תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

טרודה כוכבא ז"ל

24/10/2004
לזכרם - תשרי-חשוון תשס"ה (687) 2-1
טרודה כוכבא ז"ל
נולדה: ה' באלול תרע"א 29.8.11
נפטרה: כ' באלול תשס"ד 6.9.04
קבוצת יבנה
סבתא טרודה איננה.
אחרי מאבק איתנים היא נכנעה. חפצת חיים הייתה ולא בקלות השלימה עם גורלה. שני פסוקים מפרק ל"ב בתהִלים מאפיינים את מצבה בשבועות האחרונים ואנחנו עדיין תחת המראות הקשים.
"כי החרשתי בלו עצמיי בשאגתי כל היום";
"כי יומם ולילה תכבד עלי ידך נהפך לשדי בחרבוני קיץ סלה".

טרודה כוכבא לבית קנטל נולדה לפני 93 שנים בדרמשטט בגרמניה, ושנותיה הראשונות היו בשטרסבורג בחבל אלזס. שם חוותה גירוש ראשון כאשר החבל הוחזר לצרפת אחרי מלחמת העולם הראשונה. המשפחה עברה לעיירה ביבליס לא רחוק מוורמס, עירו של רש"י.
אמה של טרודה נפטרה במגפת השפעת של שנות ה-20 והיא בת יחידה בת 12 שנה. התחנכה אצל שתי דודותיה שהיו רופאות, לא השכילו לצאת מגרמניה בזמן – ונספו.
אביה של טרודה נרצח בליל הבדולח, והיא עצמה, ילדה בודדה בין הגויים, יותר פקחית מהם – לפי דבריה, גמרה תיכון והתחילה ללמוד רפואה באוניברסיטה בהיידלברג. שם פגשה את ישעיהו ליבוביץ' ואשתו ונרקמו יחסי ידידות ביניהם לכל החיים.
עם עליית הנאצים נשאבה טרודה לתוך התנועה החלוצית ובסופו של דבר לתנועת חב"ד הדתית, שם הכירה את סבא ייששר ומאז היה המסלול ברור: הכשרה בגירינגסהוף, רודגס, יבנה.

קרוב ל-70 שנה הייתה טרודה קיבוצניקית מן השורה, ועדיין ניכרו בה הסימנים של הסטודנטית הבורגנית משנת ה-20 של המאה הקודמת: התעניינות אינטלקטואלית בספר ובהוויות העולם, שיחה קולחת עם אנשים ואם הם ידעו גרמנית זה היה בהחלט יתרון. היו לה הרבה מכרים ששמרו לה אמונים עד ימיה האחרונים. ובקיבוץ היא הייתה חייל טוב. אימת המוסדות, "הממשלה" כדבריה, עליה. לא העזה להפר נהלים וכפתה עצמה בצורה כפייתית כמעט לסדרים, לתקנות.
פועלת חרוצה הייתה במכבסה ובמחסן הבגדים ולקחה על עצמה את התפקיד לארגן את בגדי הבנות שלה ואת השקיות בתאים ובמחסן. שנים רבות מקומה לא נפקד שם בפינה במחסן ומרדי הכובס היה לה חבר נאמן.

רעיה נאמנה הייתה לסבא ייששר, נתנה לו במה בכל פורום, הסכימה שיעסוק בצורכי ציבור באמונה וחיכתה בסבלנות בשובו הביתה, עם כוס קפה וכיבוד לאורחים. סעדה את אמו של בעלה, סבתא "אומה" בלשוננו, בימי חוליה בדאגה ובמסירות וגם זכתה שישלמו לה פועלה שבעתיים בימי חוליה שלה, ועל זה תודתנו העמוקה לכל עובדי "סביון" ומערכת הבריאות, שהקלו על סבלה ודאגו למחסורה באהבה גדולה ובמסירות.

סבתא טובה הייתה לנכדיה. תמיד היה מזומן לה משהו בארון לנכד שבא לביקור ולא שכחה אף פעם יום הולדת. סבתא בדרכה שלה, בשפתה המיוחדת, ספק גרמנית ספק עברית משובשת מלאת רמיזות, ידעה לנווט את המשפחה וכולם סרו למרותה. אפילו כאשר הדיבור כבר היה קשה עליה ורק האצבע המורה הנחתה והורתה על כוונותיה.

סבתא, בצער אנחנו נפרדים ממך, נוחי בשלום על משכבך לצד בעלך האהוב, זיכרונך לא ימוש מאתנו.

שמעון תדהר
חסר רכיב