תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מרן עובדיה יוסף

05/10/2004
עמודים תשרי - חשוון תשס"ה (6879 2-1
על המדף: מרן עובדיה יוסף, הביוגרפיה

עורכים: ניצן חן ואנשיל פפר
הוצאת כתר
בן פורת יוסף

באחת מתשובותיו הרבות להתרת ממזרים, ב"כוחא דהיתרא" המפורסם שלו, נתן הרב עובדיה יוסף דרור מיותר למחשבותיו בדבר בני "הקיבוצים החופשיים", וכתב "שידוע שהם פרוצים בעריות בעוונותינו הרבים". מאיר איילי, מנקיי הדעת של התנועה הקיבוצית, בן קיבוץ יפעת וממורי הדרך של "ארון הספרים היהודי" במדרשת אורנים, מיהר לשלוח מכתב מחאה לרב בשם כל חבריו. הרב לא הגיב. עם מינויו לרב ראשי בתל אביב, כעבור שנים אחדות, פנה מאיר איילי אל אבי, הרב מנחם הכהן, שכיהן באותה עת כרב ההסתדרות, וביקשו שיפעיל את קשרי ידידותו עם הרב עובדיה כדי שיזכה לקבל תשובה על הדברים המציקים. זאת הפעם נענה הרב עובדיה: "ייתכן מאוד שהוטעיתי באינפורמציה בלתי נכונה... אינני רוצה לחזור על מה שנאמר לי בקשר לקיבוצי השומר הצעיר דאז בהתנהגותם המוסרית, כי באמת אין רצוני להרגיז את מי שהוא, אבל על כל פנים שמחתי לשמוע שאין הדברים נכונים... ומעולם לא דיברתי על כולם אלא על חלק... ואקווה שבעז"ה כשאבוא להדפיס את ספרי יביע אמר במהדורה שנייה אשמיט את הקטע הזה וכבר העברתי עליו קו לסימן מחק" (הספר הופיע, אגב, במהדורה שנייה ואף שלישית, אך הדברים לא תוקנו...).
סיפור מאפיין זה הוא אחד מתוך הגילויים הרבים שמתפרסמים לראשונה בספרם של העיתונאים ניצן חן ואנשיל פפר, מרן עובדיה יוסף, הביוגרפיה. הספר, שיצא לאור בחודש האחרון בהוצאת "כתר", מגולל בפעם הראשונה, בצורה מקיפה ומפורטת, את מסכת חייה של אחת הדמויות המשפיעות ביותר על ישראל והעולם היהודי בסוף המאה ה-20, הרב עובדיה יוסף.

המסע בספר נע בין שנות ילדותו של התינוק עובדיה בבגדד, עלייתו ארצה בגיל שלוש, לימודיו בתלמוד תורה "בני ציון" בשכונת הבוכרים בירושלים, צמיחתו בתורה במדרש ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה, נסיעתו למצרים, דיינותו בפתח תקווה ובירושלים, כהונתו ברבנות ת"א ובכס הראשון לציון והרבנות הראשית לישראל, ועמידתו בראש תנועת ש"ס למען "השבת עטרה ליושנה", שהביאה עמה שידוד מערכות בתמונת המפה הפוליטית והחברתית בישראל. לצד המסלול הציבורי, יש בספר החדש גילויים ראשוניים על "רשות היחיד" של הרב. הוריו, אחיו ואחיותיו, רעייתו המנוחה מרגלית שחלקה רב בעשייתו, ילדיו, נכדיו והסובבים אותו.

במסכת מרתקת זו נגולו לא רק תיאור דמותו של האיש. דרכה, מתגלה לעינינו עולם שלם שעד עתה היה, במידה רבה, חבוי ומוצנע. ציבור גדול של יוצאי סוריה, עיראק, פרס ומצרים, שעלו לירושלים, ובנו בה "חצר" מלאת חיים, גדולה בתורה ובפיוט, עשירה בחכמה ובמחלוקת, רבת גוונים, עתירת פולקלור והווי חיים. חבורה זו נשכחה (ויהיו שיגידו: הושכחה), עד כדי היאלמותה-היעלמותה במשך שנים רבות מדרך המלך של ההוויה הישראלית ומתודעתה.

