תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

שמר, יונתן

26/10/2004
עמודים תשרי - חשוון תשס"ה (687) 2-1
על געגועים וזיכרון
לנתן יונתן ולנעמי שמר ז"ל
דליה יוחנן

"רבים וטובים ניסו לעמוד על הקסם שבכתיבה של כל אחד מן השניים
- האם הם מזכירים לנו תמונות ילדות?
- האם הם מעוררים בנו זיכרונות של תמונות שאנו יודעים שאין להשיבם?
- האם הם כתבו על ארץ ישראל האמיתית או זו שהייתה ונשארה חזון
בדמיונם של הקוראים, גם לפני שנים רבות"?...
"העובדה ששניהם נפרדו מעמנו באותה שנה, מבקשת התייחסות 'שירית'
כאשר עוסקים בסיכומה של שנה שחלפה לה"


בשנת תשס"ד הלכו לעולמם שניים מן הבכירים שביוצרי השירה והזמר העבריים. שני אנשים שקשה לתאר את התרבות העברית-יהודית-ישראלית בלעדיהם.
בחודש אדר נפטר המשורר נתן יונתן והשאיר אחריו חופים והרדופים ומאות שירים עד כאן, עד שהזמן שלנו יעצור.
באמצע התמוז (כדברי השיר) הלכה לעולמה נעמי שמר ושובל השירים והלחנים שלה הולך אחריה עד בית העלמין של כינרת ועד כל קצוות הארץ.
אין בכוונתי להשוות בין שני יוצרים אלו ואין שום צורך בכך, רק העובדה ששניהם נפרדו מעמנו באותה שנה, מבקשת התייחסות "שירית", כאשר עוסקים בסיכומה של שנה שחלפה לה.

נעמי שמר ונתן יונתן
נעמי שמר ונתן יונתן שייכים לאותו דור ולאותו עולם תרבותי שצמח בארץ ישראל ויצר בה, מתוך אהבה עצומה לאדם ולנופים (בשעות בהן נכתבות שורות אלו, נודע על פטירתו של הסופר משה שמיר). כל אחד מהם מבטא את אהבתו בדרכו, במילותיו, מתוך המטען התרבותי-הרוחני שנשא עמו לאורך כל שנות הכתיבה שלו. שניהם, גם המשורר יונתן וגם הפזמונאית שמר אוהבי ספר, יודעי ספר וקודם כול – אוהבי התנ"ך.
יונתן – מקדיש שירים רבים לדמויות ולסיטואציות מן המקרא. מבחר מרתק של שירים כאלו ניתן למצוא בספר שירים על ספר הישר ששמו כבר מעיד על הדו-שיח שהוא מנהל עם ספר הספרים, כפרשן, כקורא מודרני, אבל בעיקר – כאוהב תנ"ך.
שמר – כותבת בחן ובהומור על גיבורי דוד המלך, על ספניו של המלך שלמה ועל סיפורי ספר מלכים, מתוך קירבה אל הדמויות וגם אל השפה המקראית. נדמה ששני היוצרים הללו מחזירים את קוראיהם שוב ושוב לעולם של זיכרונות ולאווירה שיש בה יותר מהכול – נוסטלגיה.
אחרי מותם של השניים, תגבר בוודאי הנימה הנוסטלגית כלפיהם עוד יותר.

מהו קסם כתיבתם?
רבים וטובים ניסו לעמוד על הקסם שבכתיבה של כל אחד מן השניים.
האם הם מזכירים לנו תמונות ילדות?
האם הם מעוררים בנו זיכרונות של תמונות שאנו יודעים שאין להשיבם?
האם הם כתבו על ארץ ישראל האמיתית או זו שהייתה ונשארה חזון בדמיונם של הקוראים, גם לפני שנים רבות?
על הנימה הנוסטלגית בשירתו של יונתן, כתב צבי לוז במונוגרפיה של שירת נ' יונתן: "במבט כולל מתברר, שההיזכרות והנוסטלגיה הן 'צורות התייחסות לזמן' ולאו דווקא תוצאות של גיל אישי מתקדם והתרפקות על הנעורים, שהרי כבר בנעוריו נטה יונתן להשתקע בזיכרונות ולהישטף בנוסטלגיה".
העיסוק במימד הזיכרון, הן בשירתו של יונתן והן בפזמוניה הנפלאים של נעמי שמר, פותח פתח לדיון, הן במקומו של הזיכרון כמעצב זהותו של אדם פרטי והן בחשיבותו של הזיכרון כמעצב תודעה לאומית. על כל אלה נוסיף ולא נשכח שראש השנה נקרא במקורות "יום הזיכרון". ביום הזה "זוכר" ה' את כל מעשינו, ואנו מבקשים "להזכיר" לקדוש-ברוך-הוא זכות אבות, כשתפילת החג עוסקת במלכויות, "זיכרונות" ושופרות.

