלה מ-60 שנה. ראשוני המגדלים היו באפֵק שליד חיפה, משק פרטי בשם שוורץ, ואחריהם קיבוץ ניר דוד, שם החל הבסיס המסחרי האמיתי. עד היום חי בניר דוד בשיבה טובה חבר יקר בשם שמואל שריג, מראשוני מגדלי הדגים בארץ ועד היום עדיין מעורב בו.
את יצחק סימון (55), חבר קיבוץ שדה אליהו, מדריך ארצי למגדלי דגים בארץ, פגשתי לשיחת עבודה בתחנת מחקר לדיג ומדגה הנמצאת סמוך למושב דור (טנטורה). יצחק, 30 שנה בענף, ריכז את ענף הדיג בשדה אליהו במשך שנים רבות, "בתקופת הזוהר" של הענף, מכיר את כל מערכות המדגה בארץ, מלווה את המגדלים אחד לאחד ומסייע בהובלת מהלכים ומחקרים שיש למשרד החקלאות עניין בעשייתם. הוא גם עורך את עלון הענף, "הדיג והמדגה בישראל".
קיימות בארץ שלוש תחנות מחקר למדגה. האחת בניר דוד, שהיא התחנה לבריאות הדג ולטיפול במחלות שפורצות בקרב הדגים. השנייה בגינוסר שעל שפת הכינרת - תחנת מחקר בתחום הפיתוח הטכנולוגי. תחנת המחקר השלישית, היא זו שזכיתי להכיר בעת פגישתנו, ובאותו בוקר התקיים בה קורס מגדלים לכמה עשרות מגדלי דגים.
ענף הדיג הוא חקלאות המים של מדינת ישראל, וזו מתחלקת ל"חקלאות ימית" ול"חקלאות מים פנימיים". החקלאות הימית שואפת לאפס, לפי יצחק, ואין כמעט פיתוח בתחום שלה מלבד מערכות כלובי הדגים באילת. מדגה המים הפנימיים - אלו בריכות הדגים בישראל, ובהן עיקר עיסוקו.

כל מה שנילמד ב"מבוא לכלכלה" טפח על פנינו
עד לפני 4 שנים היה ארגון מגדלי הדגים ארגון חזק מאוד. ארגון וולנטרי שעסק בנושא השיווקי בלבד, להבדיל ממועצות ייצור שקיימות בענפי חקלאות אחרים ועוסקות במכסות ייצור, מה שנקרא - "עוגת הייצור".
"המצב בשוק הדגים היה הכי טוב שיכול להיות עבור מגדלי הדגים", מסביר יצחק, "במשך 60 שנות קיומו של ענף המדגה, יכול היה המגדל לייצר כמה שרצה. תמיד עלה הביקוש על ההיצע, וכשהביקוש עולה על ההיצע אתה כמגדל משקיע עוד ועוד.
בראשית שנות ה-90 השקיע משרד החקלאות, בשיתוף עם ארגון המגדלים והקק"ל, השקעות שמעל 100 מיליון ₪, בין השאר בבניית מאגרי מים שהשתלבו עם בריכות דגים. הענף היה באופוריה. לא קראו את המפה שהזהירה שיום יבוא ועודף ייצור הדגים יטפח על פנינו. מערך ההדרכה התקשה להשתלט על ההשקעות ומהלכן, נקודות ראייה שונות הובילו לחילוקי דעות וכל מה שכתוב ב'מבוא לכלכלה' טפח על פנינו בענף".

מה קרה לנו?
סיבות אחדות גרמו למשבר הקשה בענף הדיג, לפי דעתו של יצחק. הוא רואה בעין ביקורתית את התייחסות חבר הקיבוץ לתחום העבודה והפרנסה בקיבוץ. "העובדה ש-95% מגידול הדגים נמצא בידי התנועה הקיבוצית הוא לטוב וגם לרע", אומר יצחק. "נרדמנו. לא שעינו לתמרורי אזהרה שהופיעו. את ארוחת הבוקר המשיך איש המדגה לקבל בחדר האוכל שבקיבוצו בלי קשר למצב הענף המשברי, לעומת מגדל הדגים במשק המושבי שהמציאות הכריחה אותו להיאבק על הצלת עסקו הפרטי, שעלול לסכן את הלחם של משפחתו ליום המחר".
"היינו למונופול רדום", מוסיף יצחק, "הזנחנו פיתוחים חדשים, השקעות באיכות המוצר. השוק קנה כל מה שהצענו, ואנחנו נרדמנו בשמירה. היינו ענף סגור. קיבלנו כסף זול".
ואז החלה ההתדרדרות שנמשכת עד היום. ההשקעות שנעשו לא עמדו במבחן הכלכלי וענפי המדגה המרכזיים והרווחיים בקיבוצים החלו להרוויח פחות ואף להפסיד.