הספר, כאמור, עמוס לעייפה בפרטים ובפרטי פרטים. מבין שלל העצים שביער הגדול מורגש היטב חסרון השפעתם הממשית של שני פרקים מרכזיים ביותר בתולדות העם היהודי במאה שעברה, על מסכת חייו של הרב.
הפרק הראשון הוא שואת יהודי אירופה. כל אדם, קל וחומר יהודי, ועל אחת כמה וכמה מנהיג רוחני, יהא אשר יהא, אינו יכול להישאר אדיש לנוכח מאורע ייחודי זה, שמעלה תהיות אנושיות, מוסריות ותאולוגיות. ומה הייתה תגובתו של הרב עובדיה לשואה? לא הרבה. בראשית שנות ה-40, בעיצומה של השמדת יהודי אירופה, היה כבר הרב עובדיה מוכתר בכתר הרבנות, צעיר בשנות העשרים לחייו, הנסיך הבלתי מעורער של ישיבת "פורת יוסף". בדרשה שנשא בשבת שובה, תשס"ב, 1942, ביקש לתת פשר לניצחונותיו של היטלר. עמדתו לא חרגה מההסבר החרדי המקובל: "כי עינינו רואות וכלות חילול שבת קודש בפרהסיה באופן מבהיל... והחינוך מקולקל בבתי הספר החופשיים... אין להם ידיעה כלל מה זו תורה. על כן עלינו לחזור בתשובה מכל המעשים המכוערים הללו ובטוחים אנו ברחמי הקב"ה" (מרן, עמ' 55). הקב"ה לא ריחם, ומיליוני יהודים, בהם גדולי תורה, אנשים נשים וטף, הושמדו מבלי שהמאורע יטלטל את ספינת ההלכה והמחשבה של הרב עובדיה בצורה משמעותית. מכאן ניתן להבין את פשרן של אמירות דומות שנשמעו מפיו של הרב עובדיה גם יובל שנים לאחר מכן, לאחר שכבר היה רב ראשי לישראל, ראשון לציון ולהנהגה התורנית של היהדות הספרדית.

