תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

דבר המזכ"ל: משנה לשנה

04/10/2004
עמודים תשרי - חשוון תשס"ה (687) 2-1
עמוד ראשון - יאיר ריינמן

"משנה לשנה" - דבר המזכ"ל
גיליון ראש השנה המתיימר לסכם את השנה החולפת מציב אתגר לא פשוט כלל ועיקר. כיצד מסכמים שנה כמו זו שחלפה? שנה מורכבת כואבת ומתסכלת, אך גם נושאת תקווה לעתיד.
שנה שבה אנו בתוך כלל אזרחי ישראל עומדים נוכח אופק עטוי ערפל בשאלות הרות גורל לעם ולמדינה.
שנה שבה ידענו משברים חברתיים פנימיים וחיצוניים אשר מאיימים עדיין על מירקם החיים אותו אנו מנסים לטפח.
שנה שבה חווינו משברים כלכליים בסדרי גודל אותם לא הכרנו בקיבוצינו בעבר.
שנה שבה עקבנו בחרדה ובתקווה אחר בנינו וחברינו הפועלים יומם ולילה במסגרת כוחות הביטחון כנגד האויב הקם להורגנו.
שנה בה מתארכת והולכת שורת הנפגעים בפעולות טרור, ואנו מלווים בתפילה לרפואה שלמה את פצועינו שנפגעו במהלך הקרבות.
ומאידך –
שנה בה אנו מציינים מלאת 75 שנה לתחילת פעילות הקבוצה אשר בעקבותיה קמה "תנועת הקיבוץ הדתי".
שנה שבה ידענו כחברה לעמוד כנגד גל גדול ועכור אשר איים להציף ולפורר את מפעל חיינו. ולמרות חילוקי דעות קשים ונוקבים שזימנו לנו אירועי התקופה האחרונה, מצאנו הדרך להמשיך בדרכנו המשותפת.
שנה שבה לאחר המשבר הכלכלי התגלו ניצני הצמיחה, המסמנים כי על אף הקושי יש תקווה לעתיד.
שנה שבה בעקבות גל קליטת חברים ותושבים, אין בקיבוצי הקיבוץ הדתי דירות פנויות.
שנה שבה העזרה ההדדית בין קיבוצי התנועה פורחת ועולה, ומוכיחה לכל אשר פקפקו בכך כי אנו כתנועה מוכנים ומסוגלים להתגייס לטובת שותפינו לדרך.
ועוד ועוד.
זו היא רשימה חלקית ולא בהכרח מייצגת הבאה להעיד כי החיים הסובבים להם מזמנים לנו סיבות טובות להביט בתקווה אל שנת תשס"ה אשר אך זה החלה, ולאחל – תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
בתחילת השנה התחלפו כמחצית מחברי המזכירות הפעילה ( ציפי סטרשנוב - בחינוך, זאביק כהן – ביטחון, דובי מילר – משק, ואני - יאיר רינמן – מזכ"ל), ובמהלך השנה הקרובה יסיימו פעילותם חברים נוספים, ובכך יושלם איוש המזכירות הפעילה לשנתיים הבאות.
לפני שנה, בעת הכנת תכנית העבודה השנתית, קבענו לעצמנו שלושה תחומים אשר יהוו את השלד לפעילות המזכ"פ. שניים מהתחומים עסקו בנו פנימה, והאחד בנקודות ההשקה שבינינו ובין הסובב אותנו.
הנושא הראשון היה הצורך שהרגשנו כמזכירות התנועה להתחבר לנעשה בקיבוצים. באמצעות "סבב ביקורים" שהקיף את כל הקיבוצים ולאחר מפגש עם למעלה מ-1000 מחברי הקיבוצים, יצרנו לעצמנו מיפוי על הנעשה בקיבוצים בנושאים שונים הרלוונטיים לדעתנו לשאלת פעילות התנועה. תמונת המצב המתקבלת מאפשרת לנו למקד עצמנו ופעילותנו בהתייחסות לפערים שבין קיבוץ לקיבוץ, ולתמונה הכוללת של כלל קיבוצי התנועה.
הנושא השני היה החלטתנו להתחיל תהליך אשר יוביל לכינוס "מועצת הקיבוץ הדתי". קבענו כי המועצה שתתכנס בחנוכה תשס"ה, תדון בשאלת "חזון הקיבוץ " , וכי על מנת לכנס את המועצה יש לקיים תחילה הליך דיון ובירור שבו ייטלו חלק חברים רבים ככל האפשר. במסגרת זו כינסנו בסעד בשלהי שנה זו את ה"מרחב הפתוח" תחת הכותרת: "מהו חזון הקיבוץ הדתי ? כיצד ועם מי נפעל להגשמתו"? על הכינוס – בהמשך.
הנושא השלישי בו קבענו לעסוק היה מיקוד פעילות המחלקה המשימתית. חשבנו כי באופן שכזה נאפשר למחלקות התנועה, למוסדותינו התורניים, למרכז הרצוג ולקיבוצים לפעול באופן אפקטיבי ומשמעותי יותר, בפעילות המשימתית שנטלנו על עצמנו בתוך הקיבוצים פנימה, ובמישורים הנוספים. לצערי, המלאכה לא הושלמה.
סיכמנו כי פעילות המחלקה תתמקד בשלושה תחומים :
א. המשך מעורבותנו בנושא הגיור. ובהקשר זה הקמנו פורום תנועתי הפועל במעגלים גדלים והולכים ובמשותף עם גופים ומוסדות אחרים על מנת לקדם את הטיפול בעניין זה. מעבר לכול אנו רותמים לעניין את קהילות הקיבוץ הדתי כגוף תומך המלווה את המתגיירים בתהליך הגיור ולאחריו.
ב. המשך "כנסי לביא" לבירור סוגיות בתחום "המודרן-אורתודוקס". לצערי לא הצלחנו לכנס השנה פורום זה. נצטרך לברר לעצמנו האם הדרך בה אנו הולכים תביאנו אל מחוז חפצנו.
ג. מעורבות חברתית במדינת ישראל. גם בנושא זה לא התקדמנו מספיק, ונצטרך לבחון את עצמנו לקראת השנה הקרובה.