"על יד העגלה"
כשהגיע הרגע שבו נוצר עודף ייצור, החלו מכירות "על יד העגלה", ונשבר האֵמון הטוטלי שהיה בין המגדלים. בשלב הבא החלו מגדלים לברוח מהארגון שלהם. הוא כבר לא היה טוב בשבילם... בהתחלת 4 השנים הרעות נדמה היה למגדלים שהם מוכרים יותר דגים במחיר יותר גבוה.
יצחק סימון מדבר על זה בכאב: "לי ולאנשים נוספים בארגון היה ברור שזה עניין של זמן. זה נעים ומשכר בהתחלה, אבל קר ומאכזב לאורך זמן. השנתיים האחרונות מוכיחות, לצערי, שצדקנו. ב-2003 נפלו מחירי הדגים, ואת השנה הזאת סיימנו בהקטנת הכנסות כללית של 40 מיליון ₪, וב-2004 סך ההכנסה מהמדגה בישראל ייפגע בקרוב ל-60 מיליון ₪.
כל זה, כאמור, משום שהענף לא היה ענף מתוכנן מעולם, ובעוד שחוק מועצות הייצור קבע בענפי חקלאות אחרים כמה מותר לייצר ואף סייע למגדלים עם העודפים, למגדל הדגים בארץ לא הייתה מסגרת. יש היום קיבוצים חסרי הון שאין להם איך להחזיק את המדגה ומצבם הכלכלי נורא".

ייצוב הענף
היום מנסים לשקם ולהחזיר לתפקוד את "שולחן המגדלים" שינסה לנטרל את תחרות המכירות בין המגדלים וישפיע עליהם לעבוד בשיתוף פעולה. תפקידו של "השולחן" לקבוע מחירים, קודם כול בקטע השיווקי. אלא שהפתרון האמיתי הוא, לדעתו של יצחק, להשתלט על אמצעי הייצור כדי שהמצב שכל מגדל ש"בא לו" זורק את סחורתו לשוק, ייפסק.
יצחק מעיד על עצמו שאף שזה לא ממש בהגדרת תפקידו, הוא מנסה בכל כוחו לדחוף להקמת שולחן מגדלים שישקם את הענף בצורה מסודרת ויגן עליו.
אבשלום דולב, חבר טירת צבי, סיים לפני פחות משנה את עבודתו כמזכ"ל מועצת החלב, והוזעק לעזור בשיקום הארגון. לאחרונה קיבל מינוי רשמי: יו"ר "שולחן מגדלים", והוא מנסה לעשות בעניין כמיטב יכולתו.

הקיבוץ הדתי – החמצה
יצחק סימון, נח"לאי לשעבר שהתחתן עם בת קיבוץ שדה אליהו ומאז הוא חבר הקיבוץ, אוהב מאוד את קיבוצו, את הקהילה המצוינת, לדבריו, ואורחותיה. ועם זאת, אינו שלם בכלל כשמדובר באנשי המדגה של גוש הקיבוצים בעמק ובהר. הגוש הדתי, לדבריו, הוא גוש מקצועי מוביל ואיכותי מאז ומעולם. טירת צבי היו תמיד הגדולים מכולם בתחום המדגה, ושדה אליהו, שבה הוקם ענף הדיג ב-1945, הלכה לסגנון ייצור ייחודי שפרנסה טובה בצדו – פיתוח התחום של ייצור דגיגים הנמכרים כעבור זמן למגדלים (כמו מדגריית האפרוחים ביבנה, להבדיל). "אם היה מתאחד הגוש הדתי", טוען יצחק, "הוא היה חוגג על כל מדינת ישראל. יש לו מקורות מים טובים, אנשים טובים, מותג, יש לו רק דברים טובים והוא לא מצליח להתאחד. מרכזי ענף המדגה רוצים בכך והנהלות הקיבוצים עוצרות. צריך להבין שענף המדגה הוא הענף הכי בעייתי למרכז המשק. אם הוא לא בא מהתחום, הוא לא מבין בו וראייתו את הענף היא רק דרך המספרים, 'איפה הכסף שהבאתם כל שנה'? תובעים מרכזי המשק ממגדלי הדגים".
"אני בדרך כלל אופטימי מאוד מטבעי", מוסיף יצחק, "כאן אני מתקשה להיות אופטימי. אין דור המשך לענף. מסתובבים בארץ עוד כמה עשרות 'חטיארים' כמוני, וזהו. זה לא עתיד".