הפרק השני נוגע במאבק הלאומי להקמת המדינה. בעוד שאחיו פעילים במאבק הלאומי במסגרת המחתרות, מגלה לנו הספר החדש כי על הרב עובדיה מאבק זה לא השפיע. הוא נותר ספון באוהלה של תורה, ובשלהי שנת 1947, זמן קצר לפני הקמת המדינה, עקר ממקום מושבו בירושלים וגלה עם בני משפחתו, אישה ושני תינוקות קטנים למצרים. על אף היותו בשר מבשרה של האליטה הממסדית של מדינת ישראל, וסמוך על שולחנה לפרנסתו במשך עשרות שנים (תחילה כדיין בפתח תקווה ובירושלים, ולימים כרב ראשי בתל אביב וכרב ראשי לישראל), לא חרג הרב עובדיה מתפיסת עולמו. מצד אחד, ליטף בחום את חיילי צה"ל, בכה עם בני המשפחות השכולות, עשה לילות כימים להתרת עגונות וחללי המלחמה, אסר על השתמטות מתשלום מס (אם כי בלשון מגומגמת משהו) ואפילו הצטרף לתומכים בהיתר המכירה בשביעית. מצד שני, ובו זמנית, שמר כל העת על פרופיל נמוך, נמוך מאוד, ביחס לתמורה שמאורע גדול זה של כינון מדינה יהודית היה צריך לחולל בעולמה של יהדות. בניגוד לבר הפלוגתא הגדול שלו ברבנות הראשית, עמיתו הרב שלמה גורן ז"ל, לא ראה הרב עובדיה בהקמת המדינה את "ראשית צמיחת גאולתנו". להפך, בהזדמנויות רבות נתן ביטוי לסלידתו מ"שלטון הרשעים", על זרועותיו השונות.
אחד הגילויים המרתקים ביותר בספר החדש נוגע למהפך האישי שחל בחייו של הרב עובדיה. בן עניים, ממשפחה ברוכת ילדים, בן לבעל חנות המכולת בשכונת בית ישראל שהגיע ועמד בראש הפירמידה התורנית בארץ ובעולם, דמות קובעת גורלות פוליטיים שגדולי עולם ושועיו משחרים לפתחה. כפי שמתארים חן ופפר בכשרון רב, אפשר שעם קצת יותר לחץ מצד האב (שרצה שבנו הבכור יסייע לו בסחיבת שקי קמח וסוכר במכולת המשפחתית ויפסיק להשחית את זמנו בישיבה), היינו מוצאים היום את הרב עובדיה בחנות מכולת זעירה בשכונת הבוכרים בירושלים. כשרונו של הנער, זכרונו הפנומנלי, ובעיקר עקשנותו והחלטתו – כבר מגיל קטן – להיות גדול בתורה ומאור הדור גברו על רצונו של האב הדעתן. הגם שהיה כמעט נטע זר בקרב בני האליטה של ישיבת "פורת יוסף" (יוצאי משפחות האצולה של חלב ועיראק: עדס, לופס, שרם, שלוש, עטיה, שהרבני ואליהו), החליט בן העניים שלא לכוף את ראשו בפניהם. תוך זמן קצר, בכוח כשרונו, חריצותו והתמדתו היה לעילוי שבבחורי הישיבה. כושר עמידה והתמדה זה, לצד גדולתו בתורה וכתפיו הרחבות כפוסק אמיתי, היו המנוע שאִפשר לימים לרב עובדיה לעמוד בפרץ נגד עמיתיו הרבנים הספרדים שביקשו לכפות עליו את פסיקותיו של ה"בן איש חי" ולהעדיפה על פני פסיקת ה"בית יוסף" שבה דגל, או להילחם מלחמת חרמה ברבנים האשכנזים שביקשו להיות פטרוניו של החכם הספרדי ותבעו ממנו שירקוד לפי חלילם ההלכתי המחמיר.

לטעמי, הפרק החשוב ביותר בספר הוא לא 400 עמודיו הראשונים, המגוללים בדקדקנות את מסכת חייו העשירה של הרב עובדיה, אלא דווקא הפרק האחרון, על עשרת עמודיו, העוסק בשאלת "ההחמצה הגדולה". האם הרב עובדיה ייוותר בתודעה ההיסטורית לא רק כגדול בתורה, מנהיגה של תנועה פוליטית גדולה, מורם ורבם של אלפי אנשים הנשמעים לפסיקותיו ומתפללים לפי סדר התפילה שקבע, אלא גם מורה ומנהיג לכלל העולם היהודי, לא רק לשעתו-שעתנו, אלא גם לדורות. רק ימים יגידו מה מקום יתפוש הרב עובדיה יוסף בפרספקטיבה הרחבה הרבה יותר מה"כאן" וה"עכשיו", בשלשלת הדורות בת אלפי השנים של מורשת ישראל.

ספרם של חן ופפר, כמו כל ספר, אינו נקי מביקורת. מטבע הדברים – כמו גם מצד דרישות הרייטינג הצפוי של קהל הקוראים - הספר מתמקד יתר על המידה בתולדות חייו של הרב עובדיה, בעיסוקיו הציבוריים והפוליטיים, ופחות מדיי במורשתו התורנית המופלאה. שפע הפרטים הביא עמו לעתים גם אי דיוקים בשמות ובפרטים. ועם זאת, הספר בהיר, קריא, מאורגן היטב, מעורר סקרנות ומלא בגילויים חדשים ומרתקים על אחת הדמויות המופלאות ביותר בעולם היהודי בימינו.


--------------------------------------------------------------------------------------------------------
ד"ר אביעד הכהן מלמד משפט עברי ומשפט חוקתי באוניברסיטה העברית ובמכללת "שערי משפט", ועומד בראש "מוזאיקה – המרכז לדת, חברה ומדינה" בירושלים.

חסר רכיב