סיכומי "המרחב הפתוח" יופצו לרבים, ואני מקווה כי משתתפי הכינוס ימצאו את הדרך להעביר רשמיהם והתייחסותם, הן לכלי באמצעותו בחרנו לבצע הבירור, והן לתכנים שעלו במהלך ימי הכינוס. בחרתי בסיכום זה להעלות סוגיה אחת אשר בעיניי היא מרכזית, והיא שאלת המשך הדרך המשותפת.
במהלך הכנס הוברר לי כי קיימים שני רבדים מהותיים אשר הביאו חברים רבים כל כך להתכנס אל אולמי דיון משותפים בשאלה אותה הצבנו (אשר בכנות – איננה עומדת במוקד עיסוקיהם של מרבית המתכנסים). הרובד האחד הגלוי העוסק בערכים, אמונות משותפות, נהלים ודפוסי חיים. השני סמוי מהעין, קשה להגדרה ולהמחשה, אך נמצא ומשפיע באופן מכריע והוא תחושת ההשתייכות והאמון בשותפים (חלק מהמשתתפים כינו זאת "משפחתיות"). אני משוכנע שכדי לתת לעצמנו תשובה כנה לשאלה אותה אנו נעמיד במסגרת מועצת הקיבוץ הדתי, יש לפצח את הקשר והאיזון הנכון שבין שני מרכיבים אלו. התייחסות לאחד מהם בלבד תשאירנו בחוסר בהירות מתסכל ומשתק.


בחרתי לסיים דברי בציטוט מתוך ספרו של הרב שג"ר אשר הובאו על ידי הרב יהודה גלעד בדרשתו בלביא לרגל שבת שובה :
"הווידוי שאנו מתוודים מנוסח כאמור בלשון של 'אנחנו': 'אבל אנחנו ואבותינו חטאנו', יחד, ולא בכדי. מהו התנאי לאמירת 'אנחנו' ? – האמון בזולת. אמירת 'אנחנו' הינה תוצאה של שותפות עמוקה. שותפות שאיננה תוצאה של זהות אינטרסים, של אגו מורחב, פטריוטיזם שחצני ומלא גאווה, אלא הכרה ביכולת להכיר ולהאמין בכנותו של הזולת. להגיע להכרה שהוא שותף לי מתוך החופש והנשמה שלו, הוא שותף לערכיי, לאמונתי, ליהדותי ואפילו לחיפושיי – ההכרה הזאת יוצרת רגש עז של שותפות, אחדות וסולידריות".
גמר חתימה טובה.
חסר רכיב