הרב סולובייצ'יק כותב על הזיכרון:
"בזיכרון נמשכת רציפות 'האני'. בתפילה אנו אומרים 'אתה זוכר מעשי עולם ופוקד כל יצורי קדם'. מה ההבדל בין 'זיכרון' ל'פיקדון'? שניהם יש בהם ממשמעות ביקור. 'וה' פקד את שרה', פירושו, הוא כביכול, ערך ביקור אצלה. עד אז היו השמים נעולים בפני העקרה שרה ואז ה' פקד אותה, ביקר אצלה. כשם שה' פוקד יצורי קדם, כך גם האדם פוקד ומבקר את העבר השמור לו בזיכרון... טבעו של האדם להפליג מן העבר והלאה, אבל מידי פעם הוא חייב לפקוד ולבקר את העבר... מצד שני, כשאדם שואל 'מי אני'? התשובה היא 'אני הוא זה הצופה ומצפה לעתיד'.
לפי דברי הרב, הגדרת זהותו של האדם קשורה קשר הדוק בזיכרונותיו. הזיכרונות שלנו בונים את אישיותנו ומוליכים אותנו אל עבר העתיד שלנו.
אפשר לבחון אילו דברים אדם זוכר ובדרך זו תיבחן אישיותו שלו, הערכים שלו וגם חלומותיו לעתיד הסמוי מן העין.
אם נתבונן בדברים שכתב הרב סולובייצ'יק, בהקשר של ראש השנה, דומני שהחג יקבל משמעות אישית עמוקה יותר, עבור כל אחד ואחת. ואם נתבונן בדברים הללו בהקשר של כתיבת שירים, נוכל לבחון אילו זיכרונות אישיים או קולקטיביים מכיל שיר מסוים וכיצד הם מבטאים את אישיותו של הכותב, אבל לא פחות מזה, גם את אישיותו של הקורא.

הזיכרון הלאומי כחוויה מעצבת
כבר ציינתי שנעמי שמר ונתן יונתן אהבו את סיפורי המקרא בכל לבם. ברצוני להתייחס לשיר אחד של כל אחד מהיוצרים ולבחון כיצד הזיכרון הלאומי מתפקד בתוך השיר ומביא לתוכו רבדים עמוקים של משמעות, כאשר המשורר בוחר לצטט או לרמוז אל פסוק מסוים.
ראשית נציץ באחד משיריה הפחות מוכרים של נעמי שמר "אל תשאלו אותי" (כל השירים 1)

אַל תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי אֵיךְ הַגִּיטָרָה

אֶל אֲבָנִים הֻכְּתָה וְנִשְׁבְּרָה

אַל תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי אֵיפֹה נִסְתָּרָה

צִפּוֹר שִׁירִי הַשׁוֹבֵבָה הָאֲפֹרָה

 

הֲלֹא תֵּדְעוּ אַחַי כִּי עַל עַרְבוֹת בָּכוּת

אֲנִי תָּלִיתִי אֶלֶף כִּנּוֹרוֹת

וְצִפֳּרֵי-שִׁירִי כֻּלָּן, כֻּלָּן בָּרְחוּ

אֶל אֲרָצוֹת חַמּוֹת וּמוּאָרוֹת

 

אַל תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי אֵיפֹה נֶחְבָּאוּ

שִׁירֵי הַיַּיִן וּזְמִירוֹת-הַשִּׁכּוֹרִים

אַל תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי לְאָן זֶה בָּאוּ

שִׁירֵי-דוֹדַי אֲשֶׁר יָפוּ מִכָּל שִׁירִים

 

הֲלֹא תֵדְעוּ אַחַי כִּי כָּלָה שֵׁכָר

וְכִי נִפַּצְתִּי אֶת הַכַּד בְּמוֹ יָדַי

הֲלֹא תֵדְעוּ אַחַי כִּי בְּחוֹפֵי-נֵכָר

אֲנִי שִׁכַּלְתִּי אֶת הַטּוֹב בִּידִידַי

 

אַל תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי, אֵין מַעֲנֶה לִי

רַק הַשְּׁתִיקָה שׁוֹטֶפֶת כְּנָהָר

וּמִסַּלְעֵי-הַחוֹף הַהֵד קוֹרֵא לִי

וְשִׁיר חָדָשׁ

אוּלַי

אָשִׁיר מָחָר

חסר רכיב