ידידיה צור
חבר קיבוץ עין הנצי"ב ומרכז המשק שלו
נציג הקיבוץ הדתי ב"שולחן המגדלים"
ידידיה: "'השולחן' הוקם מחדש לפני כחודש לאחר מספר שנים שלא פעל. יושבים בו נציגים ממשקי המִדגים הגדולים ונציגים אחדים ממשקי המדגים הקטנים, זאת בנוסף לנציגי ארגון מגדלי דגים.
התפקיד הרשמי של ה'שולחן' הוא לכוון את מדיניות שיווק הדגים, לערוך תחזית ענפית של ההיצע והביקוש בענף, לקבוע מדיניות פרסום, ועוד. תפקידו הבלתי רשמי הוא יצירת פורום להידברות בין נציגי המדגים השונים, לאחר שנוצרה אווירה של חוסר אימון בין הדייגים במשקים השונים והדברים הגיעו לידי נתק ויריבות במשך תקופה ארוכה.
פורום נוסף שעובד בשטח הוא פורום מרכזי משקי המדגה שהבינו שהגענו למחירי שפל, והתמשכותו של מצב כזה פירושו סגירת העסק וירידה לטמיון של השקעות עצומות שנעשו לחפירת בריכות דגים ולהכשרת צוותים מיומנים. בשנה האחרונה הפסידו המשקים כסף רב מהענף המפואר של פעם.
"החלטנו שאם אנחנו לא נפעל בצורה נחושה מול חברות השיווק ולא נוביל את השוק, לא תהיה תקומה לענף. הענף יצליח רק אם יהיה אימון בין המגדלים השונים וכולם יבינו שיש לנו מטרה משותפת – החזרת הענף למעמדו הקודם כענף מבטיח ומוביל, בעיקר בעמק בית שאן. חייבים לקחת אחריות כוללת על הנעשה בענף, כולל ייצור, שיווק ותיאום בין כל הגורמים בענף. רק אם נבין שיש לנו אינטרס משותף להמשיך לכוון את הענף, יהיה בכוחנו לשקם את המדגים.
"באשר לקיבוצי התנועה שלנו, רוב גידול הדגים (בעיקר האמנונים) מרוכז בעמק בית שאן. משק הדגים של מעלה גלבוע התאחד עם זה של טירת צבי, ובנוסף יוקם בקרוב אי"ה איחוד של שלוחות ועין הנצי"ב. קיבוצי הקיבוץ הדתי בעמק היוו בעבר כ-50% משטח המדגים שם. היום הגדילו המשקים האחרים את יכולת הייצור שלהם בהרבה ואילו חלק מהקיבוצים שלנו נותרו מאחור ולא השקיעו בענף, כך שנתח השוק שלנו היום נמוך מבעבר".





---------------------------------------------- במסגרת -------------------------------------

"הסוסים" המובילים
דג האמנון ודג הקרפיון הם הסוסים המובילים. הקרפיון ("הפולני") היה הדג השליט מבחינת היקף הייצור. היום הוא בירידה ודג האמנון הוא הדג המוביל במדינה. ולידם – הכסיף והבורי – ארבעתם דגי הבריכות המובילים.
האמנון – המוּשט - בערבית, Tilapia באנגלית, היה דג בר שאנחנו הפכנו אותו לדג מסחרי.

מדגה מתועש
בא לתת פתרון לבעיית המים. פחות קוב מים לגידול הדגים, וגם פתרון שיווקי מסוים כיוון שזה לא גידול עונתי. התחום הזה סובל עדיין מפערי ידע וגם מחיר דג האמנון אינו מסוגל לכסות את מחיר הגידול.

כלובי הדגים בחוף אילת
דג הדניס שהוא דג ים תיכוני מה'ברדוויל', בוית בשנות ה-70 בים סוף, וגדל היום בכלובי הדגים של ים אילת. לדעת יצחק, המלחמה נגד מגדלי הדגים באילת אינה מוצדקת והיא מתנהלת בידי כרישי נדל"ן.

דגי נוי
יצחק סימון מדריך גם בתחום זה ולומד אותו כל הזמן. המגדלים הם משקים פרטיים בעיקר, הרבה באזור הערבה. זהו תחום מתפתח ועתיר הון והוא כמעט כולו לייצוא.

--------------------------------- במסגרת ----------------------------------------------

חסר רכיב